אלן גורדון קנינגהם
 | |||||||
| לידה |
1 במאי 1887 דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 בינואר 1983 (בגיל 95) רויאל טנברידג' וולס, הממלכה המאוחדת | ||||||
| מקום קבורה |
בית קברות דין | ||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||
| השכלה |
קולג' צ'לטנהאם | ||||||
| תקופת פעילות |
מ-1906 | ||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||
| |||||||
| שירות ביטחוני | |||||||
| השתייכות |
הצבא הבריטי | ||||||
| דרגה |
גנרל | ||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||
  | |||||||
סר אלן גורדון קנינגהם (באנגלית: Alan Gordon Cunningham; 1 במאי 1887 – 30 בינואר 1983) היה קצין בריטי אשר זכה לניצחונות על האיטלקים במסגרת המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן היה הנציב העליון הבריטי האחרון בארץ ישראל. אחיו היה האדמירל הנודע אנדרו קנינגהם.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]קנינגהם נולד בדבלין, הממלכה המאוחדת (כיום בירת אירלנד), והתחנך בקולג' צ'לטנהם ובאקדמיה הצבאית המלכותית בוולוויץ'.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1906 קיבל דרגת קצונה בצבא הבריטי. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בארטילריה הרכובה, וזכה בעיטור הצלב הצבאי בשנת 1915 וכן בעיטור "אות השירות המצוין" בשנת 1918. במשך שנתיים לאחר תום המלחמה שירת בהיאחזויות הבריטיות במזרח הרחוק. בשנת 1937 קנינגהם הפך למפקד הדיוויזיה הראשונה של הארטילריה המלכותית, ובשנת 1938 מונה למפקד דיוויזיית הנ"מ ה-5.
בינואר 1940 הוא מונה למפקד הדיוויזיה ה-66, וביוני אותה שנה מונה למפקד הדיוויזיה ה-9 (היילנד). באוגוסט אותה שנה הפכה הדיוויזיה שבפיקודו לדיוויזיה ה-51, לאחר שהדיוויזיה המקורית הושמדה במהלך המערכה על צרפת. באוקטובר 1940 קיבל קנינגהם את הפיקוד על האגף הדרומי של הכוחות הבריטים במערכה במזרח אפריקה, שהיה מורכב בעיקרו מחיילים דרום אפריקאים וחיילים אחרים ממושבות אפריקה. הוא הוביל את המערכה בסומליה ומשם המשיך לכיבושה של אדיס אבבה מן האיטלקים. המערכה החלה בכיבוש הנמלים קיסמאיו ומוגדישו על הים האדום. האיטלקים נסוגו לפנים הארץ. ב־6 באפריל 1941 נכנסו כוחותיו של קנינגהם לאדיס אבבה. שישה שבועות לאחר מכן, ב־20 במאי, בשיתוף עם כוחותיו של ויליאם פלאט הביאה המתקפה לכניעתו של הצבא האיטלקי בפיקודו של הנסיך אמדאו הדוכס השלישי מאאוסטה על פסגת ההר אמבה אלגי.
המערכה המזרח אפריקנית הייתה פעולה מהירה שתוצאתה הייתה לקיחת 50,000 שבויים איטלקים במחיר של חמש מאות אבדות מאנשי קנינגהם. הצלחת המבצע הובילה להצבתו של קנינגהם בפיקוד על הארמייה השמינית של הצבא הבריטי בצפון אפריקה. משימתו המידית הייתה להוביל את כוחותיו של הגנרל קלוד אוקינלק בהסתערותם על כוחותיו של רומל במדבר הלובי, במבצע צלבן. המערכה החלה ב-18 בנובמבר 1941, אך אבדות מוקדמות הובילו את קנינגהם להמליץ על השעייתה. המלצה זו לא התקבלה על דעתם של הממונים על קנינגהם, אשר הדיחו אותו מתפקידו. במהלך שארית המלחמה שירת באקדמיה הבריטית לפיקוד ומטה, וכן בצפון אירלנד. בשנת 1941 הוכתר בתואר אבירות.
הנציב העליון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא היה אחראי על פעולות נגד ההגנה, וארגוני המחתרת אצ"ל ולח"י, אשר בתקופה זו נלחמו נגד שלטונות המנדט והאוכלוסייה הערבית בארץ ישראל, וכן נגד הכנופיות הערביות, כשצבאות ערב מוכנים לפלוש ברגע שהבריטים ייסוגו. קנינגהם פרש מהצבא באוקטובר 1946 כשוויתר על תפקיד המפקד העליון של פלשתינה-א"י, אך שמר על תפקיד הנציב העליון עד 1948.
לאחר מלחמת העולם השנייה, קנינגהם הועלה לדרגת גנרל, ובתחילת נובמבר 1945 קיבל את משרת הנציב העליון על ארץ ישראל. הוא הגיע לירושלים ב-21 בנובמבר 1945. לימים סיפר כי כשקיבל את התפקיד פנה לראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי בשאלה מה ההנחיות המדיניות שלפיהן עליו לנהוג וקיבל את התשובה: "הו, פשוט צא ומשול בארץ". וכך, כשהוא מצויד בהוראות מעורפלות, שירת קנינגהם במשרה זו בין 1945 ו־1948, עד להכרזתה של מדינת ישראל. בין השאר, אישר בחתימת ידו את הוצאתם להורג של דב גרונר, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני ומרדכי אלקחי. בראשית כהונתו סבר קנינגהם כי את בעיית הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל יש לפתור על ידי צמצום העלייה היהודית לארץ ישראל, אך במהלך כהונתו כנציב הפך לתומך בתוכנית החלוקה של הארץ[1]. עוזרו של קנינגהם היה ארנסט סטפורד, שמילא את תפקיד עוזר הנציב העליון עוד משנת 1931.
החלטה אחת של קנינגהם במלחמת העצמאות הייתה משמעותית במיוחד לגבי עתיד ירושלים. הצבא הבריטי דרש לפנות את ירושלים ולהעביר את מרכז השלטון המנדטורי לחיפה כבר בסוף ינואר 1948. קנינגהם התנגד לדרישה זו והחליט שלא לפנות את ירושלים, ואף איים בהתפטרות. בזכות כך בירת המנדט הבריטי נותרה בירושלים עד ליומו האחרון בארץ ישראל, ונמנע כיבושה בידי הערבים.
לאחר מכן שירת כמפקד הארטילריה המלכותית עד שנת 1954.
חזרתו לבריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא זכה בתואר אבירות שני על תפקידיו והפך לאביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש. בשובו לבריטניה, הוצע לקנינגהם תפקיד המוט השחור בארמון וסטמינסטר, אך הוא סירב ופרש מהחיים הציבוריים. עם זאת, הוא המשיך לשרת כקולונל מפקד של חיל התותחנים המלכותי עד 1954, כסגן לורד לוטננט של המפשייר מ-1950, וכנשיא מועצת הנגידים בקולג' צ'לטנהאם מ-1951 עד 1963. כמו כן, ב-1954, הוא התבקש למלא תפקיד מרכזי בביקורו של הקיסר היילה סלאסי בבריטניה .
סוף ימיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 באפריל 1951, בגיל 61, הוא נישא למרג'ורי סנאג'.
בשנת 1983 נפטר אלן קנינגהם ברויאל טנברידג' וולס, במחוז קנט שבאנגליה והוא בן 95 שנים. הוא קבור עם אביו ואמו תחת מצבה פשוטה ליד הכניסה לגלריית דין בבית הקברות דין באדינבורו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוטי גולני, הנציב האחרון: הגנרל סר אלן גורדון קנינגהם 1948-1945, עם עובד, תל אביב, 2011.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 23 באפריל 1958, ריאיון עם אלן קנינגהם, באתר ynet, 8 במרץ 2007
- ביוגרפיה של אלן קנינגהם באתר על הגנרלים הבריטים במלחמת העולם השנייה
מוטי גולני, סר אלן קאנינגהם, מבט מחלון ארמון הנציב, באתר הערוץ האקדמי 15 ביוני 2008.- ניר מן, "הנציב האחרון: הגנרל סר גורדון קאנינגהם 1945-1948" מאת מוטי גולני, קיבל מנדט, באתר הארץ, 11 במרץ 2009
- פרופ' מוטי גולני, ריאיון על הספר הביוגרפי "הנציב האחרון: הגנרל סר גורדון קאנינגהם 1945-1948", ערוץ ה"יו-טיוב" של אוניברסיטת חיפה, 27 באוקטובר 2010.
- חיים לבנברג, יחסי הגומלין בין הנציב העליון, סר אלן קנינגהם, לבין המלך עבדאללה 1945-1948, עיונים בתקומת ישראל 5, 1995, עמ' 23-36
- אלן גורדון קנינגהם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אלן גורדון קנינגהם (1887-1983), סר, דף שער בספרייה הלאומית
אלן גורדון קנינגהם, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משה חננאל, הירושלמים, הוצאת ארץ וטבע 2007
| הנציבים העליונים בעת המנדט הבריטי | ||
|---|---|---|
|
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |