דאוד תורכי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דאוד תורכי במהלך משפטו

דאוד סמעאן תורכיערבית: داوود تركي; 8 באוקטובר 1927 - 8 במרץ 2009) היה משורר ופעיל פוליטי קומוניסטי אזרח ישראל, ממוצא פלסטיני. הורשע בבגידה במדינה ב-1972 לאחר שהתגלה כי עמד בראש רשת ריגול וחבלה נרחבת.

תורכי נולד בכפר מע'אר שבגליל ב-1927 למשפחה נוצרית, ובהיותו תינוק עבר עם משפחתו לחיפה, שם גדל. דאוד עבד בחברה בריטית לייבוא ולמד אנגלית וצרפתית. עוד בתקופת המנדט הבריטי, אימץ תורכי עמדות מרקסיסטיות ופלסטיניות-לאומיות, והיה חבר המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה. עמדותיו של דאוד תורכי בנושא הפתרון המדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני היו תמיכה בחזון מדינה אחת חילונית ודמוקרטית בכל שטחי פלשתינה-א"י המעניקה שוויון זכויות מוחלט לכל תושביה (יהודים כערבים).

לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית, מק"י, אף שהתנגד לתמיכתה בחלוקת הארץ לשתי מדינות, וכן לנאמנותה העיוורת לברית המועצות. עקב אכזבתו מעמדות מק"י פרש תורכי מן המפלגה, יחד עם קבוצת חברים ערבים מסניף חיפה. ב-1964 הצטרף יחד עם חבריו פורשי מק"י לתנועת מצפן.[1]

בעקבות תמיכתה של מצפן ברשימתו של אורי אבנרי, העולם הזה - כוח חדש, בבחירות לכנסת השישית בשנת 1965, החליט דאוד לפרוש מן התנועה, כיוון שמצעה של רשימתו של אבנרי לא דגל בשוויון חברתי וכלכלי.

לאחר מלחמת ששת הימים, הקצינו עמדותיו של תורכי, והוא השתכנע שיש צורך בפעולה אלימה כדי לקדם את המטרות שבהן האמין. ב-1968 יצר קשר עם חביב קהוואג'י, פעיל ארגון אל-ארד שגלה לקפריסין. תורכי הקים רשת ענפה של פעילים, שמטרותיה ריגול לטובת אויבותיה של ישראל, מצרים וסוריה, וביצוע מעשי חבלה ביום פקודה. הרשת עמדה בקשרים עם ארגון הפת"ח ועם המודיעין המצרי והסורי, והייתה מאורגנת בעשרה תאים. בין פעיליה היו בדואים וגם ישראלים יהודים, תומכי השמאל הקיצוני, ובהם אודי אדיב. הרשת העבירה מידע מודיעיני לידי סוריה, ואנשיה אגרו כלי נשק ואמצעי חבלה והתאמנו בנשק. תורכי, יחד עם אדיב וחברים אחרים ברשת, המשיך במקביל בפעילות פוליטית גלויה במסגרת "החזית האדומה", פלג מאואיסטי שהתפצל ב-1970 ממצפן.

הרשת הייתה נתונה למעקב השב"כ מאז 1970. ב-1972 נעצר תורכי יחד עם 60 פעילים נוספים, וב-1973 נידון ל-17 שנות מאסר[2]. הוא שוחרר ב-1985 במסגרת עסקת ג'יבריל. לאחר שחרורו, התפרסם ספר שירים שכתב בכלא, "רוח המאבק" (ريح الجهاد), וכן ספר זכרונותיו.

לאחר שחרורו, ועד לפטירתו, שב תורכי להתגורר בשכונת ואדי ניסנאס בחיפה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]