קרל יאספרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרל יאספרס
Karl Jaspers-BA.jpg
תאריך לידה 23 בפברואר 1883
תאריך פטירה 26 בפברואר 1969 (בגיל 86)
זרם אקזיסטנציאליזם
תחומי עניין פסיכיאטריה, תאולוגיה, פילוסופיה של ההיסטוריה
הושפע מ שפינוזה, קאנט, הגל, קירקגור, ניטשה
השפיע על היידגר, סארטר, ריקר, גדמר

קרל תיאודור יאספרסגרמנית: Karl Theodor Jaspers) ‏ (23 בפברואר 1883 - 26 בפברואר 1969) היה פסיכיאטר ופילוסוף גרמני, בעל השפעה רבה בתאולוגיה, בפסיכיאטריה ובפילוסופיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאספרס נולד באולדנבורג ב-1883, לאם מקהילה כפרית מקומית ולאב משפטן. כבר בגיל צעיר התעניין בפילוסופיה, אך אין ספק שאביו השפיע עליו ללמוד משפטים באוניברסיטה. תוך זמן קצר התברר שיאספרס לא אהב את הנושא, והוא עבר ללמוד רפואה ב-1902.

יאספרס סיים את לימודי הרפואה ב-1909 והחל לעבוד בבית החולים הפסיכיאטרי בהיידלברג, שם עבד אמיל קרפלין כמה שנים לפני כן. יאספרס לא היה מרוצה מגישת הרפואה של זמנו למחלות נפש, וביקש לשפר את הגישה הפסיכיאטרית. ב-1913 החל ללמד פסיכולוגיה באוניברסיטת היידלברג באופן זמני. לאחר מכן נעשתה המשרה לקבועה, ויאספרס לא חזר מעולם לפסיכיאטריה קלינית.

בגיל 40 פנה מהפסיכולוגיה לפילוסופיה, כשהוא מרחיב בנושאים שפיתח בחיבוריו הפסיכיאטריים. הוא היה לפילוסוף חשוב ובעל שם בגרמניה ובאירופה. ב-1948 עבר יאספרס לאוניברסיטת בזל שבשווייץ, שם נפטר ב-1969.

תרומותיו לפסיכיאטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסר שביעות הרצון של יאספרס מההבנה הרגילה של מחלות נפש הובילה אותו לביקורת על הקריטריונים לדיאגנוזה וכן על השיטות של הפסיכיאטריה הקלינית. הוא פרסם מאמר מהפכני ב-1910, שבו התייחס לבעיית הפרנויה - האם היא היבט של האישיות או שהיא תוצאה של שינויים ביולוגיים. הגם שלא היו במאמר רעיונות חדשים, הוא הציג גישה מתודית חדשה למחקר. יאספרס חקר כמה חולים בפרוטרוט, כשהוא מספק מידע ביוגרפי עליהם ומציין כיצד הם חשו לגבי הסימפטומים שלהם. שיטה זו נודעה כשיטה הביוגרפית והיא כיום מאבני היסוד של הפסיכיאטריה המודרנית.

יאספרס פרסם את דעותיו על מחלות נפש בספר ששמו פסיכופתולוגיה כללית, בעל שני כרכים. הספר היה לקלסיקה בספרות הפסיכיאטרית. חשיבות רבה יש לדעתו של יאספרס כי על פסיכיאטרים לאבחן סימפטומים על פי צורתם ולא על פי תוכנם. לדוגמה, כשמאבחנים הלוצינציה, העובדה שהאדם חווה ראייה ללא גירוי חושי (צורה) חשובה יותר ממה הוא רואה (תוכן).

יאספרס אמין כי הפסיכיאטריה יכולה לאבחן הזיות באותו האופן. הוא טען שעל המאבחנים לא להתייחס לתוכן ההזיה, אלא רק לצורה שבה החולה מתייחס אליה. יאספרס גם הבחין בין הזיות ראשוניות ושניוניות. הזיות ראשוניות הוא הגדיר כאוטוכטוניות, שמופיעות ללא גורם ברור, ושלא ניתן להסבירן על פי התהליכים המנטליים הרגילים. הזיות שניוניות, לעומת זאת, הן אלה המושפעות על ידי הרקע של האדם או מצבו המנטלי.

יאספרס טען כי הזיות ראשוניות הן "בלתי ניתנות להבנה", מכיוון שחשב שאין תהליך הגיוני שגורם להן. על דעתו זו יש ביקורת רבה מצד פסיכיאטרים אחרים.

תרומות לפילוסופיה ולתאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכופתולוגיה כללית, ספרו משנת 1931

רוב הפרשנים משייכים את יאספרס לזרם האקזיסטנציאליסטי, מכיוון שהוא שואב רבות מניטשה ומקירקגור, וכן מכיוון שחירות אישית היא נושא חשוב בחיבוריו. יאספרס עצמו טען שפילוסופים אלה הם החשובים ביותר מאז קאנט.

בפילוסופיה (שלושה כרכים, 1932), הציג יאספרס את דעותיו לגבי ההיסטוריה של הפילוסופיה ואת נושאיו העיקריים. כשהוא מתחיל מהמדע המודרני והאמפיריציזם, הוא מצביע על כך שאם טוענים כי אין מציאות, נמצאים במקום שבו המתודה המדעית אינה יכולה לסייע או להוכיח דבר. בנקודה זו, היחיד מקיים בחירה חשובה: ליפול ליאוש, או לעשות "קפיצה" לדבר שיאספרס קורא לו "טרנסצנדנציה". בקפיצה זו, היחיד ניצב בפני החירות האינסופית שלו, שיאספרס קורא לה "אקזיסטנס" (Existenz), והוא יכול לחוות את הקיום האמיתי.

טרנסצנדנטיות, עבור יאספרס, הוא דבר שקיים מעבר לעולם של זמן ומרחב. ההגדרה של יאספרס את הטרנסצנדנטיות כלא-אובייקטיבי האולטימטיבי הובילה פילוסופים רבים לטעון שיאספרס נעשה למוניסט, אם כי הוא עצמו הדגיש את החשיבות של הכרה בסובייקטיביות ובאובייקטיביות גם יחד.

על אף שדחה דוקטרינות דתיות, כולל הרעיון של אל בעל אישיות, השפיע יאספרס על התאולוגיה בת זמננו דרך הפילוסופיה שלו ורעיונותיו על הגבולות של החוויה האנושית. מסורות נוצריות מיסטיות השפיעו עליו רבות, במיוחד אלה של מייסטר אקהרט וניקולאוס קוזאנוס. הוא גם התעניין בפילוסופיות מזרחיות, בעיקר בבודהיזם. יאספרס השתתף בעימותים ציבוריים עם רודולף בולטמן, בהם ביקר את ה"דה-מיתולוגיזציה" של הנצרות של בולטמן.

יאספרס כתב רבות על האיום על החירות האנושית הנובע מהמדע המודרני וממוסדות כלכליים ופוליטיים מודרניים. בזמן מלחמת העולם השנייה נאלץ לעזוב את משרת ההוראה שלו, מכיוון שאשתו הייתה יהודיה. לאחר המלחמה חזר ללמד, ובחיבורו שאלת האשמה בחן ללא רחמים את אשמתה של גרמניה ככלל במעשיו של היטלר והרייך השלישי.

חיבוריו הגדולים של יאספרס, שהם ארוכים ומורכבים, קשים להבנה. אך הוא כתב גם חיבורים קצרים יותר ונגישים, כמו פילוסופיה היא לכל אדם (Everyman).

פרשנים משווים בין הפילוסופיה של יאספרס לזו של מרטין היידגר. אף כי היה בין יאספרס להיידגר קשר לזמן מסוים, הוא ניתק עקב הקשרים שהיו להיידגר עם המפלגה הנאצית ועקב המחלוקות הפילוסופיות ביניהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]