האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם
L'existentialisme est un humanisme
Existantilisme sartre.jpg
מידע כללי
מאת ז'אן-פול סארטר
שפת המקור צרפתית
סוגה מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
שנת הוצאה 1946
קישורים חיצוניים
מסת"ב ISBN 978-0413313003
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם (במקור בצרפתית: L'existentialisme est un humanisme) הוא נאום שנשא הסופר והפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר ב-29 באוקטובר 1945, ועובד לספר כמה חודשים לאחר מכן ב-1946. הספר, הנחשב לאבן דרך בהגות האקזיסטנציאליסטית, זכה לפופולריות רבה, אך גם לביקורת. מאוחר יותר, סארטר בעצמו הביע הסתייגות כלפי כמה מן ההשקפות המוצגות בו.

רעיונות מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סארטר הניח שהמפתח להבנת ההגות האקזיסטניצאליסטית הוא בקבלת העיקרון כי "הקיום קודם למהות". דהיינו, עצם הקיום של אדם קודם אפריורי לקבלת משמעות בחיים. במילים אחרות, ניתן לומר כי מטרות בחיים, אופי וכדומה הם דברים שהאינדיבידואל רוכש בעצמו ואינם מותנים מראש. סארטר הסביר זאת כך: "מה פירוש הדבר שהאדם קודם למהות? פירושו שהאדם ראשית כול קיים, פוגש את עצמו, מפציע בתוך העולם, ורק לאחר מכן הוא מוגדר"[1].

גישתו של סארטר יוצאת נגד אנשים אשר נעזרים במה שסארטר מכנה "תירוצים דטרמיניסטיים". סארטר טוען כי אנשים חייבים לקחת אחריות על התנהגותם. סארטר מגדיר "חרדה" כרגש שאנשים חשים ברגע שהם מבינים כי יש להם אחריות, לא רק כלפי עצמם, אלא גם עבור שאר האנשים. לדידו, החרדה מאפשרת לאנשים להבין את ההשלכות של המעשים שלנו כלפי האחרים, ומאפשרת לנו לערוך הכרעות בחיים תוך הכרה בהיותנו חופשיים לבחור. זאת מאחר שהאדם "נידון להיות חופשי: נידון מכיוון שהוא לא ברא את עצמו; וחופשי, בכל זאת, מכיוון שמרגע שהוא הושלך לעולם הוא אחראי לכל מעשיו".

החרדה קשורה גם לרעיון ה"ייאוש" שהיא להגדרתו תפיסה מפוכחת ואופטימית המכירה במה שהוא בגדר האפשר, בשונה מתקוות-שווא לא מציאותיות. ההוויה של "היות-בשביל-עצמו" (בנוסף להוויה של היות-כשלעצמו) משתמשת בייאוש כדי לאמץ את החופש ולנקוט פעולה משמעותית בקבלה מלאה של כל ההשלכות העלולות להתעורר כתוצאה מכך.

בנוסף, סארטר מגדיר "הינטשות" בתור תחושת הבדידות שאותה חש מי שמכיר במה שניטשה כינה (מבלי להתייחס אליו במופרש) "מות האלוהים". הכרה בכך שאין אלוהים האחראי לחיינו, ואין שום נקודת האיחזות אובייקטיבית אחרת במציאות. לכן, אין דרך אפריורית לפיה ראוי לחיות. אנחנו נטושים לבדנו ביקום, ועלינו מוטלת האחריות לאמץ בכוחות עצמנו משמעות בחיים.

סארטר מסיים את הנאום בכך שהוא מדגיש כי האקזיסטנציאליזם, שכן הוא פילוסופיה של פעולה והגדרה עצמית, הוא אופטימי ומשחרר, וזאת בניגוד לתפיסה השגויה שלו בידי העם, הקומוניסטים והקתולים שמבקרים אותו.

קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאום נחשב כנקודת התחלה פופולרית להכרות עם ההגות האקזיסטנציאליסטית. עם זאת, מספר פילוסופים מתחו ביקורת על הנאום.

מרטין היידגר, שאותו מצטט סארטר מספר פעמים במהלך הנאום, התנער משיוכו לזרם האקזיסטנציאליסטי ומהפרשנות של סארטר את הגותו. בתגובה חיבר את "מכתב על ההומניזם" (Brief über den Humanismus) בשנת 1946[2]. היידגר מתח ביקורת על כמה מהנחות היסוד של סארטר, על אופי החלוקה בין "קיום" ל"מהות", על הפירוש המוטעה למושג ה"הוויה" על ההישענות "הנמהרת והשגויה" על אתיאיזם ועל ניסיונו לכפות השוואה בין אקזיסטנציאליזם להומניזם[3].

תלמידו של סארטר פרופ' בני לוי אמר במהלך דיאלוג עם סארטר בשנות ה-70: "לפני 1939 אתה אומר לנו שההומניזם הוא טינופת. כעבור כמה שנים, בלי לדווח על התמורה שעברה עליך, אתה נושא דברים ושואל: האם האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם? ואתה משיב בחיוב. כעבור כמה שנים, בתקופת המלחמות הקולוניאליות, אתה מסביר לנו שההומניזם הוא עלה תאנה לקולוניאליזם; ולבסוף, היום, אתה אומר לנו: צריך לעשות את האדם, אבל אין לכך שום קשר עם ההומניזם"[4].

ולטר קאופמן הצביע על מספר שגיאות שנאמרו בנאום, כגון האמירה כי קרל יאספרס היה קתולי וטען כי הגדרתו של סארטר את האקזיסטנציאליזם פתוחה לדיון. אף על פי כן אמר כי הנאום מבריק וחושף את חותמת את התקופה[5].

הפילוסוף סלבוי ז'יז'ק ביקר את הפרשנות של סאטר לרומן "האחים קרמזוב" מאת דוסטויבסקי באומרו: "Whereas Sartre believes that with total freedom comes total responsibility, for Father Zosima: "each of us must make us responsible for all men's sins"..." [6]

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם פעמיים לעברית:

  • האקסיסטנציאליזם הוא הומניזם, ‫תרגם, ערך והוסיף אחרית דבר יעקב גולומב, הוצאת כרמל, ירושלים, תש"ן 1990.
  • האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם, תרגום חדש ואחרית דבר: ד"ר עירן דורפמן, הוצאת כרמל, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האקזיטנציאליזם הוא הומניזם, עמ' 12, בתרגום עירן דורפמן
  2. ^ Martin Heidegger. "Brief über den »Humanismus«" ("Letter on 'Humanism'"). Frankfurt a.M.: Klostermann, 1949. p. 5: "Die Sprache ist das Haus des Seins."
  3. ^ Heidegger, Martin. Basic Writings. HarperPerennial, 2008, p. 232.
  4. ^ https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2692461
  5. ^ Kaufmann, Walter. Existentialism from Dostoevsky to Sartre. New American Library, 1975, pp. 280-1.
  6. ^ Žižek, Slavoj. Absolute Recoil: Towards a New Foundation of Dialectical Materialism. Verso, 2014, p. 327.