הדביר (כתב עת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שער "הדביר" חשוון-כסלו תר"פ 1920

הדביר הוא כתב עת "לתורה וחכמת ישראל" שיצא לאור על ידי הסתדרות המזרחי הצעיר מסיון תרע"ט (1919) עד תחילת תרפ"ב (1921). למרות שכונה ירחון, הוא יצא כל חודשיים-שלושה בלבד.

מייסד "הדביר" היה הרב יצחק אביגדור אורנשטיין וברוב התקופה העורך היה אהרן ויסנשטרן. קבצים אלו יצאו לאור בבית הדפוס של חותנו של אורנשטיין, שמואל צוקרמן, בירושלים.

ל"הדביר" היה חלק תורני של חידושי תורה, במיוחד בהלכות התלויות בארץ וחלק ספרותי שכלל מאמרי מדע כתובים ברוח ישראל סבא, מדע ארץ ישראל, תולדות עם ישראל וחכמי ישראל, חקירת הלשון, ענייני חינוך, דיון בשאלות עכשוויות וידיעות על הנעשה בתנועת המזרחי הצעיר ובעולם הדתי. בין הידיעות עליהן דיווח נכללים ייסוד הרבנות הראשית וייסוד אגודת הכפר העברי.

בחלק התורני של "הדביר" השתתפו רבנים ואנשי עט ידועים, ביניהם הרב אברהם יצחק קוק, הרב צבי פסח פרנק, הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, הרב יצחק יעקב וכטפויגל, הרב בן ציון חי עוזיאל, הרב יעקב משה טולדנו, הרב יעקב משה חרל"פ, הרב יוסף גרשון הורוויץ, הרב שלמה אהרן ורטהיימר והרב יצחק ניסים. הרב אורנשטיין גם פרסם בו מאמרים שכתב סבו הרב יעקב אורנשטיין.

בחלק הספרותי השתתפו הרב שמחה אסף, ד"ר אברהם יעקב ברוור, אליעזר ריבלין, ד"ר נח חכם, הרב יעקב משה טולידאנו, חיים יהושע קוסובסקי, הרב יצחק אביגדור אורנשטיין ויהודה לייב פישמן מימון.

אחד הנושאים שהעסיקו את הדביר היה המאבק על המשפט בארץ ישראל. בנושא זה פרסם אורנשטיין תחת שם העט "איש ישראלי" את המאמר חקוי ועצמיות כתשובה לסדרת מאמרים שפוסמו בעיתון חדשות הארץ בשם "הרבנות החנוטה" ו-"הרבנות הלוחמת" בעקבות החלטתה של הרבנות הראשית שלא להכיר במשפט המנדטורי כמשפט קבוע, בירחון הדביר אב-אלול תרע"ט. הדביר של תשרי תר"ף הוקדש כולו להבאת החיבור "חק ומשפט בישראל" שכתב הרב בן ציון חי עוזיאל בנושא.[1]

בשנת 1951 הוצא לאור קובץ לזכרו של הרב אורנשטיין וניתן לו השם "הדביר".[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפתלי בן מנחם, עתונות התנועה בארץ ישראל, בתוך ספר הציונות הדתית כרך א', עמוד 494

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]