יעקב משה חרל"פ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יעקב משה חרל"פ
הרב יעקב משה חרל"פ, בשנות ה-40
הרב יעקב משה חרל"פ, בשנות ה-40
לידה 18 בפברואר 1882
כ"ט בשבט ה'תרמ"ב
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בדצמבר 1951 (בגיל 69)
ז' בכסלו ה'תשי"ב
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית - חרדית
תחומי עיסוק אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, קבלה, ארץ ישראל
תפקידים נוספים ראש הישיבות "מרכז הרב" ו"בית זבול" ורב שכונת שערי חסד
רבותיו אביו, הרב זבולון חרל"פ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יהושע צבי מיכל שפירא
תלמידיו הרב יוסף ליב זוסמן, הרב ישעיהו משורר, הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה ועוד
חיבוריו מי מרום, בית זבול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב יעקב משה חַרלַ"פּ[1] (כ"ט בשבט ה'תרמ"ב, 18 בפברואר 1882ז' בכסלו ה'תשי"ב, 6 בדצמבר 1951) היה פוסק ומקובל, ראש ישיבות "מרכז הרב" ובית זבול, ורב שכונות שערי חסד ורחביה בירושלים.

חיבר ספרים רבים, ביניהם סדרת הספרים "מי מרום" באמונה והגות, ו"בית זבול" בהלכה ותלמוד, ועוד. היה מתלמידיו המובהקים של הראי"ה קוק.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לרב זבולון ולמרים חרל"פ. אביו שימש כדיין בבית הדין של המהרי"ל דיסקין. בצעירותו למד בתלמוד תורה וישיבת "עץ חיים". למד גם אצל אביו עד פטירתו בה'תרנ"ח.

בגיל 15 החל, במקביל ללימודיו בישיבת עץ חיים[2], ללמוד אצל הרב יהושע צבי מיכל שפירא[3], מקובל שנודע במנהגי תעניות וסיגופים וכך חינך את תלמידיו[2]. אחר פטירתו הוציא את כתביו בספר "צבי לצדיק"[4], ומאוחר יותר בספרים "ציץ הקודש" ו"אמרות טהורות", לספר ציץ הקודש צירף "קונטרס אחרון" מדברי תורתו שלו[4].

בגיל 16 נישא לפסיה, בת אחיו של ר' דוד מקרלין (נפטרה בשנת תרצ"ב). תקופה קצרה למד בישיבת "תורת חיים" בירושלים. למד גם אצל הרב שלמה זלמן בהר"ן ואצל הרב יעקב חיים נפתלי זילברברג - מגאוני ורשא שעלה לארץ[4].

לאחר שעלה רבי יצחק ירוחם דיסקין לירושלים, בשנת ה'תרס"ח, התקרב הרב חרל"פ גם אליו ולמד עימו[5] בין השאר למדו בחברותא את כתבי אביו - המהרי"ל דיסקין[4].

תפקידים רבניים ותורניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת שכונת שערי חסד בירושלים בשנת ה'תרס"ט (1909), מונה לרבהּ (בגיל 27). לאחר מכן מונה גם לרבה של שכונת רחביה. בתקופה זו היוה ביתו כתובת תורנית לתלמידי החכמים שבירושלים ותלמידי ישיבותיה[4].

בשבתות ומועדים היה מוסר שיחות בביתו שאליהם הגיעו רבים, ביניהם גם בני ישיבות חרדיות כגון ישיבת חברון ששיחות אלו השפיעו רבות על עולמם הרוחני[6]. בשערי חסד נהגו שלאחר תפילת מוסף של שמיני עצרת הקהל מלווה את הרב חרל"פ אל ביתו בשירת הציטוט מהתפילה "מחיה מתים אתה רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם" שוב ושוב, כדי להרגיל את הלשון באמירת מילים אלו ברצף, על מנת שבשעת ספק שיתעורר לאדם אם אמר משיב הרוח או מוריד הטל יוכל להניח שאמר משיב הרוח ולא יצורך לחזור על תפילתו. כפי שנפסק בהלכה[7].

בשנת תרע״ב נתמנה לר"מ בישיבת ״עץ חיים״ לצעירים. באותה שנה הוציא לאור את ספרו ״הד החיים הישראלים״.

בשנת תרע"ח נתמנה עם הרב צבי פסח פרנק לר"מ בישיבה הגדולה של "עץ חיים" ובשנה זו הוציא את החוברת ״מכתב גלוי״ שבה הוא קורא לתחיית התורה יחד עם תחיית הארץ[4].

היה חלק ממשלחת שהופיעה בפני הברון רוטשילד בעניין ההצעה שעלתה לגיוס בני הישיבות לגדודים העבריים[4].

הקשר עם הראי"ה קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבועות תרס"ד (1904), בהשפעת ידידו הרב צבי פסח פרנק[8], נפגש הרב חרל"פ לראשונה עם הרב קוק ביפו. פגישה זו נערכה ימים ספורים לאחר שהרב קוק עלה לארץ והגיע ליפו. תוצאות פגישה זו היו משמעותיות ביותר לעיצוב דמותו הרוחנית, בסיפור זכרונותיו מתאר הרב חרל"פ את עוצמת הקשר הנפשי שנרקם בינו לבין הרב:

"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים"

אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז, עמ' 119

בעקבותיה הפך לתלמידו הקרוב של הרב קוק, שהכניסו אל פנימיות נבכי נפשו והדריכו בעבודת ה' ובלימוד תורה. בין השאר - היה זה הרב קוק שגרם לו לחדול ממנהגו לסגף את עצמו בתעניות, שכתב לו "ולמען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זאת היא עצת היצר... כי אם לתת מרגוע לגוף והרחבה לנפש, ויפה שעה אחת של תורה ועבודה במנוחה מאהבה, מכמה ימים של קדרות..."[9].

בשנת ה'תר"פ כתב את החיבור "טובים מאורות", המגן על ספרו של הרב קוק, "אורות", מפני טענות מתנגדיו. בהמשך הודפס החיבור בתוך החלק השישי של סדרת ספריו "מי מרום" – מעייני הישועה.

בשנת תרע"ד (1914) יצאו עם הרב קוק ורבנים נוספים למסע במושבות הגליל וביקרו במספר מושבות מתוך מגמה לקרב את יושביהן אל היהדות. ובשנת ה'תרפ"ג 1923 השתתף במסע השני למושבות יחד עם הרב קוק ורבה של תל אביב הרב שלמה אהרונסון.

לאחר פטירת הרב קוק, לאחר שנתבקש בידי רבים, הגיש את מועמדותו לתפקיד הרב הראשי לישראל. לצידו התמודד הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שאכן נבחר לתפקיד. הרב חרל"פ - שמלכתחילה לא חפץ בכך - היה מרוצה מהתוצאה ומסופר שכאשר עבר בסמוך לבניין שבו נערכו הבחירות נהג לומר "ברוך שעשה לי נס במקום הזה"[10]. בתקופה זו נשא בנישואים שניים את האלמנה אידה רבקה דוידובסקי, בתו של הרב שלמה נתן קוטלר שהתגוררה אז עם אביה בירושלים[11].

בישיבת מרכז הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך להקמתה של ישיבת מרכז הרב צירפו הרב קוק לצוות הישיבה, והוא החל לשמש כר"מ ולהעביר שיעורי גמרא ואמונה בישיבה. לדברי תלמיד הישיבה באותן שנים - הרב משה צבי נריה, היו צעירים שאינם מבני הישיבה שהגיעו במיוחד כדי להתקרב אליו, כגון הרב יוסף ליב זוסמן (שלמד בישיבת עץ חיים) אשר היה לתלמידו המובהק, וכן מבני חסידות ברסלב[2].

לאחר פטירת הרב קוק בשנת תרצ"ה, מונה הרב חרל"פ לראש ישיבת מרכז הרב, והחל למסור בה את השיעור כללי. את עמלו הרב בהכנת השיעור תיאר אחד התלמידים, שבתי דון-יחייא: "היה יושב ער כל הלילה ועוסק בסוגייא. פעמים כרך את ראשו במגבת רטובה כדי לצנן את רוב מתחו. מפרק לפרק שיתף את בחירי תלמידיו בהכנת השיעור… משעבר שיעורו מבחן אש והתקבל על ידי תלמידיו, נחה דעתו ופניו הזדהרו בזוהר של שעת תפילה".

במהלך מלחמת העצמאות התנגד לגיוסם של בני הישיבה לצבא, אך רבים מהם התגייסו בעקבות עמדת הרב צבי יהודה קוק שתמך בכך. היעדרות התלמידים בתקופה זו ונפילתם של מספר תלמידים גרמה לירידה במצב הישיבה.

פרטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תש"ה (1945) נשא הרב חרל"פ את דבורה, אלמנתו של שמואל צבי כהן[12]. בשנת ה'תשי"א (1950) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

הרב חרל"פ נפטר ביום ז' בכסלו תשי"ב (6 בדצמבר 1951). בלווייתו השתתפו אלפי בני אדם. נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

הנהגותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשפעת רבו הרב יהושע צבי מיכל שפירא וכחלק מחבורת התלמידים-הפרושים שהתגבשה סביבו, נהג גם הרב חרל"פ במנהגי חומרות וחסידות יתירה, כגון שלא להביט כמעט מעבר לד' אמותיו[2].

נודע בין היתר בניגונו לשירת הים, שרבים היו מגיעים לשמוע במעמד שהתקיים בביתו מדי שנה בליל שביעי של פסח[13].

נודע בהקפדתו שלא לצאת משטחי ארץ ישראל. על מצבתו נכתב "הורתו ולידתו בקדושה בירושלים עיר הקודש, ומעודו לא טעם אויר של חו"ל". במסע הרבנים שערך עם הרב קוק הוחלט בשלב מסוים להגיע מחיפה ליפו באניה, ומפני הקפדתו האמורה - נפרד מהם הרב חרל"פ בחוששו שהספינה תרחיק מקו החוף ונסע ביבשה[6].

נהג שלא לצאת כלל מן הסוכה כל ימי חג הסוכות (כשאף מניינים לתפילה וכדומה - התקיימו בתוך סוכתו) מלבד לשתי יציאות: הליכתו לכותל המערבי להקביל פני שכינה, והליכתו אל הראי"ה קוק להקביל פני רבו.

הגותו ומחשבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותה ובניינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב חרל"פ החשיב מאוד את ארץ ישראל ואת יישובה וראה בהפרחתה את הנקודה העיקרית של התקופה הנוכחית כתקופת הגאולה:

בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא [...] ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה

מי מרום – מעייני הישועה עמוד קצ"ו

.

את בניין הארץ ראה לא רק כאקט של גאולה גשמית מבורכת ככל שתהא, אלא גם כתחילת פריחת כוחותיה הרוחניים של האומה באמרו "כשם ששיבת ישראל לארץ קדושתו ראשית צמיחת ישועתו היא, כך היא גם ראשית תשובתו"

מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמח מאוד על הקמת מדינת ישראל וראה בה שלב מרכזי בגאולה[14]. עם זאת, ראה באופן קשה מאוד את חלוקת הארץ. וכפי שסיפר הרב צבי יהודה הכהן קוק: "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר – "ואת ארצי חילקו"! למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל – היה לו צורך לבוא וכלום ייתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו"[15].

איסור מסירת שטחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב חרל"פ התנגד נחרצות לכל אפשרות של ויתור על חלקים מארץ ישראל ומסירתם לידי זרים, ואסר כל שיתוף פעולה עם תוכנית כזו. תחת הכותרת "בל נוותר על זכות מזכויותינו בארץ ישראל" כתב: "אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בינלאומי שמשמעו ויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר לחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רווה"

מכתב מהרב יעקב משה חרל"פ אודות חילולי שבת

עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדושתו המהותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב חרל"פ הדגיש שכל אדם מעם ישראל, גם החוטאים והרשעים, קשור לקדושה ביסודו, ועל אף שמבחוץ נראית עליו "הקליפה הרעה" - עם זאת בפנימיותו של כל אדם מישראל הוא קודש, בקדושה עצמית שבלתי ניתן לבטל אותה, זאת מאחר שהקדושה הזו נובעת מעצמיותו של עם ישראל כולו, ו"עם ישראל" מעולם לא חטא ולא יחטא, אף אם אדם פרטי חוטא, וממילא - קדושת כלל ישראל בעינה עומדת לעולם, וכל אדם ואדם מישראל הוא קדוש בקדושה שיונק מן הכלל. ולכן יש להרבות בסנוגריה על עם ישראל ולעסוק בזכותם, ולא לקטרג עליהם.

החוטאים בדורות האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הסביר את ריבוי החוטאים בדורות האחרונים על פי רוחו של הרב קוק, ותלה את מציאותם בכך שהנשמות הן נשמות של דור עקבתא דמשיחא אשר "נשמתם גדולה מאוד", ודווקא משום כך הרשעה מתגברת בהם, בהסבירו כי "העביות והגסות חופפים עליהם" משום ש"הצללים הולכים בעקבות האורות".

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמנה שפרסם הרב חרל"פ בעיתון דואר היום לנישואי בנו

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבת בית זבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של הרב יעקב משה חרל"פ בבית הקברות סנהדריה בירושלים

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי סדרות ספריו העיקריות "מי מרום" ו"בית זבול" מנציחות את זכר הוריו: הרב זבולון ומרים.

  • בית זבולשו"ת וחידושים לתלמוד (ששה חלקים)
  • צבי לצדיק – על רבו הרב יהושע צבי מיכל שפירא (בשיתוף עם הרצי"ה קוק)
  • טובים מאורות – על אורות של הרב קוק
  • הד החיים הישראליים - דברי הגות ומחשבה
  • אגרת הקריאה - דברי מוסר לתלמידי ישיבות
  • אל עם ה' - "ילקוט אמרים בענייני השעה"
  • אמרי נועם - דברי עידוד ונחמה לפליטי השואה ששהו במחנות באירופה
  • האמונה והמצוה
  • ישלח ממרום – קובץ מכתבים לתלמידו הרב משה לייב שחור
  • מכתבי מרום – קובץ מכתבים לבנו הרב יחיאל מיכל
  • אמרות טהורות – ליקוט מאמרים ופתגמים
  • אגרות מרום - אגרות מסודרות על פי נושאים, מאת הרב יעקב משה חרל"פ, עורך: יאיר חרל"פ, בית אל תשפ"א.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב י. ש. רבינסון (פסבדון של שבתי דון-יחייא), הרב יעקב משה חרל"פ - לצורתו הרוחני, ירושלים תרצ"ו (חוברת לקידום בחירת הרב חרל"פ לרב הראשי)
  • יאיר חרל"פ, שירת הי"ם, שירת חייו של איש ירושלים הרב יעקב משה חרל"פ, בית אל, תשע"ב
  • הרב משה צבי נריה, '"וראשו מגיע השמימה: על הגרי"מ חרל"פ זצ"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 279–296

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על משמעות שם המשפחה ראו חרל"פ.
  2. ^ 1 2 3 4 שיחת תלמידו הרב משה צבי נריה
  3. ^ הקדמת ספרו בית זבול
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 הרב יעקב משה חרל"פ בגיליון של האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך
  5. ^ הקדמת בית זבול, ח"א
  6. ^ 1 2 3 לפי דברי הרב ישעיהו הדרי כאן
  7. ^ מתוך דבריו של הרב יעקב ניסן רוזנטל
  8. ^ הרב זאב סולטנוביץ' (בשם הרב צבי יהודה קוק), הרב זאב סולטנוביץ', אתר ישיבת הרב ברכה
  9. ^ אגרות הראי"ה א', אגרת פ"ח
  10. ^ ספר שירת הים - סיפור חייו של הגרי"מ חרל"פ
  11. ^ ישורון, כרך כז, ירושלים תשע"ב, עמ' תקצ"ח.
  12. ^ על פי בנה של דבורה, מנחם כהן
  13. ^ הנשיא יצחק נבון ז"ל מספר על שירת הים של הרב
    שירת הים בנוסח הרב חרל"פ - מאת הרב יעקב אריאל
    שירת הים בלחן הרב חרל"פ, ישיבת רמת גן עם הרב יעקב אריאל והרב יהושע שפירא
  14. ^ לנתיבות ישראל ג', עמ' ע"ח
  15. ^ בנאום "מזמור י"ט למדינת ישראל", שנשא בשנת ה'תשכ"ז, לנתיבות ישראל ג', עמוד ע"ח
  16. ^ הרבנית מרים דבורה שדמי ע"ה, הפרדס, גיליון 63
  17. ^ דוד תדהר (עורך), "הרב ישראל בארי (קולנדנר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4500


הקודם:
הרב אברהם יצחק הכהן קוק
ראשי ישיבת מרכז הרב
1935-1951
הבא:
הרב צבי יהודה הכהן קוק