הלוויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלוויה בכפר בהונדורס
פרנץ הניגסן, הלוויה. שמן על קנבס. 1883
הלוויה

הלוויה או לוויה היא טקס שנערך בעקבות מותו של אדם, ובו מלווים את הנפטר לקבורתו. הלוויה נערכת בהתאם למנהגים שונים, התלויים בעיקר בדת, בתרבות ובקהילה של הנפטר ושל קרוביו.

לרוב בהלוויה נוכחים בעיקר חבריו ובני משפחתו של הנפטר. במקרים בהם המנוח הוא איש ציבור או אמן ידוע, או שהמוות אירע בנסיבות השייכות לציבור, כגון של חיילים, פעמים רבות באים להלוויה גם רבים אחרים.

בדרך כלל, קיימים אנשים העוסקים לפרנסתם בקבורת נפטרים או בשריפתם, כגון החברא קדישא בישראל. בתרבויות מסוימות העוסקים במת נחשבים כטמאים במידה זו או אחרת.

הלוויה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים יוצאת ההלוויה מבית הנפטר, ופעמים אחרות היא יוצאת מבית הקברות או מבית הלוויות שיועד למטרה זו. יש הנוהגים לערוך "מסע הלוויה" בו שיירת המלווים יוצאת מבית הכנסת בו התפלל המנוח או הישיבה בה למד. ההלוויה קרויה גם "חסד של אמת". בתהליך הקבורה טומנים באדמה את גופת הנפטר כשהיא עטופה בתכריכים לבנים, כשם שגונזים ספר תורה שנפסל, באשר היא היוותה לפי האמונה הדתית משכן לנשמה נצחית, כחלק מהאמונה בהישארות הנפש ובתחיית המתים. לפי ההלכה, עם סיום הקבורה וסגירת הקבר בעפר - מתחילה האבלות. על פי מנהג ירושלים, אין מלווים צאצאי הנפטר את הוריהם.

סדר ההלוויה והקבורה היהודית כולל מנהגים, ברכות ותפילות, ומשתנה במעט על פי מסורות שונות. ניתן למצוא שתי מסורות עיקריות - הספרדית והאשכנזית:

סדר הלוויה והקבורה על פי מסורת הספרדים:

ולאחר מכן סדרת פסוקים מסוימים ("גדל העצה" וכו').

  • אחד מאנשי חברה קדישא אומר קדיש "והוא עתיד".
  • בקשת מחילה מהנפטר/ת.
  • במהלך ההלוויה אומרים לנפטר - את מזמור צ"א בתהילים הנקרא שיר של פגעים, ולנפטרת - את פרק ל"א בספר משלי פסוקים י' - י"א הפותח במילים "אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא".
  • בירושלים נוהגים להקיף את מיטת הנפטר 7 פעמים ליד הקבר או בבית.
  • לאחר הורדת המת לקבר אומרים "והוא רחום".
  • אומרים נוסח "צידוק הדין".
  • אומרים את נוסח ההשכבה.
  • האבל מברך "ברוך דיין האמת" ולאחר מכן קורע חולצתו כשהוא מעומד.

סדר ההלוויה והקבורה על פי מסורת האשכנזים:

  • זמן ומקום אמירת ההספד משתנה - ליד בית כנסת בו הנפטר התפלל או בחדר הספדים או ליד הקבר.
  • האבל מברך "ברוך דיין האמת" ולאחר מכן קורעים לו את חולצתו - לילדי הנפטר קורעים בצד שמאל באזור הלב, ולשאר האבלים בצד ימין באותו אזור.
  • בזמן הוצאת ארון הקבורה אומרים את הפסוק מתהילים "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" (תהילים פה, יד)".
  • כשארון הקבורה בחוץ אומר את המשנה "עקביא בן מהללאל" מפרקי אבות (אבות ג,א).
  • חברה קדישא אומרים "גדל העצה" (ירמיהו לב,יט).
  • האבלים אומרים קדיש.
  • במהלך הלוויה אומרים לנפטר "שיר של פגעים" ולנפטרת, "אשת חיל".
  • לפני הקבורה אומרים "הילודים למות".
  • אומרים שוב "גדל העצה".
  • בימים שבהם לא אומרים תחנון בתפילת שחרית, מנהג ירושלים לעשות שבע הקפות סביב הנפטר, טרם הטמנת הגופה בקבר. המנהג מבוצע בשעות היום בלבד והוא שאוב מתורת הקבלה. איש החברא קדישא מניח שבע מטבעות כסף או נחושת על גופת הנפטר, והמלווים סובבים אותו לצד ימין. בכל הקפה נאמר פסוק אחר.
  • לאחר ההקפות ממהרים להוריד את הנפטר לקבר מפני כבודו, כדי שלא יתבזה. בזמן הורדת המת לקבר אומר החזן שלוש פעמים את הקטע "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית" מתוך תפילת תחנון.
  • מורידים את המת לקבר. לאחר סתימת הגולל אומרים את תפילת "הצור תמים פעלו" (דברים ל"ב, ד) בימים שבהם אומרים תחנון. במידה ואין אומרים תחנון, הרב או האבלים אומרים "קדיש הגדול".

בסיום ההלוויה נהוג שהגברים נעמדים בשתי שורות והאבלים חולצים את נעליהם ועוברים ביניהם. בזמן שהאבלים חולפים על פניהם אומרים להם הנוכחים "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד".

עם תום ההלוויה, חלים על האבלים דיני השבעה.

מנהגים נוספים:

  • כשעוזבים את אתר הקבורה, נהוג לצאת מבית העלמין בדרך אחרת מן הדרך בה באו.
  • נהוג לתלוש מעט עשב ולזרוק אותו לאחור.
  • ביציאה מבית העלמין, חייבים כל הנוכחים ליטול את ידיהם, שלוש פעמים בכל יד. נהוג להימנע מניגוב הידיים כסמל לצער והיגון בפרידה מן המת.

הלוויה ממלכתית לאישיות רמת דרג במדינת ישראל נעשית על-פי נוהל חבצלת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P religion world.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.