ההתקוממות של בוקו חראם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ההתקוממות של בוקו חראם
מערכה: האלימות הדתית בניגריה
Islamist insurgency in Nigeria.svg
תאריך התחלה: 26 ביולי 2009
מקום:

צפון ניגריה (2009)
צפון קמרון (2012)
ניז'ר (2015)
צ'אד (2015)

הצדדים הלוחמים

ניגריהניגריה ניגריה
קמרוןקמרון קמרון
צ'אדצ'אד צ'אד
ניז'רניז'ר ניז'ר

המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמיתבוקו חראם

ההתקוממות של בוקו חראם היא התקוממות מזוינת של ארגון בוקו חראם נגד ממשלת ניגריה, שהחלה בשנת 2009. בשנת 2012 התרחבה המרידה גם מעבר לניגריה, כשהארגון ביצע פשיטות בקמרון. בשנת 2013, יותר מ-1,000 בני אדם מתו בלחימה. בסוף 2014 התגברו המתקפות של בוקו חראם מעבר לגבול, ובתגובה החליטו המדינות הגובלות בניגריה – צ'אד, קמרון, ניז'ר ובנין - על הקמת כוח משותף למלחמה בו. בשנת 2014 חלה הסלמה ניכרת באלימות במדינה, כש-10,849 בני אדם איבדו את חייהם. ב-2015 החל הארגון לתקוף עיירות גבול גם בצ'אד ובניז'ר.

מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2009: תחילת המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעולות של בוקו חראם היו לא אלימות בעיקרן במהלך שבע שנות פעילותו הראשונות. המצב השתנה בשנת 2009, כשממשלת ניגריה פתחה בחקירת הפעילות של הארגון בעקבות דיווחים שלפיהם חברי הארגון מחמשים את עצמם. קודם לכן התעלמה הממשלה מהדיווחים החוזרים ונשנים על אופיו המיליטנטי הגובר של הארגון.

הממשלה החלה בגל מעצרים בעיר באוצ'י, שהוביל לעימותים קטלניים עם כוחות הביטחון של ניגריה, שבמהלכם נהרגו כ-700 איש. במהלך הלחימה עם כוחות הביטחון, לוחמי בוקו חראם השתמשו באופנועי תופת וירו חצים מורעלים על תחנת משטרה. מייסד הארגון ומנהיגו מוחמד יוסוף נהרג אף הוא באותה תקופה בזמן שהיה במעצר. לאחר מותו, הפך אבו בכר שקאו למנהיג בוקו חראם.

2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי חיסולו של יוסוף, הארגון ביצע את מתקפת הטרור הראשונה שלו במדינת בורנו, בינואר 2010. בהתקפה נהרגו ארבעה בני אדם. מאז התגברה האלימות בהיקפה ובתדירותה. בספטמבר 2010, שוחררו 700 לוחמי בוקו חראם במהלך פריצה לבית הסוהר בבאוצ'י.

2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 במאי 2011, שעות ספורות לאחר שגודלאק ג'ונתן הושבע כנשיא המדינה, שורה של פיגועים שהוציא לפועל בוקו חראם בצפון ניגריה הביאה למותם של 15 בני אדם ולפציעתם של 55 נוספים. ב-16 ביוני, בוקו חראם קיבל אחריות על הפיגוע במשטרה באבוג'ה, שהיה כפי הידוע פיגוע ההתאבדות הראשון במדינה. חודשיים לאחר מכן הותקף מבנה האו"ם בעיר, מה שסימל את ההתקפה הראשונה של הארגון נגד ארגון בינלאומי. בחודש דצמבר, הארגון הוציא לפועל התקפות בעיר דמאטורו שבצפון המדינה שגרמו למותם של יותר מ-100 בני אדם. בעימותים שפרצו בין לוחמי בוקו חראם לכוחות הביטחון בעקבות הפיגועים נהרגו כ-70 בני אדם. יומיים לאחר מכן, בערב חג המולד, תקף בוקו חראם כמה כנסיות באמצעות פצצות ויריות.

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2012, אבו בכר שקאו, שהיה סגנו של יוסוף, הופיע בסרטון וידאו שפורסם ביוטיוב. השלטונות היו סברו כי שקאו מת במהלך העימותים ב-2009. באותה תקופה, הארגון היה אחראי למותם של יותר מ-900 בני אדם.

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2013, פתחו כוחות הממשלה של ניגריה במתקפה באזור מדינת בורנו, בניסיון לחסל את לוחמי בוקו חראם אחרי שהוכרז מצב חירום במדינות בורנו, יובה ואדאמווה, שבצפון-מזרח ניגריה, ב-14 במאי. המבצע נחל הצלחות בתחילה, אך בהמשך התאוששו כוחות בוקו חראם מהמתקפה והמשיכו לפעול. בחודש יולי טבחו אנשי הארגון בסטודנטים במדינת יובה ובעקבות זאת שנת הלימודים ביובה הגיעה לסיומה. ב-5 באוגוסט בוקו חראם ערכו שתי תקיפות בבאמה ובמלאם פטורי, שבמהלכן נהרגו 35 איש. 

2014: חטיפת הנערות והסלמה בלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיפת הנערות בניגריה

ב-14 באפריל 2014 חטפו חמושים, אנשי הארגון, 276 תלמידות בית ספר בעיירה צ'יבוק. חלק מהן הצליחו לברוח, אולם למעלה מ-200 עדיין מוחזקות בידי החוטפים. האירוע גרם לזעזוע ומחאה רחבה ברחבי העולם, וסיוע בינלאומי שכלל מומחים ללחימה בטרור נשלח לניגריה במטרה לסייע לממשלה הניגרית להשיב את הנערות, אך ללא הצלחה.

בין ה-5 ל-6 במאי, תקפו לוחמי בוקו חראם את העיירה גמבורו נגאלה במדינת בורנו. 310 תושבים נהרגו במתקפה שנערכה 12 שעות והעיירה נחרבה ברובה[1]. רוב הניצולים נמלטו לשכנה קמרון.

ב-20 במאי נהרגו 118 בני אדם נהרגו בפיגוע משולב בעיר ג'וס שבמרכז המדינה. על פי הדיווחים, הפיצוץ הראשון התרחש בשוק הומה אדם והשני מחוץ לבית חולים סמוך, כחצי שעה לאחר הפיצוץ הראשון[2].

ב-2 ביוני התחזו לוחמים של בוקו חראם לחיילים וטבחו לפחות ב-200 אזרחים בשלושה כפרים במחוז גווזה, שבמדינת בורנו. מנהיג אחת הקהילות המקומיות ששהה באזור סיפר כי תושבי מחוז גווזה ביקשו מצבא ניגריה לשלוח חיילים להגן עליהם, לאחר ששמעו שהחמושים צפויים לתקוף, אך הסיוע הצבאי לא הגיע[3].

ב-28 בנובמבר שני מחבלים מתאבדים פוצצו את עצמם בסמוך למסגד המרכזי בקנו, עיר הבירה של מדינת קנו, ולוחמים נוספים של בוקו חראם פתחו באש לכל עבר. 120 בני אדם נהרגו במתקפה המשולבת ועוד 260 בני אדם נוספים נפצעו[4].

בין ה-28 ל-29 בדצמבר תקפו מאות חמושים מבוקו חראם כפרים בצפון קמרון, אך המתקפה סוכלה על ידי צבא קמרון. במהלך הלחימה נהרגו 85 אזרחים, 94 לוחמי בוקו חראם ושני חיילים קמרונים. עשרות נוספים נחטפו וצורפו לשורות הארגון[5].

2015: זליגת הלחימה והקמת כוח אזורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בינואר 2015 תקפו לוחמי בוקו חראם אוטובוס בוואזה, שבצפון קמרון, הרגו 11 בני אדם ופצעו שישה נוספים.

בין ה-3 ל-7 בינואר החריבו כוחות הארגון את העיירה באגה, שבצפון-מזרח ניגריה וביצעו טבח המוני בתושביו. על פי חלק מההערכות, מספר ההרוגים במתקפה עומד על 2,000, ואילו ממשלת ניגריה טוענת כי המספר נמוך הרבה יותר ו-150 איש איבדו את חייהם במתקפה.

ב-10 בינואר מחבלת מתאבדת כבת עשר פוצצה את עצמה בשוק בעיר מידוגורי, בירת מדינת בורנו. 19 בני אדם נהרגו בפיגוע ההתאבדות שאותו ככל הנראה ביצעה הילדה בניגוד לרצונה. יום למחרת, ב-11 בינואר, אירעה מתקפה דומה, כאשר שתי מחבלות מתאבדות, גם הן כבנות עשר, התפוצצו בשוק בעיר פוטיסקום, שבמדינת יובה. בפיגוע נהרגו שלושה בני אדם.

ב-12 בינואר נהרגו 143 לוחמי בוקו חראם וחייל אחד מצבא קמרון במהלך מתקפה של הארגון על העיירה קולופאטה שבצפון בקמרון.[6]

ב-17 בינואר שלח צבא צ'אד חיילים לקמרון. יום למחרת, ב-18 בינואר, נחטפו כ-80 בני אדם, מרביתם ילדים, על ידי לוחמי בוקו חראם בפשיטה על כמה כפרים בצפון קמרון. שלושה בני אדם נוספים נהרגו במתקפה[7]. יום למחרת, ב-19 בינואר, הצליח צבא קמרון לשחרר 24 מהחטופים כשרדף אחרי חמושי בוקו חראם שחצו את הגבול בחזרה לניגריה.[8]

ב-29 בינואר שיתוף הפעולה האזורי החל לשאת פרי, כאשר צבא ניגריה, בשיתוף פעולה עם כוח של צבא צ'אד, שחרר את עיירת הגבול מיצ'יקה, שנכבשה בידי בוקו חראם בספטמבר 2014. יום למחרת קרא האיחוד האפריקני להקמת כוח אזורי שיילחם בארגון וכבר ב-31 בינואר סייעו כוחות של צבא צ'אד לקמרון להדוף מתקפה של בוקו חראם בצפון קמרון. 120 לוחמי בוקו חראם נהרגו בקרבות, ואילו צבא צ'אד איבד שלושה חיילים בלבד.

ב-4 בפברואר פשטו לוחמי בוקו חראם על העיירה פוטוקול בצפון קמרון והרגו עשרות אנשים. באותו יום, צבא צ'אד טען כי הרג כ-200 חמושים ואיבד תשעה חיילים במהלך המבצע לשחרור העיירה גמבורו אנגלה שבצפון-מזרח ניגריה. יומיים לאחר מכן, ב-6 בפברואר, תקפו לראשונה לוחמי בוקו חראם את ניז'ר. כוחות הארגון פשטו על הכפרים בוסו ודיפה, אך כוחות הביטחון של ניז'ר, בסיוע צבא צ'אד, הצליחו להדוף את המתקפה. 5 חיילים מצבא ניז'ר נהרגו במתקפה לצד 109 לוחמי בוקו חראם.

ב-7 בפברואר הודיעה ניגריה על דחיית הבחירות הכלליות במדינה בשישה חודשים כדי לאפשר לכוחות הביטחון להשתלט מחדש על האזורים שבהם שולט בוקו חראם.

ב-9 בפברואר פשטו כוחות בוקו חראם על בית כלא בעיירה דיפה בניז'ר, אך נהדפו בידי כוחות הביטחון. שלושה ימים לאחר מכן, ב-12 בפברואר, כוחות הביטחון של ניגריה, בסיוען של קמרון, צ'אד וניז'ר, חדרו ליער סמביסה שבמדינת בורנו, שנחשב למעוז הארגון. במהלך המתקפה נהרגו עשרות מורדים. יום למחרת תקפו לוחמי בוקו חראם לראשונה את צ'אד, כאשר 30 לוחמים חצו את אגם צ'אד בסירות ממונעות ותקפו את העיירה אנגובואה.

תגובה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקוממות של בוקו חראם הפכה מסכסוך מקומי לעימות בעל משמעויות אזוריות בעקבות חטיפת הנערות בעיירה צ'יבוק בחודש אפריל 2014. ממשלת ניגריה קיבלה סיוע בינלאומי נרחב, כשארצות הבריתבריטניהצרפת וישראל הודיעו על שליחת צוותים של מומחים בלחימה בטרור כדי לסייע לה להתמודד עם בוקו חראם ולנסות להשיב את הנערות החטופות.

ב-21 בינואר 2015 שוחח נשיא ארצות הברית ברק אובמה עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד על הבחירות לנשיאות ניגריה והם הסכימו לפעול יחד עם הקהילה הבינלאומית כדי לסייע לניגריה לערוך בחירות אמינות ושלוות, ולתמוך באסטרטגיה האזורית נגד בוקו חראם.[9]

ב-30 בינואר קרא האיחוד האפריקני להקמת כוח אזורי של 7,500 חיילים שיילחמו בבוקו חראם.[10] ב-31 בינואר בירך מזכ"ל האו"ם באן קי מון על ההחלטה: "הם ביצעו פשעים שלא יתוארו. האיום של הטרוריסטים הללו צריך להיענות באמצעות שיתוף פעולה אזורי ובינלאומי".[11]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]