יעקב משה חרל"פ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יעקב משה חרל"פ
הרב יעקב משה חרל"פ, בשנות ה-40
הרב יעקב משה חרל"פ, בשנות ה-40
לידה 18 בפברואר 1882
כ"ט בשבט ה'תרמ"ב
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בדצמבר 1951 (בגיל 69)
ז' בכסלו ה'תשי"ב
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת הפעילות ? – 6 בדצמבר 1951 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית - חרדית
תחומי עיסוק גמרא, הלכה, אמונה, קבלה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, ארץ ישראל
מעסיק ישיבת עץ חיים, ישיבת מרכז הרב עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים ראש הישיבות "מרכז הרב" ו"בית זבול" ורב שכונת שערי חסד
רבותיו אביו, הרב זבולון חרל"פ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יהושע צבי מיכל שפירא
תלמידיו הרב יוסף ליב זוסמן, הרב ישעיהו משורר, הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה, הרב שריה דבליצקי ועוד
חיבוריו מי מרום, בית זבול, ועוד ראו להלן.
פרסים והוקרה פרס הרב קוק לספרות תורנית (1950) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב יעקב משה חַרלַ"פּ[1] (כ"ט בשבט ה'תרמ"ב, 18 בפברואר 1882 – ז' בכסלו ה'תשי"ב, 6 בדצמבר 1951) היה פוסק ומקובל, ראש ישיבות "מרכז הרב" ובית זבול, ורב שכונות שערי חסד ורחביה בירושלים.

חיבר ספרים רבים, ביניהם סדרת הספרים "מי מרום" באמונה והגות, ו"בית זבול" בהלכה ותלמוד, ועוד. היה מתלמידיו המובהקים של הראי"ה קוק.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לרב זבולון ולמרים חרל"פ. אביו שימש כדיין בבית הדין של המהרי"ל דיסקין. בצעירותו למד בתלמוד תורה וישיבת "עץ חיים", מייסד הישיבה הרב שמואל סלנט חיבבו וקירבו[2]. למד גם אצל אביו עד פטירתו בה'תרנ"ח. הוא התקרב אל המהרי"ל דיסקין כבר כילד, בסביבות גיל בר המצווה נבחן אצלו על תלמודו בהצלחה יתירה, וזה שיבחו באופן חריג ממנהגו[3].

בגיל 15 החל - במקביל ללימודיו בישיבת עץ חיים[4] - ללמוד אצל הרב יהושע צבי מיכל שפירא[5], מקובל שנודע במנהגי תעניות וסיגופים וכך חינך את קבוצת תלמידיו הקרובה, עימה נמנה הרב חרל"פ שהיה צמוד אליו במשך שנים וקיבל מהנהגותיו ותורתו[4]. בהמשך פעל הראי"ה קוק להניא אותו מהסיגופים הרבים שבהם נהג. אחרי פטירתו של הרב שפירא הוציא את כתביו בספר "צבי לצדיק", שהיה לספר מוסר מרכזי בישיבת עץ חיים[2], ומאוחר יותר בספרים "ציץ הקודש" ו"אמרות טהורות", לספר ציץ הקודש צירף "קונטרס אחרון" מדברי תורתו שלו, שעורר עניין רב בעולם התורני[2].

בגיל 16 נישא לפסיה, בת אחיו של ר' דוד מקרלין (נפטרה בשנת תרצ"ב) ומאז עמד עימו בקשר רצוף של מכתבים תורניים[2]. תקופה קצרה לאחר נישואיו למד בישיבת "תורת חיים" בירושלים, שם למד בחברותא עם הרב יונה ראם, לימים רבה של שכונת כרם. האחרון שיבחו ברבים ואף פרסם מכתב תורני שלו, וגרם לריבוי הכרת גדלותו בציבור. למד גם אצל הרב שלמה זלמן בהר"ן שהיה מתייעץ איתו בשאלות הלכתיות מסובכות שהגיעו אליו, ואצל הרב יעקב חיים נפתלי זילברברג - מגאוני ורשא שעלה לארץ[2].

במשך שנים ארוכות קם מדי לילה בחצות לאמירת תיקון חצות ולאחר מכן למד עד הלילה הבא בחברותא עם הרב עקיבא פרוש, כשהם מפסיקים רק עבור תפילות, בהמשך שינה את מנהגו והחל להקפיד שלא לישון כלל לפני חצות. את לימודו במשך היום עשה כשהוא עם טלית ותפילין[6]. לאחר שעלה רבי יצחק ירוחם דיסקין לירושלים, בשנת ה'תרס"ח, התקרב הרב חרל"פ גם אליו ולמד עימו[7] בין השאר למדו בחברותא את כתבי אביו המהרי"ל דיסקין[2].

תפקידים רבניים ותורניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בהיותו אברך צעיר היה מהמשמעותיים בקרב חברי איגוד "בית ועד לחכמים" שנוסד בירושלים כדי לטפל בליבוני הלכות ושאלות למעשה על ידי גדולי הדור ההוא שבארץ ישראל[2].

עם הקמת שכונת שערי חסד בירושלים בשנת ה'תרס"ט (1909), מונה לרבהּ (בגיל 27), ולאחר מכן גם לרב שכונת רחביה. הוא התייחד בהתאמת סגנונו לפי קהל שומעיו, מה שהביא ליכלתו להנהיג ולהצליח בשתי שכונות שונות אלו - של היישוב הישן מכאן והיישוב החדש מכאן[3]. בשערי חסד נהגו שלאחר תפילת מוסף של שמיני עצרת הקהל מלווה את הרב חרל"פ אל ביתו בשירת הציטוט מהתפילה "מחיה מתים אתה רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם" שוב ושוב, כדי להרגיל את הלשון באמירת מילים אלו ברצף, על מנת שבשעת ספק שיתעורר לאדם אם אמר משיב הרוח או מוריד הטל יוכל להניח שאמר משיב הרוח ולא יצורך לחזור על תפילתו. כפי שנפסק בהלכה[8].

בתקופה זו היוה ביתו כתובת תורנית לתלמידי החכמים שבירושלים ותלמידי ישיבותיה[2]. בשבתות ומועדים היה מוסר שיחות בביתו שאליהם הגיעו רבים, ביניהם גם בני ישיבות חרדיות כגון ישיבת חברון ששיחות אלו השפיעו רבות על עולמם הרוחני[9]. קבוצת בחורים ואברכים עילויים מישיבת עץ חיים התרכזה סביבו, והוא היה מלמדם גמרא והלכה, וכן פנימיות התורה מתוך ספר נפש החיים[10].

בשנת תרע״ב נתמנה לר"מ בישיבת ״עץ חיים״ לצעירים. באותה שנה הוציא לאור ספר מעמיק על תחיית הקודש של עם ישראל, ההכרה ברוממות ייעודו וגילויי גנזי התורה, בשם ״הד החיים הישראלים״. ספר זה נעשה משמעותי בחוגי לומדי תורה והוגי דעות. בשנת תרע"ח הוציא את החוברת ״מכתב גלוי״ שבה הוא קורא לתחיית התורה יחד עם תחיית הארץ, באותה שנה מונה עם הרב צבי פסח פרנק לר"מ בישיבה הגדולה "עץ חיים"[2].

היה חלק ממשלחת שהופיעה בפני הברון רוטשילד בעניין ההצעה שעלתה לגיוס בני הישיבות לגדודים העבריים, דבריו, בהם זעק בבכי "אל תגעו במשיחי" עשו רושם רב על הברון והיו בין הגורמים שהביאו לנסיגה מההצעה[2].

עמד יחד עם הרב איסר זלמן מלצר והרב יצחק אייזיק הרצוג והרב שלמה יוסף זוין בראשות מערכת ש"ס הארצישראלי שהקים הרב מאיר בר-אילן[11].

הקשר עם הראי"ה קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבועות תרס"ד (1904), ימים ספורים לאחר שהרב קוק עלה לארץ והגיע ליפו. ראה אותו הרב חרל"פ - שהגיע ליפו לצורכי בריאותו - אומר את ה"אקדמות" ונקשר אליו מתוך התפעלות. הוא לא העז לגשת אליו בעצמו, גם לאחר ששם לב שהראי"ה תמה על כיבוד שהוענק לו למרות גילו הצעיר (21), אך ידידו הרב צבי פסח פרנק הפגיש והכיר ביניהם, תוך שהוא מציין בפני הרב קוק את השבחים שקיבל הרב חרל"פ כנער צעיר מאת המהרי"ל דיסקין[3], והם עסקו שעה ארוכה "בענייני הלכה ואגדה, פלפול ודרשנות". תוצאות מאורע זה היו משמעותיות ביותר לעיצוב דמותו הרוחנית ומאז נעשה לתלמידו המובהק והצמוד, בסיפור זכרונותיו מתאר הרב חרל"פ את עוצמת הקשר הנפשי שנרקם בינו לבין הרב:

"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים"

— אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז, עמ' 119

בעקבות המפגש הפך לתלמידו הקרוב של הרב קוק, שהכניסו אל פנימיות נבכי נפשו והדריכו בעבודת ה' ובלימוד תורה, בין השאר - היה זה הרב קוק שגרם לו לחדול ממנהגו לסגף את עצמו בתעניות, שכתב לו "ולמען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זאת היא עצת היצר... כי אם לתת מרגוע לגוף והרחבה לנפש, ויפה שעה אחת של תורה ועבודה במנוחה מאהבה, מכמה ימים של קדרות..."[12]. הם נקשרו זה בנפשו של זה, והראי"ה אף סיפר על מקרים שהרגיש ממרחק במתרחש עם הרב חרל"פ[3]. מילותיו האחרונות של הראי"ה לפני מותו היו "ר' יעקב משה".

בשנת ה'תר"פ כתב את החיבור "טובים מאורות", המגן על ספרו של הרב קוק, "אורות", מפני טענות מתנגדיו. בהמשך הודפס החיבור בתוך החלק השישי של סדרת ספריו "מי מרום" – מעייני הישועה.

בשנת תרע"ד (1914) יצא עם הרב קוק ורבנים נוספים למסע במושבות הגליל ויחד ביקרו במספר מושבות מתוך מגמה לקרב את יושביהן אל היהדות. ובשנת ה'תרפ"ג 1923 השתתף במסע השני למושבות יחד עם הרב קוק ורבה של תל אביב הרב שלמה אהרונסון.

לאחר פטירת הרב קוק, לאחר שנתבקש בידי רבים, הגיש את מועמדותו לתפקיד הרב הראשי לישראל. לצידו התמודד הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שאכן נבחר לתפקיד. הרב חרל"פ - שמלכתחילה לא חפץ בכך - היה מרוצה מהתוצאה ומסופר שכאשר עבר בסמוך לבניין שבו נערכו הבחירות נהג לומר "ברוך שעשה לי נס במקום הזה"[13]. בתקופה זו נשא בנישואים שניים את האלמנה אידה רבקה דוידובסקי, בתו של הרב שלמה נתן קוטלר שהתגוררה אז עם אביה בירושלים[14].

בישיבת מרכז הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך להקמתה של ישיבת מרכז הרב צירפו הרב קוק לראשותה[15], והוא החל להעביר בה שיעורי גמרא ואמונה. תלמיד הישיבה באותן שנים - הרב משה צבי נריה - סיפר כי אישיותו השפיעה בישיבה אף יותר מהשיעורים שלימד. ומחמת טבעו המצטנע - עיקר אלו שהושפעו ממנו בישיבה היו אלו שהתקרבו אליו והשתדלו לקבל ממנו, היות שהוא לא "עשה נפשות" לעצמו. אף צעירים שאינם מבני הישיבה הגיעו במיוחד כדי להתקרב אליו ולהיות מושפעים ממנו, כגון הרב יוסף ליב זוסמן (שלמד בישיבת עץ חיים) אשר היה לתלמידו המובהק, וכן מבני חסידות ברסלב וחוגים אחרים - שרצו לקבל ממנו הדרכה והשפעה בעבודת ה' ובלימוד תורה[4].

לאחר פטירת הרב קוק בשנת תרצ"ה, היה הרב חרל"פ לראש ישיבת מרכז הרב, והחל למסור בה את השיעור כללי. שיעוריו הצטיינו בעמקותם ובעמלו עליהם, אותו תיאר אחד התלמידים, שבתי דון-יחייא: "היה יושב ער כל הלילה ועוסק בסוגייא. פעמים כרך את ראשו במגבת רטובה כדי לצנן את רוב מתחו. מפרק לפרק שיתף את בחירי תלמידיו בהכנת השיעור… משעבר שיעורו מבחן אש והתקבל על ידי תלמידיו, נחה דעתו ופניו הזדהרו בזוהר של שעת תפילה".

במהלך שנים אלו - מפני כמה גורמים כגון עיסוקו של הרצי"ה בעריכת כתבי אביו, השפעת השואה ועוד - הישיבה הידלדלה יחסית בכמות תלמידיה. אך רבים הגיעו מישיבת "חברון" לשמוע שיעורים בישיבה. וכן הרב בן ציון אבא שאול מישיבת פורת יוסף[16]. בשנת ה'תש"ד צורף לצוות הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שמסר שיעור יומי בנוסף לשיעור הכללי של הרב חרל"פ.

במהלך מלחמת העצמאות התנגד לגיוסם של בני הישיבה לצבא, אך רבים מהם התגייסו בעקבות עמדת הרב צבי יהודה קוק שתמך בכך. היעדרות התלמידים בתקופה זו ונפילתם של מספר תלמידים גרמה שוב לירידה במצב הישיבה.

בשנת ה'תשי"א נחלש, וביקש מהרב שפירא שעד אז מסר אך שיעור קצר[17] שימלא את מקומו ויחל במסירת השיעור כללי, וכך נעשה[18]. לאחר פטירתו הפך הרצי"ה קוק לראש הישיבה, ואת הרב שפירא מינה לראש ישיבה מתחתיו.

סוף ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תש"ה (1945) נשא את דבורה, אלמנתו של שמואל צבי כהן[19]. בשנת ה'תשי"א (1950) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

הרב חרל"פ נפטר ביום ז' בכסלו תשי"ב (6 בדצמבר 1951). בלווייתו השתתפו אלפי בני אדם, רבים מהם שהגיעו מחוץ לירושלים. נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים[20].

הנהגותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשפעת רבו הרב יהושע צבי מיכל שפירא וכחלק מחבורת התלמידים-הפרושים שהתגבשה סביבו, נהג גם הרב חרל"פ במנהגי חומרות וחסידות יתירה, כגון שלא להביט כמעט מעבר לד' אמותיו ועוד[4].

תפילתו התייחדה בדבקות והתלהבות בולטת, בפרט בשעת קריאת שמע. בירושלים היה מקובל לומר ששמיעת קריאת שמע של הרב חרל"פ יכולה לגרום לאדם לחזור בתשובה[10].

נודע בין היתר בניגונו לשירת הים, שרבים היו מגיעים לשמוע במעמד שהתקיים בביתו מדי שנה בליל שביעי של פסח[21].

נודע בהקפדתו שלא לצאת משטחי ארץ ישראל, וכך כתב: "גם בעד כל כסף וזהב לא אפרד מחיי רוחי, ולא אצא מארץ ישראל". על מצבתו נכתב ”הורתו ולידתו בקדושה בירושלים עיר הקודש, ומעודו לא טעם אויר של חו"ל”. במסע הרבנים שערך עם הרב קוק הוחלט בשלב מסוים להגיע מחיפה ליפו באניה, ומפני מנהגו זה - נפרד מהם הרב חרל"פ בחוששו שהספינה תרחיק מקו החוף ונסע ביבשה. כשהתרחשה סערה בהפלגה, אמר הרב קוק שבוודאות ינצלו בזכות הקפדתו של הרב חרל"פ[9].

נהג שלא לצאת כלל מן הסוכה כל ימי חג הסוכות (כשאף מניינים לתפילה וכדומה - התקיימו בתוך סוכתו) מלבד לשתי יציאות: הליכתו לכותל המערבי להקביל פני שכינה, והליכתו אל הראי"ה קוק להקביל פני רבו.

הגותו ומחשבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותה ובניינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב חרל"פ החשיב מאוד את ארץ ישראל ואת יישובה וראה בהפרחתה את הנקודה העיקרית של התקופה הנוכחית כתקופת הגאולה:

בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא [...] ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה

— מי מרום – מעייני הישועה עמוד קצ"ו

.

את בניין הארץ ראה לא רק כאקט של גאולה גשמית מבורכת ככל שתהא, אלא גם כתחילת פריחת כוחותיה הרוחניים של האומה באמרו "כשם ששיבת ישראל לארץ קדושתו ראשית צמיחת ישועתו היא, כך היא גם ראשית תשובתו"

מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמח מאוד על הקמת מדינת ישראל וראה בה שלב מרכזי בגאולה[22]. עם זאת, ראה באופן קשה מאוד את חלוקת הארץ. וכפי שסיפר הרב צבי יהודה הכהן קוק: "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר – "ואת ארצי חילקו"! למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל – היה לו צורך לבוא וכלום ייתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו"[23].

איסור מסירת שטחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב חרל"פ התנגד נחרצות לכל אפשרות של ויתור על חלקים מארץ ישראל ומסירתם לידי זרים, ואסר כל שיתוף פעולה עם תוכנית כזו. תחת הכותרת "בל נוותר על זכות מזכויותינו בארץ ישראל" כתב: "אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בינלאומי שמשמעו ויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר לחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רווה"

מכתב מהרב יעקב משה חרל"פ אודות חילולי שבת

עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדושתו המהותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב חרל"פ הדגיש שכל אדם מעם ישראל, גם החוטאים והרשעים, קשור לקדושה ביסודו, ועל אף שמבחוץ נראית עליו "הקליפה הרעה" - עם זאת בפנימיותו של כל אדם מישראל הוא קודש, בקדושה עצמית שבלתי ניתן לבטל אותה, זאת מאחר שהקדושה הזו נובעת מעצמיותו של עם ישראל כולו, ו"עם ישראל" מעולם לא חטא ולא יחטא, אף אם אדם פרטי חוטא, וממילא - קדושת כלל ישראל בעינה עומדת לעולם, וכל אדם ואדם מישראל הוא קדוש בקדושה שיונק מן הכלל. ולכן יש להרבות בסנוגריה על עם ישראל ולעסוק בזכותם, ולא לקטרג עליהם.

החוטאים בדורות האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הסביר את ריבוי החוטאים בדורות האחרונים על פי רוחו של הרב קוק, ותלה את מציאותם בכך שהנשמות הן נשמות של דור עקבתא דמשיחא אשר "נשמתם גדולה מאוד", ודווקא משום כך הרשעה מתגברת בהם, בהסבירו כי "העביות והגסות חופפים עליהם" משום ש"הצללים הולכים בעקבות האורות".

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמנה שפרסם הרב חרל"פ בעיתון דואר היום לנישואי בנו

בין נכדיו: הרב ניסן זק"ש, הרב דוד ורנר, הרב יצחק מאיר חרל"פ, הרב בנימין בארי, הסופרת שרה ברגמן.

בין ניניו: משה בארי.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זבולון חרל"פ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב משה חרל"פ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיים זבולון חרל"פ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיה בריינא
 
מרדכי יהודה לייב זק"ש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קיילה יהודית
 
שמואל ברוך ורנר
 
מרים דבורה
 
אברהם שדמי
 
 
חוה דינה
 
ישראל בארי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי ברז"ל
 
חוה ברז"ל
 
מנוחה חרל"פ
 
יצחק מאיר חרל"פ
 
אהובה
 
ניסן מאיר זק"ש
 
שרה מרים
 
סיני אדלר
 
טויבא רחל
 
חיים פרדס
 
דוד ורנר
 
פסיה
 
דב צבי קרלנשטיין
 
אברהם בארי
 
בנימין בארי
 
שרה ברגמן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה בארי
 
 


מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבת בית זבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של הרב יעקב משה חרל"פ בבית הקברות סנהדריה בירושלים

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי סדרות ספריו העיקריות "בית זבול" ו"מי מרום" המנציחות את זכר הוריו: הרב זבולון ומרים.

בית זבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת ספרים בפלפול, הלכה ושו"ת.

יצא גם כרך נוסף של 'בית זבול' על מסכת כתובות, אך הוא אינו נכלל בסדרה, ויצא בהוצאה מצומצמת ובכריכה רכה.

מי מרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת ספרים באמונה ומחשבה:

ספרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונטרס אחרון - על 'ציץ הקודש' - ספרו של רבו רבי יהושע צבי מיכל שפירא.
  • צבי לצדיק – על רבו הרב יהושע צבי מיכל שפירא (בשיתוף עם הרצי"ה קוק)
  • הד הרים - מכתבים מהרב חרל"פ לראי"ה קוק, עם הקדמת הרצי"ה קוק, ירושלים, דפוס סלומון, תשי"ג
  • טובים מאורות – על אורות של הרב קוק
  • הד החיים הישראליים - דברי הגות ומחשבה
  • אגרת הקריאה - דברי מוסר לתלמידי ישיבות
  • אל עם ה' - "ילקוט אמרים בענייני השעה"
  • לתשובה
  • מכתב גלוי
  • אמרי נועם - דברי עידוד ונחמה לפליטי השואה ששהו במחנות באירופה
  • האמונה והמצוה
  • ישלח ממרום – קובץ מכתבים לתלמידו הרב משה לייב שחור
  • מכתבי מרום – קובץ מכתבים לבנו הרב יחיאל מיכל
  • אגרות מרום - אגרות מסודרות על פי נושאים, מאת הרב יעקב משה חרל"פ, עורך: יאיר חרל"פ, בית אל תשפ"א.

ספרי איי הי"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מכון איי הים" הוציא לאור ספרים מתורתו לפי נושאים. הספרים כוללים הן ליקוט מסודר מדבריו שכבר הופיעו והן דברים חדשים שנתגלו וליקוטים מן העיתונות. נכון לה'תשפ"ב הוציא המכון שמונה כרכים:

  • אמרות טהורות - מאמרים לשעה ולדור.
  • מי מרום - ברכת המזון.
  • פה קדוש - מאמרי הספד על הרב קוק.
  • לקוטי מי מרום - תקיעת שופר.
  • לקוטי מי מרום - בין המצרים.
  • מי חכם וישמור אלה - יום העצמאות במשנת הרב חרל"פ ומשפחתו.
  • לקוטי בית זבול עם לקוטי מי מרום - פורים.
  • בית זבול - על מסכת שבת. עם קריאות מאמרים ומכתבים בערכה של השבת ושמירתה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב י. ש. רבינסון (פסבדונים של שבתי דון-יחייא), הרב יעקב משה חרל"פ - לצורתו הרוחני, ירושלים תרצ"ו (חוברת לקידום בחירת הרב חרל"פ לרב הראשי)
  • יאיר חרל"פ, שירת הי"ם, שירת חייו של איש ירושלים הרב יעקב משה חרל"פ, בית אל, תשע"ב
  • הרב משה צבי נריה, '"וראשו מגיע השמימה: על הגרי"מ חרל"פ זצ"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 279–296

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יעקב משה חרל"פ
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יעקב משה חרל"פ

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיון במשנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על משמעות שם המשפחה ראו חרל"פ.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הרב יעקב משה חרל"פ בגיליון של האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך
  3. ^ 1 2 3 4 הרב יעקב משה חרל"פ
  4. ^ 1 2 3 4 שיחת תלמידו הרב משה צבי נריה
  5. ^ הקדמת ספרו בית זבול
  6. ^ הרב שריה דבילצקי, בינו שנות דור ודור
  7. ^ הקדמת בית זבול, ח"א
  8. ^ מתוך דבריו של הרב יעקב ניסן רוזנטל
  9. ^ 1 2 3 לפי דברי הרב ישעיהו הדרי כאן
  10. ^ 1 2 יאיר חרל"פ, הגאון שהרביץ תורה בכל הארץ, באתר ערוץ 7
  11. ^ בירחון הפרדס. בשנה י"ט חוברת ה' – אב תש"ה (כאן וכאן). ובשנה כ"ב חוברת ח' – אייר תש"ח (כאן).
  12. ^ אגרות הראי"ה א', אגרת פ"ח
  13. ^ ספר שירת הים - סיפור חייו של הגרי"מ חרל"פ
  14. ^ ישורון, כרך כז, ירושלים תשע"ב, עמ' תקצ"ח.
  15. ^ עדותו ב"קריאה גדולה לחיזוק הישיבה"
  16. ^ בכל רגע סברה חדשה , יהודה יפרח, מקור ראשון, מוסף "שבת"
  17. ^ הרב דב ליאור, קוממיות, גיליון 70, א' בחשון תשס"ח
  18. ^ הרב אברהם ישראל סילבצקי, מאמר שלושה כתרים, בתוך ספר הזיכרון "אשל אברהם"
  19. ^ על פי בנה של דבורה, מנחם כהן
  20. ^ יעקב משה חרל"פ באתר GRAVEZ
  21. ^ הנשיא יצחק נבון ז"ל מספר על שירת הים של הרב
    שירת הים בנוסח הרב חרל"פ - מאת הרב יעקב אריאל
    שירת הים בלחן הרב חרל"פ, ישיבת רמת גן עם הרב יעקב אריאל והרב יהושע שפירא
  22. ^ לנתיבות ישראל ג', עמ' ע"ח
  23. ^ בנאום "מזמור י"ט למדינת ישראל", שנשא בשנת ה'תשכ"ז, לנתיבות ישראל ג', עמוד ע"ח
  24. ^ הרבנית מרים דבורה שדמי ע"ה, הפרדס, גיליון 63
  25. ^ דוד תדהר (עורך), "הרב ישראל בארי (קולנדנר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4500


הרב אברהם יצחק הכהן קוק
כתביו אגרות הראי"ה • אורות • אורות הקודש • אורות התורה • אורות התשובה • עולת ראיה • עין איה • מאמרי הראי"ה • שמועות ראי"ה • חדריו

דעת כהן • משפט כהן • אורח משפט • עזרת כהן • שבת הארץ • כתבים נוספים

ממשנתו למהלך האידיאות בישראל • הרצאת הרב • חזון הצמחונות והשלום • מאמר הדור • יסוד כסא השם בעולם • המספד בירושלים
משיריו שיר האמונה • ישמח לבי • לחשי ההוויה • כנפי רוח
תלמידיו הרב צבי יהודה קוק (בנו) • הרב יעקב משה חרל"פ • הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן (חתנו) • הרב יצחק אריאלי • הרב אריה לוין •

הרב שאול ישראלי • האדמו"ר החלוץ • הרב משה צבי נריה • הרב יצחק הוטנר • תלמידים נוספים

מוסדותיו הרבנות הראשית לישראל • ישיבת מרכז הרב • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • תנועת דגל ירושלים
כהונות ברבנות זיימל • בויסק • יפו • מחזיקי הדת (לונדון) • ירושלים • ארץ ישראל
הנצחתו בית הרב קוק • כפר הרא"ה • מוסד הרב קוק • פרס הרב קוק לספרות תורנית • פרס ירושלים לספרות תורנית • קבוצת אברהם
ציונות דתית • תורת ארץ ישראל • מועדי הראי"ה • משפחתו • תלמידי הרצי"ה • עוד
ישיבת מרכז הרב
ראשי ישיבה הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1924–1935) • הרב אברהם אהרן בורשטין (1925) • הרב יעקב משה חרל"פ (1935–1952) • הרב צבי יהודה קוק (1952–1982) • הרב שאול ישראלי (1982–1995) • הרב אברהם שפירא (1982–2007) • הרב יעקב שפירא (2007–מכהן)
רבנים בישיבה בעבר הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן • הרב יצחק אריאלי • הרב זוסמן ריגר • הרב יעקב כלאב • הרב מרדכי פרום • הרב יהודה גרשוני • הרב יהושע בכרך • הרב אברהם יצחק כלאב • הרב יהושע רוזן • הרב אריה שטרן • הרב זלמן ברוך מלמד • הרב חיים דרוקמן • הרב דוב ליאור • הרב יעקב אריאל • הרב אליקים לבנון • הרב אלישע אבינר • הרב שלמה אבינר • הרב אלישע וישליצקי • הרב שלמה שפירא • הרב פנחס מונדשיין
רבנים בישיבה כיום הרב יעקב פילבר • הרב חיים שטיינר • הרב מיכאל הרשקוביץ • הרב דוד חי הכהן • הרב יהושע מגנס • הרב מנחם בורשטין • הרב יגאל לרר • הרב איתמר אורבך • הרב יאיר גזבר • הרב חיים אביהוא שוורץ • הרב יצחק בן שחר • הרב איתן שנדורפי • הרב מאיר פרימן
רבנים שהקימו את ישיבת הר המור הרב צבי ישראל טאו • הרב מרדכי שטרנברג • הרב עמיאל שטרנברג • הרב יהושע צוקרמן • הרב עודד ולנסקי • הרב אריאל אדרי
מוסדות קשורים ישיבת ירושלים לצעירים • תלמוד תורה מורשה • מדרשת בת-ציון • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • מכון הרצי"ה • בשביל הנשמה • מכון מים חיים
ערכים קשורים בוגרים ידועים • הפיגוע בישיבת מרכז הרב • ישיבת הר המור • הסדר מרכז • בית הרב קוק • ישיבות זרם מרכז הרב • תלמידי הרצי"ה • תלמידי הגר"א שפירא
הקודם:
הרב אברהם יצחק הכהן קוק 		ראשי ישיבת מרכז הרב
1935-1951 		הבא:
הרב צבי יהודה הכהן קוק
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יעקב_משה_חרל%22פ&oldid=35757947"