יעקב משה חרל"פ
 | |
| הרב יעקב משה חרל"פ, בשנות ה-40 | |
| לידה |
18 בפברואר 1882 כ"ט בשבט ה'תרמ"ב ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 1951 (בגיל 69) ז' בכסלו ה'תשי"ב ירושלים |
| מקום קבורה |
בית הקברות סנהדריה |
| השתייכות | ציונות דתית - חרדית |
| תחומי עיסוק | אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, קבלה, ארץ ישראל |
| תפקידים נוספים | ראש הישיבות "מרכז הרב" ו"בית זבול" ורב שכונת שערי חסד |
| רבותיו | אביו, הרב זבולון חרל"פ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יהושע צבי מיכל שפירא |
| תלמידיו | הרב יוסף ליב זוסמן, הרב ישעיהו משורר, הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה |
  | |
הרב יעקב משה חַרלַ"פּ[1] (כ"ט בשבט ה'תרמ"ב, פברואר 1882 – ז' בכסלו ה'תשי"ב, דצמבר 1951) היה תלמיד מובהק של הרב קוק, ראש ישיבות "מרכז הרב" ובית זבול ורב שכונת שערי חסד בירושלים. מחבר ספרים פורה, בנגלה ובנסתר, בהגות ובמחשבה.
תוכן עניינים
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בתרמ"ב בירושלים לרב זבולון ולמרים חרל"פ. אביו שימש כדיין בבית הדין של המהרי"ל דיסקין. בצעירותו למד בתלמוד תורה "עץ חיים". בשנת תרנ"ו התחיל ללמוד תורה אצל אביו ואצל הרב יהושע צבי מיכל שפירא, שהיה מקובל ונודע כצדיק וחסיד והיה מרבה באופן קיצוני במנהגי תעניות וסיגופים, וגם את תלמידיו חינך בדרך זו של הסתפקות במועט והתנזרות ממותרות. אחר פטירתו הוציא את כתביו בספר "צבי לצדיק" ומאוחר יותר בספרים "ציץ הקודש", ו"אמרות טהורות". בגיל 16 נישא לפסיה, בת אחיו של ר' דוד מקרלין (נפטרה בשנת תרצ"ב). תקופה קצרה למד בישיבת "תורת חיים" בירושלים.
בשבועות תרס"ד (1904), בהשפעת ידידו הרב צבי פסח פרנק[2], נפגש הרב חרל"פ לראשונה עם הרב קוק ביפו. פגישה זו נערכה ימים ספורים לאחר שהרב קוק עלה לארץ והגיע ליפו. תוצאות פגישה זו היו משמעותיות ביותר לעיצוב דמותו הרוחנית. בסיפור זכרונותיו מתאר הרב חרל"פ את עוצמת הקשר הנפשי שנרקם בינו לבין הרב:
"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים"
— אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז, עמ' 119
הרב קוק הקפיד להדריך את הרב חרל"פ שלא ילך בדרך סיגופים העלולה להביאו לעצבות. וכך כתב אליו בערב ראש השנה תרס"ח:
"למען השם שתהיה עבודתו רק בשמחה, בלא שום עצבות ודאגה כלל וכלל... ולמען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זאת היא עצת היצר – 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל', כי אם לתת מרגוע לגוף והרחבה לנפש, ויפה שעה אחת של תורה ועבודה במנוחה מאהבה, מכמה ימים של קדרות..."
— אגרות הראי"ה א', אגרת פ"ח
לאחר שעלה רבי יצחק ירוחם דיסקין לירושלים, בשנת ה'תרס"ח, התקרב אליו הרב חרל"פ ואף למד עמו[3].
בשנת 1909, עם הקמת שכונת שערי חסד בירושלים, מונה לרבהּ, ולאחר מכן מונה גם לרבה של שכונת רחביה.
בשנת תרע"ד (1914) יצאו יחד עם הרב קוק ורבנים נוספים למסע התעוררות במושבות הגליל וביקרו במספר מושבות מתוך מגמה לקרב את יושביהן אל היהדות. בשנת 1920 כתב את החיבור "טובים מאורות" הבא להגן על דברי הרב קוק בספר אורות מפני קנאי ירושלים שיצאו כנגד הספר ואסרו לקרוא בו. בשנת 1923 השתתף במסע השני למושבות יחד עם הרב קוק והרב שלמה אהרונסון.
לאחר פטירת הרב קוק בשנת תרצ"ה, מונה הרב חרל"פ לראש ישיבת מרכז הרב, והיה גם מועמד לכהונת הרב הראשי של ארץ ישראל, אך בסופו של דבר נבחר לתפקיד הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. חרף ההתמודדות שררו יחסי הערכה הדדית בין שני הרבנים. בערך בתקופה זו נישא בנישואים שניים לרבנית האלמנה אידה רבקה דוידובסקי, בתו של הרב שלמה נתן קוטלר שהתגוררה אז עם אביה בירושלים[4].
בשנת ה'תש"ה (1945) נישא הרב חרל"פ לדבורה, אלמנתו של שמואל צבי כהן לה היה נשוי עד פטירתו[5]. בשנת ה'תשי"א (1950) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.
הרב יעקב משה חרל"פ נפטר ביום ז' בכסלו תשי"ב (6 בדצמבר 1951). בלווייתו השתתפו אלפי בני אדם שבאו לחלוק לו כבוד אחרון, מירושלים ומחוצה לה. נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.
הגותו ומחשבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב חרל"פ סבר כי בדור הזה הנקודה המרכזית היא ארץ ישראל
בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה... ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת.
— מי מרום – מעייני הישועה עמוד קצ"ו
בהסתמך על מקורות קבליים, סבר הרב חרל"פ כי חידוש הקרבת קרבן פסח תביא עמה את הגאולה[דרוש מקור].
עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב חרל"פ סבר כי כל איש מישראל גם אם חטא, הרי הוא קשור בנשמתו הפנימית אל הטוב. אדם מישראל תמיד זכאי הוא. הרב חרל"פ מדגיש הרבה את קדושת ישראל, האדם מישראל, כלל ישראל. לדעתו, קיימת קדושה עצמית בכל אדם מישראל שלא יכולה להתבטל. ולכן, אין ללמד חובה על עם ישראל כי למרות הקליפה הרעה הנראית בחוץ, הרי הפנימיות היא קדושה.
"בכלל הציפיה לישועה, להכיר ולהאמין שראויים ישראל להיגאל בכל שעה ושעה, שאף אם רבים הם הליקויים מצד החוץ, טהורים ונקיים הם מצד הפנים. לכן יש להעמיק בקדושתם של ישראל ועומק זכותם שהם ראויים לגאולה. קדושתם של ישראל מצד הכלל שלהם לא נפגמה מעולם. כנסת ישראל, במובן האמיתי של מושג כלל ישראל, מעולם לא חטא ומעולם לא נפגם במאומה"
על הנשמות של דור "עקבתא דמשיחא" כתב ש"נשמתם גדולה מאוד" ודווקא משום כך "העביות והגסות חופפים עליהם" משום ש"הצללים הולכים בעקבות האורות".
הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפר הרב צבי יהודה קוק:
לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר – "ואת ארצי חילקו"! למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל – היה לו צורך לבוא וכלום ייתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו".
— לנתיבות ישראל ג', עמ' ע"ח
ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יחיאל מיכל חרל"פ, רב בברונקס, נישא לחיה שרה, בתו של זאב שחור
- הרב חיים זבולון חרל"פ, היה רבה של ראשון לציון
- הרב יוסף דוד זאב חרל"פ, ראש ישיבת "בית זבול" בירושלים
- חיה בריינא, אשת הרב מרדכי יהודה לייב זק"ש, רב בשכונת זיכרון משה והסביבה
- קיילה יהודית, אשת הרב שמואל ברוך ורנר, שהיה אב בית דין בתל אביב
- מרים דבורה, אשת הרב אברהם שדמי (פשדמייסקי), ממלא מקום חותנו בראשות ישיבת "בית זבול"[6]
- חוה דינה, אשת הרב ישראל בארי, רבה של נס ציונה[7]
מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב משה לייב שחור
- הרב יוסף לייב זוסמן – מגדולי המקובלים בדורו
- הרב ישעיהו משורר
- הרב משה צבי נריה
- הרב שאול ישראלי
- הרב אברהם צוקרמן
- הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
- הרב שריה דבליצקי
נוסח מצבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שר התורה בנגלה ובנסתר
הנודע בחסידות ובפרישתו הנפלאה
לא מש מאהלה של תורה יותר משישים שנה
זקן ויושב בישיבה והעמיד תלמידים הרבה
מרן יעקב משה בהגה"צ מוהר"ר זבולון חרל"פ זצוקלה"ה
בעהמ"ח ספרי בית זבול בהלכה וספרי מי מרום באגדה
הורתו ולידתו בקדושה בירושלים עיר הקודש ת"ו
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי סדרות ספריו העיקריות "מי מרום" ו"בית זבול" מנציחות את זכר הוריו: הרב זבולון ומרים.
- מי מרום – סדרת ספרים במחשבה:
- באור על שמונה פרקים לרמב"ם
- אבות – פירוש על מסכת אבות
- לחם אבירים – "פרקים ברוממות ישראל...ופתיחת שערים לשערי הקדש של רזי עליון".
- כרך על שלוש רגלים
- הגדה של פסח – פירוש על הגדה של פסח
- נימוקי המקראות – הערות קצרות על התורה לפי סדר פרשות השבוע ומגילת אסתר.
- מעייני הישועה – על עם ישראל וארץ ישראל ומשנתו הדתית-לאומית
- אורי וישעי – על ראש השנה ויום כיפור
- תהילים ומשלי
- על התפילה
- שיחות על ז' באדר
- רזי לי
- שערי דעה
- חמישה כרכים של שיחות לפרשת השבוע שנאמרו בסעודה שלישית בשבת
- בית זבול – שו"ת וחידושים לתלמוד (ששה חלקים)
- ישלח ממרום – קובץ מכתבים לתלמידו הרב משה לייב שחור
- מכתבי מרום – קובץ מכתבים לבנו הרב יחיאל מיכל
- צבי לצדיק – על רבו הרב יהושע צבי מיכל שפירא (בשיתוף עם הרצי"ה קוק)
- טובים מאורות – על אורות של הרב קוק
- אמרות טהורות – ליקוט מאמרים ופתגמים
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב י. ש. רבינסון (פסבדון של שבתאי דון-יחיא), הרב יעקב משה חרל"פ - לצורתו הרוחני, ירושלים תרצ"ו (חוברת לקידום בחירת הרב חרל"פ לרב הראשי)
- יאיר חרל"פ, שירת הי"ם, שירת חייו של איש ירושלים הרב יעקב משה חרל"פ, בית אל, תשע"ב
- הרב משה צבי נריה, '"וראשו מגיע השמימה: על הגרי"מ חרל"פ זצ"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 279–296
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "הרב יעקב משה חרל"פ", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1303
- הרב חרל"פ באתר ישיבת מרכז הרב
- הרב חרל"פ בגיליון 'דף לתרבות יהודית' בהוצאת משרד החינוך
- הרב אליעזר מלמד, העילוי הפרוש מירושלים שדבק בדרך האורות, באתר בשבע - ערוץ 7
- הרב אליעזר מלמד, הגרי"מ חרל"פ ורבו הגדול (כתבה שנייה), באתר בשבע - ערוץ 7
- שעורים לדמותו (גם בוידאו), באתר ישיבה
- ארכיון שיעורים-הרב חרל"פ מכון מאיר
- הרב חרל"פ באתר mytzadik(הקישור אינו פעיל, 25.4.2019)
- הרב חיים זבולון חרל"פ, בנו של הרב יעקב משה חרל"פ
- 59 שנה לפטירתו של הרב חרל"פ, באתר ערוץ 7, 14 בנובמבר 2010
- אתר המשפחה נסיכות בני דוד חרלפ
- מאיר חובב, הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, "מגד ירחים" (עלון חודשי להנחלת משנת הראי"ה ומורשתו בהוצאת בית הרב), גיליון 12, כסלו תשס"א, עמ' 4
- ד"ר יעקב הדני, הציונות במשנתו של הרב חרלפ
- קטעים מיומנו האישי על הראי"ה קוק באתר אור האורות
- רשימת המאמרים של יעקב משה חרל"פ, באתר רמבי"ש
- יעקב משה חרל"פ, ממצרים ועד הנה, הצופה, 22 באפריל 1940
- יאיר חרל"פ, "האדם הקדוש ביותר שזכיתי לפגוש", באתר ערוץ 7, 15 בנובמבר 2017
- אלעד נבו, "הורדת העליונים או העלאת התחתונים: משנתם של הגאון מווילנה והבעל שם טוב בכתבי הרב חרל"פ", אסיף ה, תשע"ח, עמ' 542–562 (קישור למאמר)
- אוריאל ברק, 'כשושנה בין החוחים' — מוטיב השושנה בהגותו של הרב יעקב משה חרל"פ ומקורותיו הקבליים, דעת 79/80, 2015 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- אוריאל ברק, על יחסי הרב יעקב משה חרל״פ וקנאי ירושלים: איגרת לא ידועה מאת ר׳ מאיר הלר, עלי ספר 24–25, 2015 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על משמעות שם המשפחה ראו חרל"פ.
- ^ הרב זאב סולטנוביץ' (בשם הרב צבי יהודה קוק), הרב זאב סולטנוביץ', אתר ישיבת הרב ברכה
- ^ הקדמת בית זבול, ח"א
- ^ ישורון, כרך כז, ירושלים תשע"ב, עמ' תקצ"ח.
- ^ על פי בנה של דבורה, מנחם כהן
- ^ הרבנית מרים דבורה שדמי ע"ה, הפרדס, גיליון 63
- ^ דוד תדהר (עורך), "הרב ישראל בארי (קולנדנר)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4500
