היחידה לספורט הישגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

היחידה לספורט הישגי היא הזרוע המקצועית של הוועד האולימפי בישראל. תפקידיה ליישם את מדיניות הוועד האולימפי, לקבוע קריטריונים להשתתפות במשחקים האולימפיים וכן לתחרויות מרכזיות כאליפויות עולם ואליפויות אירופה, ולדאוג להכנתם המקצועית של הספורטאים לתחרויות. בנוסף, שמה לה למטרה לסייע לאיגודי הספורט לתכנן את הכנות הספורטאים, בטווח הארוך ובטווח הקצר, לפקח עליהן ולבקר אותן, לנתח אימונים ותחרויות, ולסייע למאמנים ולאנשי המקצוע הפועלים בסביבת הספורטאים. כן מעניקה היחידה תגמול כספי לספורטאים שעמדו בקריטריונים שהציבה.

היחידה הוקמה בעקבות אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) בידי הוועד האולימפי, רשות הספורט והחינוך הגופני וההתאחדות לספורט בישראל[1], במטרה לשפר את הישגי של המשלחות הישראליות למשחקים, ולשפר את רמת המקצועיות. עד 1997 עמד בראשה איציק בן מלך, לאחר מכן עמד בראשה יעקב סנדלר, ומאז 2004 עומד בראשה גילי לוסטיג.

היחידה נוהגת לאמץ קריטריונים קשים יותר מהקריטריונים הבינלאומיים, במטרה להביא לכך שרק המצטיינים שבספורטאים ישתתפו במשחקים. ראש היחידה גילי לוסטיג נימק מדיניות זו: "ספורטאים בינוניים משפיעים לרעה על איכות המשלחת... כל יום תחרות שבו ספורטאים ישראלים נכשלים מוריד את הריכוז, את המיקוד ואת המורל. הכפר האולימפי הוא מקום קטן וכל שינוי באווירה משפיע על התוצאות ביום שאחריו. אתה חייב שיהיו שם ספורטאים טובים, עם רצח בעיניים, שלא באים רק כדי לחוות חוויה, אלא כדי להביא מדליה, או להשאיר מאחוריהם את הנשמה בניסיון להשיג אותה. בעניין הזה צריך ללמוד מהקופץ במוט אלכס אוורבוך, שעם כל הניסיון שלו מעולם לא השתתף בטקס פתיחה. הוא מגיע להתחרות, ויום אחרי התחרות עוזב, כדי לא להשפיע על שאר הספורטאים. זו המקצוענות שאנחנו מחפשים, וברגע שאתה מתפשר על משהו נחות יותר, אתה מחבל במאמץ של כולם[2]". מאז הוקמה היחידה לספורט הישגי השתפרו הישגי הספורטאים הישראלים במשחקים: באולימפיאדת ברצלונה (1992) הייתה יעל ארד לספורטאית הישראלית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית, ובאולימפיאדת אתונה (2004) היה גל פרידמן לאלוף האולימפי הישראלי הראשון. יחד עם זאת, על מדיניות היחידה נמתחה גם ביקורת, מאחר שהיא מונעת את השתתפותם של ספורטאים צעירים, שעצם ההשתתפות יכול לסייע להם בעתיד[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההתאחדות פורקה ב-1995 ובמקומו הוקמו איגודי ספורט עצמאיים
  2. ^ רועי בית לוי, שומר הסף, באתר הארץ, 17 ביולי 2008
  3. ^ רועי בית לוי, הדרוויניזם של היחידה לספורט הישגי התמוטט , באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008