אשמה (רגש)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפסל "קין". יצירתו של אנרי וידאל, 1896, גני טווילרי, פריז, המתאר את עוצמת רגשות האשמה של קין לאחר שרצח את אחיו הבל.

אשמה היא מצב רגשי בו אדם מאמין שהתנהג (כולל התנהגות פנימית – מחשבות, רגשות וכו') באופן לא מוסרי בכך שהוא עשה מעשה שהוא מאמין כי לא היה צריך לעשות (או לחלופין לא עשה מעשה שהיה צריך לעשות), מצב כזה מעורר רגש שלילי שאינו חולף במהירות.

רגש האשמה הוא ממשפחת "הרגשות של המודעות העצמית", ביחד עם בושה, גאווה ומבוכה. אדם המרגיש אשמה מצוי בקונפליקט פנימי בין התנהגותו לבין ערכים מוסריים שהוא מאמין בהם, המכונים גם מצפון. בהתאם לכך, רגשות אשמה, בושה וחרטה נוטים להופיע יחד לעיתים קרובות.[1] אשמה קשורה גם עם כעס ושנאה עצמית.

גורמי האשמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשמה היא תחושה של אחריות או חרטה לפגיעה/פשע/מעשה רע (בין אם אמיתי או מדומיין), אדם מרגיש תחושה זו בעקבות: משהו שעשה, משהו שלא עשה אבל רצה לעשות, משהו שחשב שהוא עשה (גורם דמיוני), כאשר מרגיש שלא עזר מספיק למישהו, או כלפי עצמו - כשלא מגשים יעדים שרוצה להשיג או הזיק לעצמו. כמו כן, לפעמים אנשים מרגישים אשמה מאחר שמצבם טוב יותר מאחרים - אשמת השורדים.

הבעות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעות הפנים של תחושת האשמה בולטות כשהאדם נתפס במעשה לא מוסרי/ רע וכו', או כשהאדם בעצמו קולט שהוא עשה משהו רע. רגש האשמה דומה בהבעות הפנים לרגשות שליליים אחרים כמו בושה, השפלה ואשמה, באופן שהגבות מתקמרות כלפי חוץ, הפה נופל כמו בעצב העיניים מסתכלות למטה והצידה בשביל להימנע ממבטים והמבט הוא מבט עצוב או מודאג.

תנועות גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות הגוף של רגש האשמה מעורבות עם תנועות גוף של רגשות שליליים אחרים (בושה, דאגה ודיכאון וכו'), כך שאנשים המרגישים אשמה מתנועעים בעצבנות, כאשר תנוחות הגוף שלהם שליליות, הראש מוטה למטה או מורכן והידיים תופסות את הראש.

ההשפעה הפיזיולוגית של הרגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגש האשמה מגביר את הורמוני הלחץ (קורטיזול) כך שאדם המרגיש אשמה יהיה מתוח, יסמיק, יזיע בצורה מוגזמת ויסבול מדופק לב מואץ, לחץ דם גבוה ותחושה של הצטמקות בבטן. כמו כן, רגש האשמה יכול להוביל לאינסומניה ולאיבוד התיאבון.

תחושה של אחריות או חרטה לפגיעה/פשע/מעשה רע וכו' - בין אם אמיתי או מדומיין.

נטיות התנהגויות של הרגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגויות בעקבות אשמה נוטות להיות:

חרטה והתנצלות בפני הגורם כדי לכפר על ההתנהגות ולתקן את העוול, או הימנעות מהגורם הנפגע.

הפונקציונליות של הרגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מן הפסיכולוגים האבולוציונים טענו כי אשמה היא רגש אנושי רציונלי שהתפתח במהלך האבולוציה. אם אדם חש אשמה לאחר שפגע באדם אחר, או כאשר השיב רעה תחת טובה, רבים יותר הסיכויים כי לא יפגע באדם נוסף או שיתנהג באנוכיות. באופן כזה, הוא מפחית את הסיכוי לפעולות נקמה מצד חבריו לשבט ובכך מגביר את סיכוייו לשרוד.

בעקבות זאת, ניתן לעורר אשמה אף באמצעים מניפולטיביים כדי להשפיע או לשלוט על אחרים. היו הוגים שטענו כי רגש האשמה הוא כלי לשליטה חברתית. כיוון שאנשים בעלי רגשות אשמה חשים שאינם זכאים, פוחתים אף הסיכויים כי יעמדו על זכויותיהם. לכן, אלה המחזיקים בעמדת כוח בחברה שואפים לעורר רגשות אשמה בנתונים למרותם, כדי שניתן יהיה לשלוט בהם בקלות רבה יותר.[2]

 העדר רגש האשמה אצל פסיכופתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגש האשמה נחווה כעונש להתנהגות לא מוסרית/ לא נכונה אך אנשים חווים את עוצמת ורמות הרגש באופן שונה. פסיכופתים לא מרגישים תחושה של אשמה וחרטה במקרים בהם הם פוגעים במישהו, במקום זאת, הם מצדיקים את התנהגותם בכך שהם מאשימים אחרים, אדם שאינו מרגיש אשמה או חרטה לא יראה את עצמו כאשם בהתנהגות שכוונתה לפגוע באחר.

רגש האשמה כמקדם התנהגויות מוסריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגש האשמה מעודד התנהגויות מוסריות ולקדם התנהגות חברתית רצויה. לעיתים תכופות, אנשים שמרגישים אשמה: מבצעים מעשים טובים בלי הקשר ומתאפיינים כאנשים מאופקים, פחות ממוקדים בעצמם ופחות גזעניים.

כמו כן, אנשים שנוטים יותר להרגיש אשמים: טובים יותר בקריאת הרגשות של אנשים אחרים (בדגש על רגשות בעלי עוררות נמוכה), עובדים יותר קשה לשמר קשרים זוגיים ויותר טובים בניהול וויסות הכעס שלהם. 

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עודד גולדברג, מפרויד עד איין ראנד, פרקים בתולדות רגש האשמה בעידן הקפיטליסטי, הוצאת רסלינג, 2020

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  2. ^ כתב אישום לרגש האשמה (באנגלית), נבדק ב-2020-08-13