החזית האדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החזית האדומה היה שמו של פלג מרקסיסטי-לניניסטי שפרש מהברית הקומוניסטית המהפכנית (מאבק) בסוף שנת 1971 - פלג שבעצמו פרש קודם לכן מהארגון הסוציאליסטי הישראלי "מצפן" בספטמבר 1970.

על פי חבר החזית האדומה, דן ורד, במאמר שכתב בגיליון 1 של "חזית אדומה"[1], הפרישה של חברי הברית הקומוניסטית המהפכנית (מאבק) ממצפן הייתה בשל "גישתה האנטי-מרקסיסטית של מצפן כלפי הפרולטריון בישראל". את הפרישה של חברי החזית האדומה מבק"מ (הברית הקומוניסטית המהפכנית (מאבק)) הסביר ורד בכך שהקבוצה לא הוקיעה בצורה נחרצת דיה את "השוביניזם הציוני", והתעסקה בעיקר ב"סיסמאות של מאבק מקצועי גרידא".

בנוסף, האשים ורד את הקבוצה בכך שלא ניסתה להביא בפני העובדים רעיונות קומוניסטיים ולמעשה טען שחברי הקבוצה התייחסו אל הפועלים באליטיזם מכיוון שחשבו שהעובדים "הפשוטים" לא יבינו את הרעיונות הקומוניסטיים המהפכניים, וחשבו שהמונופול על הרעיונות המהפכניים צריך להישאר בקרב המומחים בדבר (גישה שניתן להגדירה כבלאנקיזם).

לבסוף האשים את "הברית הקומוניסטית המהפכנית" בכך שנמנעה מלהוקיע את הרוויזיוניזם הסובייטי ואת המנהיגים ה"בורגנים לאומניים - ערפאת ונאצר" כיוון שהיו בעיני "ההמונים הערבים...סמל למהפכה".

עיקר פעילותו הגלויה של הארגון הייתה הפצת החוברת "חזית אדומה" אותה ערך דן ורד.

בדצמבר 1972 נעצרו כמה מחברי התנועה, ביניהם אהוד (אודי) אדיב, דן ורד, דוד קופר ויחזקאל כהן, עם עוד כ-30 חברים ערבים בחשד לחברות ברשת ריגול וחבלה יהודית-ערבית.

במהלך המשפט התגלה כי דן ורד ואחריו אהוד אדיב נסעו לדמשק ונפגשו עם חביב קהוואג'י (ערבי ישראלי מהכפר פסוטה שבגליל, שהמיר מעצר תחת תקנות ההגנה (שעת חירום) בגירוש), חבר המועצה הלאומית הפלסטינית שישב בדמשק באותה תקופה.

שבעה מחברי החזית האדומה הורשעו בריגול - מגע עם סוכן זר ופגיעה בביטחון המדינה, ונידונו לתקופות מאסר ארוכות.

אהוד אדיב נידון ל-17 שנות מאסר ושוחרר לאחר שריצה 12 מתוכן; דן ורד נידון ל-10 שנות מאסר ושוחרר לאחר שריצה שני שלישים מעונשו. יחזקאל כהן נידון ל-7 שנות מאסר, אותן ריצה במלואן. דוד קופר נידון ל-5 שנות מאסר מהן ריצה שני שלישים.

החברים הערבים שהיו מעורבים, דאוד תורכי (מפקד הרשת), סובחי נעראני ואניס קרעאווי, נידונו ל-17, 15 ו-15 שנות מאסר בהתאמה, ושוחררו בשנת 1985 כחלק מ"עסקת ג'יבריל".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דן ורד, הפרישה