הדיוויזיה הראשונה (דרום אפריקה)
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 איחוד דרום אפריקה |
| שיוך |
.png){kind=small} צבא דרום אפריקה |
| סוג | דיוויזיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
13 באוגוסט 1940 1 ביולי 1948 – 1 בינואר 1943 1 בנובמבר 1949 (שנתיים) |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד |
 מייג'ור גנרל |
| מפקדים | מפקדים |
הדיוויזיה הראשונה של צבא דרום אפריקה הייתה דיוויזיה דרום אפריקנית, אשר לחמה במלחמת העולם השנייה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערכה במזרח אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה
ב-1940 הוקמה הדיוויזיה הדרום אפריקאית הראשונה, על מנת להיערך לקראת המתקפה האיטלקית הצפויה במזרח אפריקה, ממושבות איטליה במזרח אפריקה האיטלקית שנתפסה כמהווה סיכון לכל מושבות בריטניה באפריקה, ולדומיניונים. בתחילה הוקמה חטיבה ונשלחה לקניה וב-13 באוגוסט 1940 הוקמה הדיוויזיה, וג'ורג' ברינק מונה כמפקדה הראשון.
הדיוויזיה הוצבה על גבול אתיופיה עם קניה, מקום שעמד בפני מתקפות איטלקיות בקיץ 1940. שלוש הדיוויזיות של מושבות בריטניה והדומיניונים שהוצבו בקניה הושמו תחת פיקודו של הגנרל אלן קנינגהם. בתחילת 1941 הורה קנינגהם לברינק לצאת למתקפה כנגד עמדות האיטלקים על גבול אתיופיה-קניה.
ב-16 בינואר נפתחה המתקפה בהתקדמות למחוז גאלה סידאמו. הכוח התקדם בשלושה טורים, מאזור אגם רודולף מזרחה, בעומק של מספר קילומטרים בתוך הגבול האתיופי, עד העיירה מגה שהיוותה צומת דרכים חשוב בדרום אתיופיה. הקרב סביב העיירה ניטש כשלושה ימים, בתנאי מזג אוויר קשים, ורבות מהאבדות נבעו מחשיפה לקור ולגשמים. ב-18 בפברואר נכבשה מגה, ובה נפלו בשבי 600 לוחמים איטלקים.[1] במגה נאלצו התוקפים לעצור את המתקפה, עקב תנאי מזג האוויר הקשים. לאחר פעולות אלו נשמרה הדיוויזיה הראשונה של צבא דרום אפריקה בעיקר כעתודה, במהלך המתקפה העיקרית, שהחלה בסומליה ונמשכה אל תוככי אתיופיה. על הצטיינותו במערכה זו קיבל ברינק את התואר אביר מסדר האמבט.[2] בחודש מאי הועברה הדיוויזיה ללוב, על מנת להשתתף בהמשך המערכה במדבר המערבי.
המערכה במדבר המערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – המערכה במדבר המערבי
בלוב הוצבה הדיוויזיה במסגרת הקורפוס ה-30 הבריטי, בפיקודו של הגנרל וילוובי נורי שהיה חלק מהארמייה השמינית של הצבא הבריטי בפיקודו של אלן קנינגהם.[3] בנובמבר 1941 נטלה הדיוויזיה הדרום אפריקאית בפיקודו של ברינק חלק במבצע צלבן, כנגד הכוחות האיטלקים וכוחות קורפוס אפריקה של הגנרל ארווין רומל, שנועד לשחרר את נמל טוברוק שעמד במצור, ולגרש את אנשי הציר מאזור קירנאיקה. הצלחתה של הדיוויזיה בקרבות הייתה מעורבת. הדיוויזיה לחמה בקרבות קשים, ואיבדה חלק ניכר מאחת מיחידותיה העיקריות, החטיבה הדרום אפריקאית החמישית.[4] לאחר סיום קרבות מבצע צלבן, בתחילת שנת 1942 נערכה הדיוויזיה מחדש במסגרת הערכות הארמייה השמינית בקו גזאלה. ב-10 במרץ 1942 נפגע ברינק בתאונה בגבו, ונאלץ לשוב לדרום אפריקה, ומייג'ור גנרל דן פינאר החליפו בתפקיד.
פינאר שחשש מהשמדת כוחותיו נמנע מלהיכנס לקרב נגד כוחות מדינות הציר בקרב גזאלה ובקרב אל-עלמיין הראשון, והוא העדיף להסיג את כוחותיו לעמדות מוגנות. בקרב עלם חלפה ארגן פינאר שני צוותי קרב למתקפה נגד דיוויזיית הפאנצר ה-15, אולם כוחות הציר נסוגו עוד לפני שהכוחות החלו במתקפה. באוקטובר 1942 מילאה הדיוויזיה תפקיד חשוב בקרב אל-עלמיין השני, שבו לחמה כחלק מהקורפוס הבריטי ה-30. ב-19 בדצמבר 1942 נהרג מפקד הדיוויזיה פינאר יחד עם כמה מקציניו בהתרסקות מטוס, וב-1 בינואר 1943 הדיוויזיה חזרה לדרום אפריקה כדי לשמש כגרעין לשתי דיוויזיות השריון העתידיות של דרום אפריקה.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כינוי דיוויזיית הרגלים הדרום אפריקאית הראשונה שימש גם לזמן קצר ליחידה יורשת בשנים 1948–1949.
מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בריגדיר ג'ורג' ברינק (13 באוגוסט 1940 – 10 במרץ 1942)
- מייג'ור גנרל דן פינאר (10 במרץ 1942 – 1 בינואר 1943)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ התקדמות הבריטים בחזיתות אפריקה, דבר, 21 בפברואר 1941
- ^ Decorations for empire smashers, פלסטיין פוסט, 30 במאי 1941
- ^ בריגדיר פיטר יאנג, מלחמת העולם השנייה - 1939 - 1945, הוצאת מערכות, 1969, עמ' 115
- ^ וינסטון צ'רצ'יל, מלחמת העולם השנייה, כרך שלישי, "הברית הגדולה", הוצאת עם הספר, 1961, עמ' 468