החזית המזרחית במלחמת האזרחים ברוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החזית המזרחית במלחמת האזרחים ברוסיה - קרבות במזרח רוסיה, אורל וסיביר שהחלו במהלך 1918 בעקבות מרד הלגיון הצ'כי והסתיימו בשנת 1920.

לאחר מהפכת אוקטובר השלטון הסובייטי הוקם בכל מזרח רוסיה, ערי הסיביר והרי אורל. בהתאם לכך הייתה הסכמה בין הממשלה הסובייטי לבין ראשי הלגיון הצ'כוסלובקי על העברת חיילי הלגיון דרך הרכבת הטרנס-סיבירית לולדיווסטוק. אומנם הממשל הסובייטי לא עמד על הבטחותיו ובעקבות כך התרחש מרד הלגיון וכתאוצה מכך הופל המשטר הסובייטי ברוב ערי מזרח רוסיה.

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקדמות מרבית של החזית המזרחית בשנים 1918-1919
נסיגה של הצבא הלבן ב-1919-1920

היחידות שנסוגו המשיכו בלחימה באסיה המרכזית ובמזרח הרחוק הרוסי עד לשנת 1922.

הצבא הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1918 הצבא כלל כ-55 אלף לוחמים מהם כ-20 אלף צ'כוסלובקים והיתר היו ברובו קוזאקים. לקראת קיץ 1919 היקף הצבא גדל לכ-400 אלף, כאשר הרוב היו מגויסים. במהלך הנסיגה מזרחה, לאזור בייקל הגיעו כ-26 אלף ולעיר צ'יטה 15 אלף בלבד.

מפקדי החזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצינים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האדום אורגן במספר ארמיות.

מפקדי החזית המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאיל מורביוב (יוני-יולי 1918), הוצא להורג לאחר מרד. לאחר סיום הלחימה עברה לאזור האסיה המרכזית.
  • יואכים ואצטיס (יולי-ספטמבר 1918)
  • סרגיי קמנייב (ספטמבר 1918-יולי 1919)
  • מיכאיל פרונזה - יולי -אוגוסט 1919
  • ולדימיר אולדרוגה (אוגוסט 1919-ינואר 1920)

קצינים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]