האראלד אקוויסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האראלד אקוויסט
Harald Öhquist
האראלד אקוויסט
האראלד אקוויסט
לידה 1 במרץ 1891
רוסיהרוסיה הלסינקי, הדוכסות הגדולה של פינלנד
פטירה 10 בפברואר 1971 (בגיל 79)
פינלנדפינלנד הלסינקי, אוסימה, פינלנד
השתייכות הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית צבא הקיסרות הגרמנית
פינלנדפינלנד צבא פינלנד
דרגה לוטננט גנרל בצבא פינלנד לוטננט גנרל
תפקידים צבאיים
מפקד הקורפוס השני
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת האזרחים הפינית
מלחמת העולם השנייה (מלחמת החורף, מלחמת ההמשך)

האראלד אקוויסטשוודית: Harald Öhquist;‏ 1 במרס 1891 - 10 בפברואר 1971) היה לוטננט גנרל פיני שלחם בצבא פינלנד במהלך מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בהלסינקי שבמחוז הדוכסות הגדולה של פינלנד (אז האימפריה הרוסית היום פינלנד). הוא השלים תואר במשפטים באוניברסיטת הלסינקי, אולם בחר כמו צעירים פינים רבים שרצו לשחרר את ארצם מהכובש הרוסי השנוא, להצטרף לצבא הקיסרות הגרמנית. הוא לחם לצד הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה במהלכה רכש ניסיון קרבי בסיסי. לאחר המלחמה כשארצו זכתה בעצמאות חזר לפינלנד והצטרף לקבוצת "המשמרות הלבנים". הוא לחם בהצטיינות במלחמת האזרחים הפינית, ולאחריה המשיך לשרת בצבא פינלנד הטרי. עם פתיחת "מלחמת החורף" פיקד אקוויסט על הקורפוס השני של צבא פינלנד שהוצב מול הארמייה השביעית הרוסית. לא רחוק ממנו הוצב הקורפוס השלישי תחת פיקודו של הגנרל אריק היינריקס.[1] יחסיו עם מפקד הצבא קארל גוסטף אמיל מנרהיים היו קרירים, ומנרהיים לא בטח בו ולא הפקיד בידיו אחריות. אולם בהדרגה החלו הרוסים לרכז את מאמציהם בזירה שתחת פיקודם של אקוויסט והיינריקס. בהמשך עלה היינריקס בדרגה ופאבו טלוולה הובא לחזית.[2] אולם הלחץ הרוסי היה גדול מדי, ובלית ברירה נכנעה פינלנד ב-1940. במהלך "מלחמת ההמשך" הוא היה אחראי על הקשר עם החיילים הגרמנים שחנו בשטחה של פינלנד.

ב-1949 הוציא בפינית ספר בשם "Talvisota minun näkökulmastani" ("מלחמת החורף מנקודת מבט שלי"). הוא עזב את הצבא שנתיים לאחר מכן, ונפטר בהלסינקי בשנת 1971.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האראלד אקוויסט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר עמ' 212.
  2. ^ מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר עמ' 214.