החברה קדישא של קהילת פראג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנין בית הטהרה של החברה קדישא של קהילת פראג, לשמאלו נראה קיר הקלויז בפראג

חברה קדישא גמילות חסד של אמת של קהילת פראג היה ארגון ללא כוונת רווח של קהילת פראג היהודית. החברה היא החברה קדישא שתקנותיה הן העתיקות ביותר שהשתמרו, ומנהגיה מהווים מקור לרבים ממנהגי הקבורה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה קדישא של קהילת פראג נוסדה בשנת ה'שכ"ד (1564), ותקנותיה מיוחסות לרבה של הקהילה באותה תקופה - המהר"ל מפראג. אף שידועות חברות-קדישא קדומות יותר, זו של קהילת וילנה הוקמה לפי מסורת מקומית עוד בשנת ה'רמ"ז (1487), לא נותר תיעוד לתקנות קדומות יותר. התקנות המוקדמות ביותר של החברה קדישא הווילנאית, מתוארכות לשנת ה'ת"ל (1670)[1].

מלבד עיסוק בטהרת המת ובקבורתו, שכללו את ארגון ההלוויה והבאת מניין אנשים לכבוד המת; כללו פעילויות הארגון גם ביקור חולים, דאגה לטיפול רפואי הולם ומימונו, ותמיכה סוציאלית במשפחות. לאחר הקבורה, היו אנשי החברה קדישא מארגנים את ימי השבעה בבית המשפחה האבלה, והיו אחראים לאמירת קדיש אחרי מתים שלא השאירו קרובי משפחה שיעשו זאת.

סופר החברה קדישא בראשית המאה ה-19, משה וולף ייטלס (ייטלש), הדפיס בין השנים 18281830 את מנהגי החברה, לצד תפילות שנהגו לומר בשלבים השונים של העיסוק בנפטר. בהערות השוליים של שני כרכי הספר, משוקעות עובדות ואנקדוטות ממקרים שאירעו בקהילה, הלוויותיהם של רבניה כמו רבי מאיר פישלס ורבי יחזקאל לנדא[2], והוראות מיוחדות שלהם במקרים שונים.

בית הכנסת המיוחד לחברי החברה קדישא, היה הקלויז בפראג, שלצידו עמד "בית הטהרה" של החברה קדישא, ומאחוריהם בית הקברות היהודי העתיק בפראג

בתחילת המאה ה-21, משמש בית הכנסת כחלק ממתחם המוזיאון היהודי בפראג, ובו תצוגת קבע של תשמישי קדושה ופריטים שהיו בשימוש בטקסים יהודיים מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19; ומוצגת בו תערוכת ציורים בממדים גדולים בסגנון הבארוק המאוחר, ובה 15 תמונות המתארות את פעילות החברה-קדישא. התמונות הוזמנו בידי הנהלת החברה-קדישא, הצייר אינו ידוע, אך תאריך ציור התמונות משוער לשנת 1772. בערך בתקופה זו חדלו לקבור בבית הקברות העתיק של העיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי החברה-קדישא של פראג מתפללים ליד מיטתו של יהודי "שכיב מרע". ציור מ-1772

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק יודלוב, ספרות ה"חברה-קדישא", בתוך: יצחק אלפסי (עורך), כ"ה לחי: מאסף לפרקי היסטוריה, הלכה, אגדה ומנהגים הקשורים לענייני חברה קדישא, תל אביב, תשס"ז, עמ' 78.
  2. ^ ראו: דיני גוסס, עמ' 19–20, הערה 5.