בוקו חראם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המדינה האסלאמית - מחוז מערב אפריקה
الدولة الإسلامية - ولاية غرب أفريقيا
AQMI Flag asymmetric.svg
דגל המדינה האסלאמית
Islamic State - West Africa Province.jpg
סמל מחוז מערב אפריקה של המדינה האסלאמית
 
שנות פעילות 2002 והלאה
אידאולוגיה אסלאמיזם סוני
הג'יהאד הסלפי
מניעת השכלה מערבית
קבוצות אתניות שבט האוסה
מנהיגים מוחמד יוסוף
אבו בכר שקאו
אבו מוסעב אל-ברנאווי
אזורי פעילות צפון-מזרח ניגריה, צפון קמרון וניז'ר
חלק מ המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית  המדינה האסלאמית (החל מ-2015)
הקודם בוקו חראם
קרבות ההתקוממות של בוקו חראם
אזורי פעילות בוקו חראם בניגריה
מדינות ניגריה בהן חוק השריעה הוא חלק ממערכת המשפט (השטח הצבוע)
מדינות ניגריה שהיו נתונות להתקפות הארגון (השטח הצבוע)

בּוֹקוֹ חַרַאםערבית: بوكو حرام; בתעתיק מדויק: בוכּו חראם), או בשמו הרשמי ג'מאעת אהל א-סונה ל-דעוה ואל-ג'יהאד (בערבית: جماعة اهل السنة للدعوة والجهاد, "קבוצת אנשי הסונה לדעוה ולג'יהאד"; תעתיק מדויק: ג'מאעת אהל אלסנה ללדעוה ואלג'האד[1]), הוא ארגון טרור וג'יהאד אסלאמיסטי קיצוני סוני, מבני שבט האוסה. בשנת 2009 החל הארגון במרד מזוין נגד ממשלת ניגריה, שהתרחב בהמשך גם לשכנותיה.

שם הארגון "בוקו חראם" משלב בין המילה הערבית "חראם", שמשמעותה "אסור", והמילה בשפת ההאוסה "בוֹכּוֹ", שפירושה המקורי הוא "זיוף" אך במשך הזמן קיבלה משמעות נוספת והפכה בקרב דוברי ההאוסה לכינוי לחינוך מערבי.[2][3] שם זה ("חינוך מערבי הוא אסור") משקף את העיקרון למענו נלחם הארגון, לפיו: "השפעה מערבית היא חטא" ו"ספרות זרה היא עוון". בהתאם לעיקרון זה פועל הארגון למניעת ה"התמערבות" - חדירת תרבות המערב, לאזורים בהם הוא פועל. אזורי הפעילות העיקריים של הארגון הם מדינות ניגריה הבאות: אדמאווה, באוצ'י, בורנו, יובה, קדונה וקנו. פרט לניגריה, הארגון החל לתקוף את קמרון בשנת 2012 ואת צ'אד וניז'ר בשנת 2015.

הארגון הכריז על הקמת ח'ליפות אסלאמית בשליטתו עם הצלחות רבות-משמעות בהשתלטות על שטחים ויישובים. בינואר 2015 השיג ארגון הטרור שליטה רחבה על שטח של כ-50,000 קמ"ר (כשטחה של בלגיה) וכפה את שלטונו על כ-130 ערים וכפרים.

ב-7 במרץ 2015 הכריז ארגון בוקו חראם, באמצעות סרטון שפורסם באינטרנט, כי הוא נשבע אמונים למדינה האסלאמית.[4] מאז מכונה הארגון גם "מחוז מערב אפריקה של המדינה האסלאמית".

ב-24 בדצמבר 2016 הודיע נשיא נגריה מוחמדו בוהארי על כיבוש הטריטוריה האחרונה של הארגון ביער סמביסה שנמצא בצפון-מזרח המדינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון נוסד בשנת 2002 בידי מוחמד יוסוף. על פי קווי היסוד שלו, הוא שואף ליצור מדינה על טהרת האסלאם, ובכלל זה להפוך את חוקי השריעה לחוק המדינה.

הטרוריסטים חברי הארגון תוקפים את כוחות הביטחון ופוגעים במוסדות ממשלתיים. הארגון גרם למותם של 495 בני אדם בשנת 2011. בדצמבר נהרגו כ-70 בני אדם במדינת יובה שמהווה את מוקד הקרבות שנערכים בין כוחות הביטחון לבין הטרוריסטים. ארגון בוקו חראם תכנן וביצע גם את ההתקפה על מטה האומות המאוחדות באוגוסט באבוג'ה, שבמהלכה נהרגו 24 בני אדם.[5] ב-3 בנובמבר 2013, רצחו טרוריסטים מארגון בוקו חראם יותר מ-30 בני אדם שנסעו לחתונה בצפון מזרח ניגריה.[6]

מלבד תקיפת וחטיפת זרים: בעיקר נוצרים, ומוסדות שלטון, וכן כנסיות ובתי ספר, פוגע הארגון גם באישים מקרב הממסד האסלאמי שאינם מיישרים קו עם רעיונות הארגון ופעולותיו. לפי הערכות שונות, בין השנים 2002-2013 נהרגו בפעולות הארגון כ-10,000 בני אדם. דו"ח של משמר זכויות האדם (Human Rights Watch) קובע כי הארגון עושה דרך קבע שימוש צבאי בילדים ובנערים, בגילאי 12 ומעלה.[7] בשנת 2015 הגביר הארגון את השימוש בילדים, ובעיקר בילדות, כמחבלים מתאבדים, כאשר בחלק מהמקרים הם אינם מודעים כלל לכך שהם נושאים חומרי נפץ ואלו מופעלים בהפעלה מרחוק.[8]

אירועי אלימות, חטיפות ופיגועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ההתקוממות של בוקו חראם, חטיפת הנערות בניגריה

ב-14 באפריל 2014 חטפו חמושים, אנשי הארגון, 276 תלמידות בית ספר בעיירה צ'יבוק. חלק מהן הצליחו לברוח, אולם למעלה מ-200 עדיין מוחזקות בידי החוטפים. מנהיג בוקו חראם, אבו בכר שקאו, אמר שארגונו מתכוון למכור את הנערות החטופות.[9]

ב-9 ביוני 2014 פשטו חמושים של ארגון הטרור על הכפר גרקין-פולאני בצפון מזרח המדינה וחטפו כמה עשרות צעירות.

במהלך מאי חטפו פעילי הארגון 10 מהנדסי בניין סינים ורצחו אחד מהם. השאר שוחררו לאחר כמה חדשים. בסוף מאי 2014, הרגו חיילים מצבא קמרון, בהיתקלות עם חמושי הארגון, ארבעים מאנשיו.[10]

ב-27 בדצמבר 2014 רצחו חמושי בוקו חראם 23 אנשים במחוז מוזוגו שבצפון קמרון.[11] מוקדם יותר באותו חודש, בהתקפה כושלת של טרוריסטים על כוחות צבא קמרון, נהרגו 116 מאנשי בוקו חראם וכן חייל קמרוני אחד.

הפרת זכויות אדם על ידי בוקו חראם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון בוקו חראם מבצע פועלות שונות, ברובן אלימות, כנגד כל מי שאינו מחזיק בתפיסת עולמו. מטרת העל של הארגון היא הקמת ח'ליפות אסלאמית הפועלת לפי חוקי השריעה, תוך התנגדות חריפה לאלו שאינם מאמינים בדרכם. תפיסת העולם של הארגון בעיקרה מתנגדת למודרניות ורצונה הוא להחזיר את החברה לימי עבר. כדי להגשים את מטרותיו, בוקו חראם מבצע חטיפות ודורש תשלומי כופר ממשפחות בעלות הכנסה מסוימת. מתקפות הארגון הן נגד קהלים ומקומות שונים, ביניהם מקומות בילוי מערביים, כנסיות, בסיסי צבא ומקומות המזוהים עם מתנגדיו. מלבד התקפות אלו, הארגון שולח מחבלים מתאבדים, מבעיר באש כפרים שלמים, חוטף אזרחים, אונס נשים וכופה נישואים והמרה לאסלאם. חברי בוקו חראם ביצעו מתקפות לוחמניות רבות בהן פגעו בכוחות הביטחון הניגרים, אך גם באזרחים.[12]

בשנת 2015 הארגון השתכלל והפך למאורגן, קטלני ושיטתי יותר. מתקפות חמושות, הפצצות, ופשיטה על כפרים ועיירות הפכו לדבר שבשגרה. המתקפות של הארגון מגוונות, ויכולות להתבצע על ידי חמושים הרכובים על אופנועים וחלקן מאורגנות יותר ומבוצעות על ידי לוחמים רכובים על טנקים מצוידים בטילים נגד מטוסים.[13]

במרוצת השנים, הפגיעה של הארגון בזכויות האדם מחריפה. לשם הגשמת מטרותיו הארגון מבצע פעולות מובילות לפגיעה בזכויות אדם רבות בניהן פגיעה בזכות לחיים, בחינוך, פגיעה בנשים, חופש תנועה, זכות לחירות, ובחופש הדת.

פגיעה בזכות לחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתו, בוקו חראם הוציא לפועל פעולות טרור רבות, אזרחים רבים נפצעו וחלקם אף איבדו את חייהם. המתקפות החמושות של הארגון בוצעו במרכזים אזרחיים, מסגדים, בשווקים, רחובות מרכזיים ובפקקי תנועה. משנת 2009 כ-20,000 אנשים נהרגו עקב המתקפות של בוקו חראם, בין 2014 ל-2015 למעלה מ-5,500 אנשים נהרגו באופן ישיר על ידי הארגון.[14]

ב-14 בדצמבר 2014 לוחמים של הארגון נכנסו לבית ספר יסודי, שם הם קראו לכל התלמידים להתגייס לשורות הארגון. אלו שסירבו או היססו להתגייס הושבו בצד החדר ולוחמי הארגון שיספו את גרונם אחד אחד. לוחמי הארגון תירצו את פעולתם בכך שהתלמידים אינם מוסלמים "אמיתיים" מאחר שלא התגייסו לארגון.[12] תקיפה קטלנית במיוחד של הארגון התרחשה ב-2 ביולי 2015 בעיר קוקאווה במדינת בורונו. בעיר לא הייתה נוכחות צבאית באותו הזמן ולכן הארגון בחר אותה כיעד לתקיפה במהלכה נהרגו למעלה מ-120 אזרחים. לוחמי הארגון הורו לתושבים לצאת מבתיהם וכינסו כ-58 תושבים מחוץ לבניין המועצה. אחד הלוחמים הורה לתושבים לשכב על רצפת הרחוב וירה בהם. תושבים אחרים נורו בבתיהם או בזמן שניסו להימלט. לפני שהארגון עזב את הכפר הוא הבעיר אותו באש.[13] במתקפה נוספת בעיר ביא שהתרחשה ב-17 באפריל 2015 הארגון שם לו למטרה לפגוע באזרחים, רצח עשרות ושרף את בתיהם באופן שיטתי.[15]

הארגון אינו פועל רק בגבולות ניגריה, אלא חוצה מדינות והפגיעה בזכות לחיים מתקיימת גם בלחימה של הארגון בצפון קמרון. למשל, בתאריך 22 ביולי 2015 שתי מחבלות מתאבדות ביצעו פיגוע התאבדות במרכז קניות בצפון קמרון בו לפחות 13 אנשים איבדו את חייהם ויותר משלושים נפצעו. שלושה ימים לאחר מכן, מחבלת מתאבדת נוספת פוצצה עצמה בבר הומה אדם, לפחות 80 אנשים נהרגו מהפיצוץ.[15] ב-5 ביולי 2015 ארגון בוקו חראם ביצע שתי מתקפות חמושות בג'וס במדינת פלטנו בה נהרגו לפחות 40 אזרחים.[15] אלו דוגמאות בודדות לפעולות רבות ושונות המובילות לפגיעה ברבים.

פגיעה בזכות לחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרת הזכות לחינוך נעוצה בשם כינוי של הארגון "בוקו חראם"; תרגום המונח משפת ההאוסה הוא "החינוך המערבי אינו חוקי". הארגון כאמור שואף להקים מדינה אסלאמית טהורה ומתנגד לחינוך וערכים מערביים ורואה בו להרס המסורת והערכים של הקהילות המוסלמיות בצפון ניגריה.[16] התנגדות הארגון לחינוך מודרני, נוצרי או מסוג אחר שאינו תואם את האידאולוגיה שלו באה לידי ביטוי במתקפות המכוונות נגד בתי-ספר ומרכזי חינוך. ב-6 ביולי 2013 קבוצת חמושים פשטה על פנייה במדינת יובה ושרפה למוות 29 תלמידים ומורה.[17]

בסרטון שפרסם אבו באכר שקאו, המנהיג הנוכחי של הארגון, קרא לבצע תקיפות חמושות. הוא חזר על עמדת הארגון המתנגדת לדמוקרטיה ולקדמה והסביר שהקוראן מלמד שיש להתרחק מדמוקרטיה, מהחוקה ומהחינוך המערבי.[17]

התקפותיו של בוקו חראם על בתי-ספר, סטודנטים ומורים בצפון מזרח המדינה השפיעו בצורה הרסנית על החינוך. התקפות הרסניות אלו, הותירו כמעט מיליון ילדים עם גישה מועטה או ללא גישה כלל לבית הספר. ארגגון בוקו חראם גירש את המורים, הילדים לא חוו מסגרת חינוכית כבר זמן רב, דבר שמגדיל את הפערים של היבשת עם המדינות המפותחות וכן גורם לכך שילדים אין עתיד.[16] כוחות הביטחון של ניגריה הגדילו את הבעיה על ידי שימוש בבתי ספר כבסיסים צבאיים, והכניסו את הילדים לסיכון נוסף להתקפה מצד הארגון האסלאמי המזוין.[16] האג'נדה של הארגון נוגדת את הערך הבסיסי המשותף לכל אדם, כאדם בעל הזכות להגשמה עצמית, להעצמה ולעלייה בסולם החברתי באמצעות החינוך. מנקודת מבט של זכויות אדם, החינוך הוא זכות מפתח אשר פותחת את ההנאה מזכויות אדם אחרות.[18]

פגיעה בנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעה במעמד האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העליות והמורדות של בוקו חראם שינו באופן דרמטי את חייהן של אלפי נשים ונערות, ולעיתים קרובות גרמו להן מרצון או בכוח להיכנס לתפקידים בארגון. חלקן הצטרפו לארגון כדי להימלט ממצבן החברתי; חלקן נחטפו ושועבדו. שבע שנים של מלחמה גרמו סבל מגדרי. למרות הפטריארכליות, העוני, השחיתות, הנישואין המוקדמים ובעיות ממושכות, נשים רבות ראו הזדמנות בהצטרפות לבוקו חראם לקדם את חירויותיהן או לצמצם את מצוקותיהן.[19]

הארגון החל לחטוף נשים ונערות הן למטרות פוליטיות והן למטרות רווח. אירוע מוכר שנעשה על ידי הארגון הוא חטיפת הנערות בניגריה ב-14 באפריל 2014. חמושים מהארגון חטפו 276 תלמידות אשר ייעודו למכירה בשוק לשפחות. אירוע זה גם למחאה ולזעזוע רב בעולם ובעקבות כך, נשלח סיוע בינלאומי לניגריה במטרה להשיב את הנערות.

בוקו חראם ידוע בשימוש שלו בנשים וילדות כמחבלות מתאבדות. הארגון חוטף את הנשים הצעירות למספר מטרות עיקריות ובניהן גיוס לכוחות הלוחמים של הארגונים, נישואיי כפייה ועבדות מין.[20] אלו רק שתי דוגמאות לאופן בו הארגון פועל, הורג אזרחים חפים מפשע ופוגע בצורה ישירה ומוחשית בזכות שלהם לחיים.

מ-2014 עד אמצע שנת 2015 לפחות 2,000 נשים וילדות נחטפו על ידי הארגון.[14]

פגיעה פיזית בנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתגובה על סירובן להתאסלם, נשים רבות היו נתונות להתעללות פיזית ופסיכולוגית, עבודת כפייה, השתתפות בפעולות צבאיות, כולל נשיאות תחמושת או פיתוי גברים למארב והתעללות מינית.[16] בנוסף, כחלק מתפקידן, הן נדרשו לבשל, לנקות ולבצע מטלות ביתיות נוספות. אחרות שימשו כסבלות שנשאו את השלל שנגנב על ידי המורדים מכפרים ועיירות.[21] רוב החטיפות התקיימו בדרום בורנו והקורבנות היו נוצריות. הן העידו על כי החטיפה הייתה לא רק על בסיס מין, אלא גם בגלל הדת שלהן. צעירה אחת שהוחזקה במחנה ליד גבוזה תיארה כיצד לוחמים הניחו לולאה על צווארה ואיימו עליה במוות עד שתתכחש לדתה. אחרות סבלו שוב ושוב בהצלפות, במכות או במוות אלא אם כן התאסלמו ועמדו בכללי ההלבשה האסלאמיים, כגון לבישת רעלה או חיג'אב.[22] כאשר אחת הקרבנות, נערה בת 15 התלוננה בפני אחד ממפקדי בוקו חראם כי היא ושאר הבנות החטופות היו צעירות מדי לנישואין, המפקד הצביע על בתו בת ה-5 וענה לה שאם הבת שלו התחתנה בשנה שעברה, נערה בת 15 לא צעירה מדי כדי להינשא.[22] נשים ונערות נוספות אמרו כי נראה שחלק ממפקדי בוקו חראם ניסו להגן עליהן מפני אלימות מינית. עם זאת, תועדו גם שמונה מקרי אלימות מינית שבוצעו על ידי לוחמי בוקו חראם; רוב מקרי האונס התרחשו לאחר שהקורבנות אולצו להתחתן. אינוס הנשים והנערות שנחטפו על ידי בוקו חראם לא פורסם בשל תרבות השתיקה, סטיגמה ובושה.[22] נשים נוספות מספרות כי לאחר המעצר הראשוני שלהן על ידי הארגון הן אומנו לירות בנשק ולהפעיל פצצות. צעירה סיפרה לאמנסטי אינטרנשיאונל שהיא אומנה כלוחמת ונשלחה להוציא מתקפה חמושה על הכפר שלה.[15]

פגיעה בחופש תנועה וזכות לחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה להעריך כמה אנשים בדיוק נחטפו על ידי הארגון במרוצת השנים. ההערכות של גורמים שונים מגיעות למספרים של אלפי אנשים. בוקו חראם אימץ לעצמו דרך לחימה וגיוס כוח אדם וכספים באמצעות חטיפות. נשים רווקת וילדות הן רוב הנחטפות, עליהן נכפה להינשא עם לוחמי הארגון או להצטרף לשורותיו. בנוסף, הארגון עוצר אלפי אזרחים במחנות וערים תחת הנמצאות תחת שליטתו. לרוב האזרחים מוחזקים בבתים גדולים, בתי-כלא או בניינים אחרים תחת אבטחה חמושה. הארגון עוצר גברים בגיל המתאים ללחימה, את אלו שמשאיר בחיים הוא מכניס לבתי כלא שונים. בעיר באמה גברים הוחזקו בבית-כלא מספר שבועות עד שלבסוף הוצאו להורג. באזורים שונים תחת שליטת בוקו חראם חל איסור על יציאה מערים עצמן ואף לנוע בתוכן. במקרים מסוימים נאמר לאזרחים כי עליהם לבחור אם להישאר בביתם ולהצטרף לשורות הארגון או לעזוב את מקום מגוריהם.[12]

בנוסף, הארגון מכוון את תקיפותיו גם לכפרים שאין בהם נוכחות צבאית. בדוחות של אמנסטי נכתב שהארגון מטיל פחד באזרחים, יורה למוות במי שנסה לברוח מהם ומוציא להורג גברים וילדים.[15]

פגיעה בחופש דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסר העיקרי של אחד ממנהיגיה הקודמים של בוקו חקאם היה להרוג כל נוצרי ולפוצץ כל כנסייה.[23] בוקו חראם כאמור מחזיק באידאולוגיה אסלאמיסטית סונית קיצונית אותה הוא מפיץ ולפיה פועל. אזרחים הנמצאים בשטחו ונחשבים כמתנגדים לאידאולוגיה, מסומנים כ"לא מאמינים" ובכך הופכים למטרה לגיטימית לאלימות. נוצרים רבים סיפרו לארגון אמנסטי אינטרנשיאונל כי הם חושדים שחברים בקהילה המוסלמית מיידעים את הארגון הקיצוני היכן הנוצרים מתגוררים, או לכל הפחות לא מודיעים מראש על מתקפה מתוכננת.[24] דבר זה יצר מתח בין הקהילות והרס את היחסים בניהם. יש הטוענים כי ניגריה היא המקום המסוכן ביותר להיות בו נוצרי. בשנת 2015, נרצחו 7,000 איש על ידי בוקו חראם, ויותר ממחצית מהם – היו נוצרים.[25]

פעולות הארגון פוגעות בד בבד בסוגים שונים של זכויות אדם. לדוגמה, בהקשר הדתי, נשים שחירותן נגזלה מהן ונישאו בכפייה לפעילים הארגון נכפו להמיר את דתן ובכך חופש הדת נגזל מהן.[15]

בנוסף, מאחר שהאוכלוסייה שהוגדרה כ"לא מאמינים" הופכת למטרה לגיטימית לאלימות מצד הארגון, ברור כי מתקיימת אפליה מובהקת בין מאמינים ללא מאמינים וכי חופש הדת של האינדיבידואל נפגע.[15]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בוקו חראם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פירושו המילולי של שם הארגון: קבוצת בני הסונה להפצת האסלאם ("דעוה", ראו ערך זה) ולמלחמת קודש למען אללה
  2. ^ MONDAY DISCOURSE WITH DR. ALIYU U. TILDE
  3. ^ The Etymology of Hausa boko by Paul Newman, 2013
  4. ^ AP, בוקו חראם הצטרף לדאעש; הרוגים בפיגועים בניגריה, באתר ynet, 7 במרץ 2015
  5. ^ אלי לאון ושלמה צזנה, ‏חג מולד בניגריה: טבח בכנסייה, באתר ישראל היום, 26 בדצמבר 2011
  6. ^ ניגריה: מחבלים רצחו 30 אורחי חתונה, בהם החתן, באתר וואלה! NEWS‏, 4 בנובמבר 2013
  7. ^ דיווח על דו"ח הארגון באתר רשת אלג'זירה. ראו גם את הדו"ח המלא באתר ה-HRW
  8. ^ רויטרס, כשלטרוריסטים היה קשה בקרב, הם עברו לילדים מתאבדים, באתר ynet, 12 באפריל 2016
  9. ^ ברחה מהחוטפים: רצנו ורצנו עד שנעלמנו, באתר ynet, ‏12 במאי 2014.
  10. ^ ידיעה על ההיתקלות באתר סוכנות הידיעות רויטרס. 01/06/14.
  11. ^ Boko Haram blamed in 23 Cameroon deaths, באתר CNN, דצמבר 2014
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Amnesty International, ’Our job is to shoot, slaughter and kill’ Boko Haram’s reign of terror in north-east Nigeria, 2015
  13. ^ 13.0 13.1 Amnesty International, BOKO HARAM: CIVILIANS CONTINUE TO BE AT RISK OF HUMAN RIGHTS ABUSES BY BOKO HARAM AND HUMAN RIGHTS VIOLATIONS BY STATE SECURITY FORCES, Amnesty International
  14. ^ 14.0 14.1 Amnesty International, [: https://www.amnesty.org/en/latest/news/2015/06/nigeria-horror-in-numbers/ Nigeria: Horror in numbers], ‏2015
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 15.4 15.5 15.6 Amnesty International, 2015
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 Human Rights Watch, Nigeria: Northeast Children Robbed of Education, ‏2016
  17. ^ 17.0 17.1 צבא ואסטרטגיה, האם הכוח הוא התגובה? "בוקו חראם", הכוח הצבאי המשותף והג'יהאד העולמי, עמ' 51
  18. ^ Coomans, F., Boko Haram – Deprivation of the Right to Education, ‏2014
  19. ^ Nigeria: Women and the Boko Haram Insurgency
  20. ^ Bureau of Democracy, Human Rights and Labor, Nigiria 2016 Human Rights Report, ‏2016
  21. ^ Amnesty International interviews, Who will care for us?' Grave Violations against Children in Northeastern Nigeria, 2015
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 Human Rights Watch, Those Terrible Weeks in Their Camp, ‏2014
  23. ^ CHRISTINE DOUGLASS-WILLIAMS, Boko Haram’s new leader vows to “kill every Christian", ‏2016
  24. ^ האם הכוח הוא התגובה? "בוקו חראם", הכוח הצבאי המשותף. עמוד 51
  25. ^ Enuma Okoro, Nigeria the most dangerous place to be a Christian? Let’s put that in context, ‏2016