מיכאל הרסגור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל הרסגור

מיכאל הרסגור (שמו בלידה: מישל גולדברג (Michel Goldberg);‏ 15 במרץ 1924 - 9 בפברואר 2011)[1] היה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. יוצרה של תוכנית הרדיו המצליחה "שעה היסטורית" בגלי צה"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרסגור נולד בשנת 1924 בבוקרשט כבן למשפחה יהודית של פליטי מהפכת אוקטובר שהתיישבה ברומניה. לאחר מספר שנים עקרה המשפחה לצרפת אך המשבר הכלכלי של 1929 פגע בעסקיו של אביו ובשנת 1933 חזרה המשפחה לרומניה. בני משפחתו התכוונו לעלות לארץ ישראל, אך מלחמת העולם השנייה הקדימה אותם ופרט להרסגור ניספו כל בני משפחתו בשואה. עקב השתייכותו לתנועת השומר הצעיר גזרו עליו בשנת 1942 השלטונות הפאשיסטיים ברומניה 20 שנות מאסר עם עבודת פרך. בפועל, עבד הרסגור בבית הדפוס של בית הכלא וניצל את הזמן ללימודים שונים, ביניהם לימוד השפה העברית. בשנת 1944 שוחרר ממאסרו, עמד בבחינות הבגרות והמשיך בפעולתו בתנועת הנוער.

בשנת 1946, אחרי שהיה שותף לפעילות השומר הצעיר באיסוף בני נוער לשם העלאתם לארץ ישראל, בספינות "עצמאות" ו"קיבוץ גלויות", יצא מאירופה בדרכו לארץ ישראל, מסע שהסתיים רק בפברואר 1949, מאחר שהבריטים תפסו את הספינה שבה הפליג וכלאו את נוסעיה במחנות המעצר בקפריסין. הם שוחררו רק עם פתיחת המחנות לאחר קום מדינת ישראל. בקפריסין שינה את שמו מגולדברג להרסגור ("זהב סגור" הוא זהב מובחר[2]).

הרסגור היה חבר קיבוץ זיקים והוא זה שנתן לקיבוץ את שמו, בציטוט מתשובת ה"דקבריסטים" למכתבו של פושקין אליהם, האומר: "מזיקים תצא להבה". היה חבר מק"י ובאמצע שנת 1949 היה בין 11 חברי הגרעין שסולקו מקיבוץ משמר העמק בגלל השתייכותם למפלגה הקומוניסטית[3]. במשך השנים כתב בעיתון של מק"י קול העם. היה כתב העיתון במוסקבה ועורך המדור הספרותי. בשנת 1962, במסגרת הקולות כנגד הקו הסטליניסטי במק"י, הפסיק לכתוב בקול העם ובמהרה פרש מהמפלגה[4]. לימים הסתייג מן הטוטליטריות של סטלין וממעשיהם של לנין וטרוצקי. באותה תקופה הכיר את אשתו תמר, אם בתו ניבה.

מיכאל הרסגור כמורה בתיכון עירוני ד'

בשנים 1962–1966 לימד היסטוריה בתיכון עירוני ד' בתל אביב. פרופ' צבי יעבץ קלט את הרסגור באוניברסיטת תל אביב, למרות גילו המתקדם יחסית.[5]

את לימודי התואר הראשון סיים בהצטיינות יתרה ובשל כך שלחה אותו האוניברסיטה להמשיך את לימודיו בצרפת. הרסגור למד בצרפת שש שנים, מתוכן שהה שנתיים עם משפחתו בצרפת (בין השאר בתקופת "מרד הסטודנטים"), ובארבע השנים שלאחר מכן בא לצרפת בתקופת הקיץ לבחינות. עבודת הדוקטורט שלו בנושא "מועצת המלך של שארל השמיני ולואי ה-12 בין 1485 ל-1518" כללה ארבעה כרכים שהחזיקו כ-700 עמודי מחקר. בזכותה זכה לתואר דוקטור ד'אטה (ד"ר ממלכתי של הרפובליקה הצרפתית ;doctorat d'État), תואר שאינו מוענק בדרך כלל לזרים ושמאפשר לנושאו לקבל מיידית תואר פרופסור וללמד באוניברסיטה צרפתית. לאחר שלימד באוניברסיטה של נאנט, חזר לישראל. התמחותו של פרופ' הרסגור הייתה בנושא ימי הביניים המאוחרים והתמקדותו הייתה בהיסטוריה אירופית.

בשנת 1974 שהה הרסגור כמרצה להיסטוריה צרפתית בליסבון בימי מהפכת הציפורנים, היא המהפכה הדמוקרטית בפורטוגל, ותולדות פורטוגל הפך לאחד מנושאי עניינו העיקריים.

הרסגור היה מרואיין מבוקש בתוכניות רדיו, ובזכות חוש ההומור שלו ושנינותו הצליח לרתק אליו גם מאזינים שאינם מתעניינים בדרך כלל בהיסטוריה. יש שייחסו לו גם נטייה להגשה פרובוקטיבית של הדברים ומשיכה לפרשיות ואנדוקטות מחיי דמויות היסטוריות - למשל, עיסוק בחיי המין של דמויות מסוימות או במאבקי כוח אישיים שניהלו.

במשך יותר מעשרים שנה הגיש בקביעות, מדי יום ו' בשעה שבע בערב, יחד עם שחקן התיאטרון והשדרן אלכס אנסקי, את התוכנית "שעה היסטורית" בגלי צה"ל. השעה ההיסטורית השבועית הפכה לתוכנית פולחן ובמשך שנות שידורה שודרו למעלה מ-525 תוכניות. בשנת 2005, עם פרישתו לגמלאות של אנסקי, הוחלף בתחילה על ידי השדרן ערן סבאג ולאחר מכן על ידי ליעד מודריק.

מיכאל הרסגור נפטר ב-9 בפברואר 2011. נטמן בבית העלמין של קיבוץ מעברות, לצד קרובי משפחה ואשתו תמר.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהפכה בפורטוגל, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד, 1976.
  • מבוא לתקופת הרנסאנס, האוניברסיטה המשודרת, 1978.
  • עידן האורות - מבוא לתולדות החברה המערב-אירופית במאה ה-18, האוניברסיטה המשודרת, 1984.
  • כלה שלי ? לסיומו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מיכאל הרסגור, מוריס סטרון. תל אביב, כנרת, 1992.
  • ישראל/פלסטין: המציאות שמעבר למיתוסים, מסה. מיכאל הרסגור ומוריס סטרון. גבעת חביבה, המרכז היהודי הערבי לשלום, 1997.
  • המאה ה-20: אירועים, תופעות ואישים בתולדות העולם וישראל. יועץ מיכאל הרסגור, עורך אחראי יון פדר. ירושלים, כתר, 1999.
  • רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר מיכאל הרסגור, אהוד פוקס. תל אביב, כנרת- זמורה ביתן -דביר, 2010

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאל הרסגור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]