לדלג לתוכן

היינץ היידריך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היינץ היידריך
Heinz Heydrich
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 29 בספטמבר 1905
האלה, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 19 בנובמבר 1944 (בגיל 39)
פראבוטי, פרוסיה המזרחית, גרמניה הנאצית גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרייך הגרמני עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Peter Thomas Heydrich עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות אס אס עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה אובר-שטורמפיהרר (אס אס) אובר-שטורמפיהרר
פעולות ומבצעים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היינץ זיגפריד היידריךגרמנית: Heinz Heydrich‏; 29 בספטמבר 190519 בנובמבר 1944) היה בנו של ריכרד ברונו היידריך ואחיו הצעיר של אובר-גרופנפיהרר ריינהרד היידריך. היה נאצי נלהב ופעיל אנטישמי במשך שנים, אך לאחר מות אחיו ביוני 1942, עזר היינץ היידריך ליהודים להימלט מהשואה.

בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינץ היידריך נולד בהאלה אן דר זאלה לריכרד ברונו היידריך, פרוטסטנטי לא דתי, ולאשתו אליזבת אנה מריה אמליה קרנץ, קתולית.[1] משפחתו של היידריך החזיקה במעמד חברתי ובאמצעים כספיים ניכרים. אביהם, ריכרד ברונו היידריך, היה זמר אופרה, מייסד קונסרבטוריון למוזיקה בהאלה.[2]

קריירה באס אס[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינץ היידריך היה בעל דרגת אובר-שטורמפיהרר באס אס, ופעל כעיתונאי ומוציא לאור של עיתון החיילים, Die Panzerfaust. בתחילה, היה מעריץ נלהב של היטלר, ואף השתתף בהפעלת חרמות כנגד היהודים,[3] אך לפני הלוויה הממלכתית של אחיו, ריינהרד בברלין, ביוני 1942, קיבל היינץ היידריך חבילה גדולה שהכילה את תיקי אחיו, ששוחררה מתיבה שלו במטה הגסטפו בברלין. היינץ הסתגר בחדרו עם הניירות. למחרת בבוקר הבחינה אשתו שבעלה ישב כל הלילה ושרף את המסמכים מהחבילה. היינץ, שהיה בחופשה מהחזית, לא הסכים לדבר, זכרה אשתו; "הוא נראה במקום אחר מבחינה נפשית, וכמו אבן".[4] התיקים בחבילה היו ככל הנראה התיקים האישיים של ריינהרד היידריך, מהם הבין היינץ היידריך לראשונה את היקפה הענק של ההשמדה השיטתית של היהודים, מה שנקרא בלשון המשטר הנאצי, הפתרון הסופי. לאחר מכן, עזר היינץ היידריך ליהודים רבים להימלט על ידי זיוף תעודות זהות והדפסתם במכבשי הדפוס של Die Panzerfaust.[4][5]

התאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר בנובמבר 1944 ועדה כלכלית בראשות פרקליט מדינתי חקרה את מערכת ה-Die Panzerfaust, סבר היינץ היידריך שהוא התגלה וירה בעצמו כדי להגן על משפחתו מפני הגסטפו.[4] בדיעבד התברר כי עורך הדין לא ידע דבר על הזיופים, ורק ניסה לברר את הסיבה למחסור באספקת נייר.[4] אולם לדברי אחיינו היידר (בנו של ריינהרד היידריך), היינץ היידריך התאבד בגלל תיק צבאי שהיה תלוי ועומד נגדו בגין גניבה ושחיתות.[6]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

להיינץ היידריך היו חמישה ילדים. בנו הבכור פיטר תומאס היידריך (1931–2000), היה זמר קברט גרמני ידוע, וכתב ספר על ילדותו, אביו ודודו. בספר מתאר פיטר היידריך כיצד, כנער, הוא נהנה מהתהילה של היותו "נסיך כתר", כאחיינו של ריינהרד היידריך. בתקופת הילדות הוא חשב על דודו כספורטאי מצליח ומוזיקאי רגיש. בפראג הבחין פיטר שדודו הפך לאישיות חשובה. פיטר הפיק זכויות רבות מהיותו אחיינו של ריינהרד היידריך. גם לאחר המלחמה, פיטר עדיין חש גאווה מסוימת ביחסים המשפחתיים, אם לא כל כך בגלוי. אבל לבסוף, פיטר היידריך נאלץ להודות שרינהרד היידריך היה רמאי ערמומי, שתכנן והוציא לפועל חלקים חשובים מהשואה ופשעים אחרים. פיטר נפטר ב-22 בנובמבר 2000, לאחר מחלה ממושכת.[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lehrer, Steven Wannsee House and the Holocaust. McFarland. Jefferson, North Carolina 2000 pp 53-87
  2. ^ Reinhard Heydrich, www.jewishvirtuallibrary.org
  3. ^ Edouard Calic, Reinhard Heydrich - The Chilling Story of the Man who Masterminded the Nazi Death Camps, Morrow, 1985, עמ' 91
  4. ^ 1 2 3 4 Mario R. Dederichs, Heydrich: The Face of Evil, Greenhill Books, 2022-06-06, עמ' 185-186, ISBN 978-1-78438-887-4. (באנגלית)
  5. ^ Graeme Donald, Man Who Shot the Man Who Shot Lincoln: And 44 Other Forgotten Figures from History, Rowman & Littlefield, 2011-11-22, ISBN 978-0-7627-7584-2. (באנגלית)
  6. ^ Gerwarth, Robert (2011-11-15). Hitler's Hangman: The Life of Heydrich (באנגלית). Yale University Press. p. 290. ISBN 9780300115758.
  7. ^ Peter Thomas Heydrich, et al. Ich war der Kronprinz von Heydrich: eine Kindheit im Schatten des Henkers von Prag. Kreuz Verlag, Stuttgart, 2006