אשמה (רגש)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפסל "קין". יצירתו של אנרי וידאל, 1896, גני טווילרי, פריז, המתארת את עוצמת רגשות האשמה.

רגש אשמה הוא רגש המרגיש אדם המאמין שהתנהג (כולל התנהגות פנימית - מחשבות, רגשות וכו') באופן לא מוסרי.

בפסיכולוגיה ובשפה היום-יומית, אשמה היא מצב רגשי שבו אדם מצוי בקונפליקט פנימי בין התנהגותו לבין ערכים מוסריים שהוא מאמין בהם, המכונים גם מצפון. אשמה היא רגש שאינו חולף במהירות. הפסיכואנליטיקאי זיגמונד פרויד תיאר רגש זה כמאבק בין האגו לסופר אגו שהוטמע בילדות. אשמה וגורמיה, יתרונותיה וחסרונותיה היא נושא מחקר בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. דיכאון מלווה לרוב ברגשות אשמה.

גורמי האשמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו הוגים שטענו כי רגש האשמה הוא כלי לשליטה חברתית. כיוון שאנשים בעלי רגשות אשמה חשים שאינם זכאים, פוחתים אף הסיכויים כי יעמדו על זכויותיהם. לכן, אלה המחזיקים בעמדת כוח בחברה שואפים לעורר רגשות אשמה בנתונים למרותם, כדי שניתן יהיה לשלוט בהם בקלות רבה יותר.

חלק מן הפסיכולוגים האבולוציונים טענו כי אשמה היא רגש אנושי רציונלי שהתפתח במהלך האבולוציה. אם אדם חש אשמה לאחר שפגע באדם אחר, או כאשר השיב רעה תחת טובה, רבים יותר הסיכויים כי לא יפגע באדם נוסף או שיתנהג באנוכיות. באופן כזה, הוא מפחית את הסיכוי לפעולות נקמה מצד חבריו לשבט ובכך מגביר את סיכוייו לשרוד. כפי שהדבר קורה עם רגשות אחרים, ניתן לעורר אשמה אף באמצעים מניפולטיביים כדי להשפיע או לשלוט על אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]