חיים יהושע קסובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיים יהושע קסובסקי
Kosovski BG1.jpg
הרב קוסובסקי ודוד בן-גוריון
לידה 1873
פטירה מאי 1960 (בגיל 87 בערך)
ענף מדעי בלשנות
ארצות מגורים ישראל
פרסים והנצחה פרס ביאליק לחכמת ישראל (1934; 1952), פרס הרב קוק (1943; פרס כבוד: 1946)
תרומות עיקריות
חיבור קונקורדנציות למשנה, לתוספתא, לתרגום אונקלוס ולתלמוד הבבלי

הרב חיים יהושע קָסוֹבְסקי (לעתים נכתב קוֹסובסקי; בכתיב יידי: קאסאווסקי; בכתב לטיני: Kasovsky; ד' בטבת תרל"ג, 1872כ"ה באייר תש"ך, מאי 1960) היה רב ומחבר ספרים ומאמרים שונים. נודע בעיקר כ"בעל הקונקורדנציות".

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים. את חינוכו המוקדם קיבל בתלמוד תורה עץ חיים, שבו הורה אביו, הרב אברהם אבלי קסובסקי (ממשפחת דיין מגולי ספרד) שהיה גם הראב"ד הראשון של בית הדין האשכנזי בעיר העתיקה. אמו הייתה אטל הנא בת הרב משה פיינשטיין.

הצטיין בשקידתו, בידיעותיו הרבות ובתפיסתו המהירה ונחשב ל"עילוי" נדיר בין ה"עילויים", עד כי יחדו לו חדר בעלית הגג של בית הכנסת "החורבה" שיוכל ללמוד לבדו באין מפריע.[1] בשלוש שנותיו הראשונות של הסמינר העברי הכללי למורים, לימד תלמוד. היה מורה לתורה ושפה עברית של אלתר לוין.

בהיותו בן 20 פרסם מאמרים בכתבי עת שונים, שעסקו בנושאים כמו השפה העברית, דקדוק עברי וגאומטריה, ובנושאים שונים בתלמוד. בשנת 1899 פרסם את ספרו "יד הלשון", ובשנת 1908 פרסם את ספרו "תורת החשבון". כמו כן פרסם את הספרים "תושיה" ו"החוט המשולש" ועוד מאמרים שונים. היה בין הפעילים לדיבור עברית בעיר העתיקה. הוא היה בין המצטרפים הראשונים לתנועה הציונית בירושלים[2] ותמך בתוכנית אוגנדה. ראה בהקמת מדינת ישראל ראשיתה של גאולה אך לא גאולה שלמה, מפני שהעיר העתיקה נותרה בידי הירדנים, אף על פי שסבר שירושלים העתיקה הייתה בכלל באזור שכונת תלפיות.[3]

נתמנה בתרפ"ה (1924), לעובד מדעי במקצוע התלמוד, במכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית מראשיתה, אך אחרי שנתיים נאלץ לפרוש בגלל חוסר תקציב.[4]

חיבור הקונקורדנציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונקורדנציה לתלמוד של קסובסקי בספריית מוזיאון רוקפלר

את עיקר פרסומו קנה הרב קסובסקי בשל הקונקורדנציות שחיבר, למשנה, לתוספתא, לתרגום אונקלוס ולתלמוד הבבלי. כבסיס לעבודתו פיתח הרב קסובסקי סכמה מסוימת, אותה שמר בכספת במשך כל חייו, אשר שימשה אותו בסופו של דבר כ"מפתח" להכנת הקונקורדנציות.

את חיבור הקונקורדנציות לקח על עצמו בתנאים קשים. ללא תמיכה כספית מכל מוסד שהוא. רכש בית דפוס פשוט ביותר, והחל להדפיס לבדו את הכרך הראשון של הקונקורדנציה למשנה.

הופעת הקונקורדנציה בשנת 1914 גרמה לסנסציה בעולם המשכיל, ואז הוקמה ועדה על מנת לספק לקסובסקי את האמצעים החיוניים להמשך עבודתו - שני הכרכים של "אוצר לשון המשנה", ששת הכרכים של הקונקורדנציה לתוספתא, וארבעת הכרכים של הקונקורדנציה לתרגום אונקלוס.

שמואל יוסף עגנון כתב: "על הקונקורדנציה של הרב קסובסקי, חמישים בני אדם יצטרכו לעבוד חמישים שנה מה שאדם זה עושה יחידי, וכמה אלפים דינרי זהב יעלה לנו הדבר. ומכאן יש אדם ומניחים אותו ואין נותנים לו לעשות עבודתו. אבדה עצה מבנים".[5]

עד פטירתו בשנת 1960 הוציא קסובסקי גם 24 כרכים של הקונקורדנציה לתלמוד, עד לאות מ"ם.

הרב קסובסקי זכה להוקרה רבה על עבודתו. הוא זכה פעמיים בפרס ביאליק לחכמת ישראל – בשנים 1934[6] ו-1952 (במלאת לו 80).[7] כמו כן זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית (למחקר) ב-1943[8] וב-1946 (פרס כבוד).[9] בשנת 1952 קיבל תואר עמית כבוד מבית המדרש לרבנים באמריקה,[10] ובשנת 1958 נמנה עם מקבלי התואר "אזרח כבוד של ירושלים".[11]

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטר בשנת 1960, ונקבר בהר המנוחות.

לאחר מותו המשיך והשלים בנו בנימין את הקונקורדנציה לתלמוד בבלי. בנו משה המשיך אף הוא במפעל אביו, וערך וסידר את הקונקורדנציה לתלמוד הירושלמי. בתו נישאה לאריה איבצן, שהיה המפכ"ל השמיני של משטרת ישראל.[12]

שם אחד הרחובות בשכונת קריית משה בירושלים הוסב על שמו, וכך גם רחוב בשכונת בבלי בתל אביב, כהמשך לרחוב "בני דן".

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פלפולי הלכה
  • ספר מעייני הישועה: עם פנים מאירות חידושי הלכות על מסכת בבא קמא ונלווה אליו כלל בחלוקת תביעות אינן משתוות, ירושלים, י"ד פרומקין, תרנ"ז, 1896.
  • ספר מעייני הישועה: חדושי הלכות על מסכת בבא בתרא, ירושלים, הרא"ם לונץ, תר"ע, 1909.
  • ספר יד הלשון: חבור כולל כללי הדקדוק וההגיון ע"פ שיטה חדשה, ירושלים, דפוס ישראל דוב פרומקין, תרנ"ט, 1898.
  • תורת החשבון : המחלקה הראשונה (בלשון המשנה), ירושלים, תרס"ח, 1907.
  • מבשרת ירושלים : פירוש קצר על פי הפשט וציונים לתלמוד ירושלמי, מוציא לאור אברהם משה לונץ, תרס"ג, 1902.
  • אוצר לשון התלמוד, ירושלים, תשי"ב, 1951.
  • ספר התושיה, ירושלים, דפוס י"ן לעווי.
  • חומר לקונקורדינציה לתלמוד
  • ויראו אפיקי ים התלמוד.
  • מפתח לתורה: קונקורדנצא לחמישה חומשי תורה: כל המילים שבתורה בציון המילים שכנגדן באונקלס, ירושלים, דפוס רפאל חיים כהן, תרצ"ט, 1938.
  • אוצר לשון התוספתא: ספר המתאימות <קונקורדאנצא> לשישה סדרי התוספתא, ירושלים, דפוס עברי, תרצ"ג-תשכ"א (1932–1960).
  • אוצר התרגום: קונקורדנציא לתרגום אנקלוס, ירושלים, מוסד הרב קוק, ת"ש, 1939.
  • אוצר לשון המשנה: ספר המתאימות קונקורדנציה לשישה סדרי משנה, תל אביב, הוצאת מסדה, 1967.
  • אוצר לשון תרגום אונקלוס : קונקורדנציה מיוסדת של התרגום שנדפס בברלין תרמ"א-תרמ"ד (1880–1884), ע"פ נוסחא בחומש סביוניטה שי"ז, (1556), ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ו, 1985.
  • שעור בהסתכלות בסגנון התלמוד: מתוך עבודת סדור...הקונקורדנציא התלמודית, חיים יהושע קסובסקי בהשתדלות הרה"ג יונתן בנימין הלוי איש הורוויץ, ירושלים, תרפ"א,1921, ועד פקידי ואמרכלי ארץ הקדושה מעי"ת אמשטרדם.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שנכתבו על מפעל הקונקורדנציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפעלו של הרב י"ח קוסובסקי : דעות רבנים, חוקרים וסופרים על הקונקורדנציות, תל אביב, תרצ"ז, 1936, הוועד למען הקונקורדנציות בארץ-ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך ב' עמוד 830
  2. ^ א. גיא, איש הקונקורדנציות, מעריב, 27 במאי 1960.
  3. ^ א.ח. אלחנניעם הרב ח"י קוסובסקי, דבר, 1 באוגוסט 1958.
  4. ^ דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובניו, כרך ב', עמוד 830–831
  5. ^ גנזים, אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, 108-109, ניסן תשנ"א, כרך ט' שנה 19, עמוד 64–66. לפי אמונה ירון נכתבו הדברים בידי עגנון אחרי פטירת ביאליק בשנת תרצ"ד.
  6. ^ פרס ביאליק לעגנון ולהרב קוסובסקי, דבר, 29 במרץ 1935.
  7. ^ פרס ביאליק לי.ד. ברקוביץ ולרב קוסובסקי, דבר, 29 בדצמבר 1952.
  8. ^ חלוקת הפרסים ע"ש הרב קוק, דבר, 29 בדצמבר 1943.
  9. ^ חולק הפרס ע"ש הרב קוק, דבר, 3 בספטמבר 1946.
  10. ^ 23 Rabbis Ordained at Jewish Theological Seminary Exercises, JTA, June 16, 1952.
  11. ^ הרב ח"י קוסובסקי - אזרח כבוד של ירושלים, דבר, 16 בדצמבר 1958
  12. ^ המשותף לשפיר ולאיבצן, דבר, 11 בינואר 1981.