האקדמיה האמריקאית לקולנוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בניין האקדמיה אשר בבברלי הילס, קליפורניה.

האקדמיה האמריקאית לקולנועאנגלית: Academy of Motion Picture Arts and Sciences) היא ארגון מקצועי לשם כבוד, המוקדש לקידום האמנות והמדע של סרטי הקולנוע.

האקדמיה מורכבת ממעל ל-6,000 מומחים בתחום הקולנוע. מקום מושבם של רוב חברי האקדמיה בארצות הברית, אבל ההצטרפות אליה פתוחה לכל אנשי תעשיית הסרטים בעלי הכישורים הדרושים מכל העולם. ב-2004 רשימת החברים באקדמיה כוללת אנשי מקצוע בתחום הקולנוע מ-36 מדינות.

האקדמיה ידועה בעיקר בעריכת טקס חלוקת פרסי אוסקר השנתי.

נשיא האקדמיה נכון ל-2010 הוא טום שארק.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון להקמת האקדמיה האמריקאית לקולנוע התחיל אצל לואיס מאייר ממקימי האולפן מטרו גולדווין מאייר. הוא רצה ליצור ארגון שיישב סכסוכי עבודה וישפר את פניה של התעשייה. מאייר כינס לשם כך שלושה אנשי אולפן רבי השפעה נוספים, השחקן קונרד נייג'ל, הבמאי פרד ניבלו, וראש העמותה למפיקי קולנוע פרד ביטסון. הם דנו ברעיונותיהם, ורעיון לארוחה חגיגית שתתקיים מידי שנה עלה לדיון, אך עדיין לא היה איזכור לפרסים. בנוסף, הם החליטו שההצטרפות לארגון תהיה פתוחה לאנשים מחמשת הענפים של תעשיית הקולנוע בלבד, והם: שחקנים, במאים, תסריטאים, טכנאים ומפיקים.[1]

אחרי פגישת הסיכום שלהם, כינס מאייר קבוצה של 36 אנשים המעורבים בתעשיית הקולנוע, והזמין אותם לארוחה רשמית במלון אמבסדור שבלוס אנג'לס ב-11 בינואר 1927.‏‏[2] באותו הערב הציג מאייר לאורחיו את רעיון האקדמיה, שלה קרא: האקדמיה האמריקאית לקולנוע, אמנות ומדעים (the American Academy of Motion Picture Arts and Sciences), הפתוחה לאנשים אשר תורמים לתעשיית הקולנוע. כל משתתפי הארוחה באותו הערב נהיו למייסדי האקדמיה. רק מאוחר יותר שונה שמה של האקדמיה על ידי עורכי דינו של מאייר ל- אקדמיה לקולנוע, אמנות ומדעים (Academy of Motion Picture Arts and Sciences‏).[1] בעברית נקראת האקדמיה: האקדמיה האמריקאית לקולנוע.

דאגלס פיירבנקס‎ נבחר להיות הנשיא הראשון של האקדמיה. אחת מפעולותיו הראשונות כנשיא הייתה יוזמה של הענקת פרסים "פרסי הוקרה על הישג ייחודי" (awards of merit for distinctive achievement‏). באותה התקופה לא ייחסו לפרס חשיבות מיוחדת. שנה לאחר מכן, מערכת ההצבעה של הפרסים נהייתה ממוסדת, ומועמדויות ותהליכי סלקציה החלו.‏‏[3] פרס זה הוא מה שמוכר כיום כפרס אוסקר.‏‏

ב-1929 האקדמיה, בפרויקט משותף עם אוניברסיטת דרום קליפורניה יצרו את בית הספר האמריקאי הראשון, לקידום האמנות והמדע. סגל המורים שהקים את בית הספר כוללים את: דאגלס פיירבנקס, ד.וו גריפית', ויליאם דמיל, ארנסט לוביטש, אירווינג ת'ולברג ודאריל זאנוק.

חברות באקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להיות חבר באקדמיה, יש לקבל הזמנה להצטרפות מחבר הנאמנים של האקדמיה (Board of Governors). תנאי מקדים לקבלת הזמנה הוא מועמדות לפרס אוסקר או המלצה מטעם חבר אקדמיה אחר המבוססת על תרומה ניכרת אחרת לתחום הקולנוע. קבלת חברים חדשים מתקיימת מדי שנה. האקדמיה לא חושפת בציבור את חבריה, אף על פי ששמות המוזמנים להצטרף פורסמו בתקשורת.

החברים באקדמיה נחלקים ל-15 ענפים, המסמלים תחומי ידע שונים בתחום הקולנוע. חברים לא יכולים להשתייך ליותר מענף אחד. חברים שעבודתם לא נכללת באחד מ-15 הענפים, משתייכים ל"חברים באופן כללי" (members at large).

ענפי האקדמיה

  • שחקנים
  • מעצבים
  • במאים
  • צלמים
  • סרטים תיעודיים
  • מנהלים
  • עורכי סרטים
  • איפור
  • מוזיקה
  • מפיקים
  • יחסי ציבור
  • סרט קצר ואנימציה
  • קול
  • אפקטים חזותיים
  • תסריטאים

גלריות ותיאטראות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבניין הראשי של האקדמיה בבוורלי הילס ישנן שתי גלריות הפתוחות לקהל הרחב: גלריית הלובי הגדול (The Grand Lobby Gallery‏) וגלריית האקדמיה (Academy Gallery‏). בגלריות מוצגות תערוכות זמניות הקשורות לסרטים, יוצרי סרטים ועל אישים מפורסמים בתחום.

תיאטרון סמואל גולדויין (The Samuel Goldwyn Theater‏) הממוקם בבניין הראשי ובו 1,012 מקומות ישיבה, עוצב כדי להציג את הסרטים בצורה המדויקת ביותר מבחינה טכנית, עם ציוד במה ומערכות הגברה מהשורה הראשונה. בנוסף, תיאטרון לינווד דאן (The Linwood Dunn Theater‏) ממוקם במרכז פיקפורד ללימודי קולנוע, ובו 286 מקומות ישיבה.

36 מייסדיה המקוריים של האקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים
במאים
עורכי דין
  • אדווין לואב
  • ג'ורג' כהן
מפיקים
טכנאים
תסריטאים

נשיאי האקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיאים נבחרים לתקופה בת שנה ולא יכולים להיבחר יותר מארבע פעמים ברציפות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Wiley, Mason, and Damien Bona. Inside Oscar. New York: Ballantine Books, 1986 pg. 2
  2. ^ ‏Levy, Emanuel. And The Winner Is.... New York: Ungar Publishing, 1987 pg. 1 ‏
  3. ^ ‏ Wiley, Mason, and Damien Bona. Inside Oscar. New York: Ballantine Books, 1986 pg. 3

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]