הילד של פילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הילד של פילה
Fiela's Child
Hayeled shel Fiela kricha.jpg
כריכת הספר
מידע כללי
מאת דלין מתיה
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה בשפת המקור Tafelberg Publishers Ltd
שנת הוצאה 1986
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת הקיבוץ המאוחד
ספרית פועלים
שנה 2002
תרגום דלי שלו
מספר עמודים 342
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 99002371561
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הילד של פילהאנגלית: Fiela's Child) הוא רומן מאת הסופרת דלין מתיה, שפורסם בשנת 1986. עלילת הספר מתרחשת ביערות נייסנה שבדרום אפריקה במאה ה-19, ומביאה את סיפורו של בנג'מין, ילד לבן שגדל במשפחה צבעונית. הספר עוסק בנושאים כגון גזענות, מעמד נשים בחברה, ויכולתו של האדם לבחור את זהותו ולעצב את גורלו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילה קומואטי היא אישה צבעונית שחיה בעמק לונג עם בעלה סלין וארבעת ילדיהם. המשפחה מתפרנסת מחקלאות זעירה ומגידול יענים למכירת נוצותיהם. לילה אחד היא מתעוררת מקול בכי ומגלה על סף דלת ביתה ילד לבן, בן שלוש בערך. אחרי כמה ניסיונות בירור כושלים וככל שחולף זמן והילד נקשר אליה, פילה מחליטה לאמץ אותו. היא מעניקה לו את השם בנג'מין, ומגדלת אותו כאחד מילדיה.

תשע שנים לאחר מכן מגיעים לעמק פקידים ממשלתיים לצורך מפקד תושבים. הם נדהמים למצוא ילד לבן אצל משפחה צבעונית, ואחד מהם נזכר שלפני תשע שנים נעלם ילד כבן שלוש ממשפחה המתגוררת ביער. על אף טענותיה ההגיוניות של פילה על כך שלא ייתכן שילד הלך לבדו את כל הדרך הארוכה מהיער לעמק, וגם תחנוניה הנואשים לחמלה על הילד, הגברים חוזרים עם צו בית משפט ולוקחים איתם את בנג'מין כדי לערוך בירור מול המשפחה ולהביא את העניין להכרעת שופט.

כשבנג'מין לא חוזר לאחר כמה ימים, פילה מחליטה לצאת בעצמה למסע אל העיירה המדוברת ולברר מה קרה. היא נתקלת בתגובות אטומות ובסופו של דבר מתבשרת שברטה ואן רוין, האישה שילדה אבד, זיהתה את בנג'מין מיד מבין מספר ילדים שעמדו בשורה ועל בסיס הוכחה זו פסק השופט שהוא אכן לוקאס ואן רוין האבוד. נאסר על פילה לראות אותו, וכשהיא מתעקשת להמשיך להיאבק מאיימים עליה שינקטו נגדה צעדים חמורים.

בנג'מין מתקשה להסתגל לביתו החדש, מתגעגע מאוד למשפחתו הקודמת ובמשך תקופה ארוכה נאחז בתקווה שפילה תבוא לקחת אותו בחזרה. אביו החדש, אליאס ואן רוין, הוא אדם ערמומי, נצלן וגס רוח שנוהג בו בקשיחות ומכה אותו. כשחולפות השנים הוא מסתגל בהדרגה למצבו, מצטרף לאביו בעסק הכנת קורות העץ, ומפתח קשר חזק במיוחד עם נינה, אחותו הקטנה, מלאת הדמיונות והמרדנית.

באחד הימים כשהוא נשלח לעיירה, לוקאס רואה לראשונה את הים, ושולח לאביו הודעה שהוא לא חוזר ליער. הוא מבקש להצטרף לצוות הסירה של הנתב ג'ון בן בעמדת התצפית של הכניסה ללגונה, אך האיש הנוקשה מסרב להעסיק אותו כיוון שאין לו ניסיון. אף על פי כן לוקאס נשאר על החוף ומתפרנס מעבודות מזדמנות. מדי פעם הוא נפגש עם נינה שעובדת אצל אישה מבוגרת בבית בכפר הסמוך. באחד הערבים לוקאס נוכח לדעת שהוא מאוהב בה, ומרגיש אשם, מבויש ומבולבל בגלל רגשות כאלה כלפי אחותו. החידה של זהותו ועברו אינה מניחה לו והוא מתקשה למצוא מנוחה וסיפוק בחייו.

כשמגיעה אליו הודעה על מותו של דוד קומואטי, בנה הבכור של פילה, לוקאס הולך לעמק לונג ומתאחד עם משפחתו הקודמת. כשהוא מספר לפילה על רגשותיו והתסכול שבו הוא שרוי היא אומרת לו שהוא חייב ללכת לברטה ואן רוין ולדרוש ממנה את האמת. לוקאס מתעמת עם ברטה, אך היא, מבוהלת ועקשנית, נשבעת שהוא בנה.

לוקאס המיואש חוזר אל החוף, ושם מצטרף לצוות המשוטאים של הנתב, לאחר שסלין לימד אותו לחתור בזמן ששהה בעמק. באחד הימים נשלחת הסירה להציל אנשי צוות מספינה שעלתה על שרטון, ולוקאס מנסה להציל ימאי צעיר שמת כמה רגעים לאחר מכן, חוויה שמזעזעת אותו קשות. נינה מנחמת אותו והם מבינים שרגשותיהם הדדיים, אך לא יכולים לעשות דבר בנידון. לוקאס חוזר אל היער פעם נוספת, ומוצא שם את ברטה במצב נפשי מעורער, מוטרדת ואכולת רגשות אשמה. היא מתוודה לבסוף ומספרת שביום שהגיעה לעיירה הייתה מבולבלת ומפוחדת מאוד מההתרחשויות ומהסביבה הלא מוכרת, וכשאחד הגברים ממפקד האוכלוסין לחש לה לבחור בילד עם החולצה הכחולה היא צייתה לו. היא בוכה ומודה שידעה בלבה כל השנים שבנה האמיתי מת ושלקחה ילד של מישהו אחר. לוקאס קם ויוצא אל העיירה, שם הוא מוצא את האיש המדובר, אך למרות רגשותיו הסוערים הוא רק מתבונן בו ואז הולך מהמקום. בזכות הידיעה על זהותו החופשית, הוא משנה חזרה את שמו לבנג'מין קומואטי, מודיע לג'ון בן שיישאר בצוות הסירה עד שיימצא מישהו שיחליף אותו ואז יחזור לעמק לונג, ובינתיים מבקש רשות ללכת לבקר את נינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]