היסטוריה של מוסד האפיפיורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
סמל הכס הקדוש- מכלול הרשויות הגתיות והריבוניות שמחליפות את מקומו של פטרוס הקדוש.

היסטוריה של מוסד האפיפיורות הוא המונח המתייחס לחקר ההיסטוריה של אפיפיוריי הכנסייה הרומית קתולית מאז הקמתה ועד היום. היא מתחילה בשנת 32 לספירה, בה הוקם מוסד האפיפיורות על ידי פטרוס הקדוש, שתפקידו היה להחליף את מקומו של ישו בעולם הארצי. היא עברה דרך אישים חשובים דרך גרגוריוס הגדול, יוליוס השני ויוחנן פאולוס השני, והושפעה מאישים לא אפיפיורים רבים כדוגמת קרל הגדול, קונסטנטינוס הגדול ונפוליאון בונפרטה. ערך זה ינסה להקיף את היסטוריית האפיפיורות בת שני המילניות ו-262 האפיפיורים שעד עתה קמו, מבחינה היסטורית, כלכלית וצבאית.

ראשית מוסד האפיפיורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרוס הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פטרוס הקדוש

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרוס הקדוש נולד בשם שמעון בתל בית צידה שכיום בתחומי מדינת ישראל, ורק בהמשך קיבל את שמו המוכר פטרוס (מילולית בעברית: סלע). רוב המידע הידוע כיום אודות חיוו מקורו בברית החדשה. פטרוס הקדוש חיי בתוך תחומי היישוב כפר נחום שעל שפת הכנרת בעת פועלו של ישו בארץ. במהלך חיוו הוא נהפך לאחד מתמידיו החשובים ביותר של ישו (ראה 12 השליחים), חשיבותו של פטרוס מבין שליחיו של ישו בתקופת חיוו שנויה במחלוקת, אך ההנחה כיום היא שלוקאס, שכתב חלק גדול מהבשורות ייחס לפטרוס חשיבות גדולה בהרבה והלל אותו עד מאוד- דבר שגרם לו להפוך לאחד משתי הדמויות החשובות בהיסטוריה של הנצרות ביחד עם יוחנן המטביל אחרי ישו עצמו.[1] פטרוס עצמו נטבל והצטרף לחבר המטבילים בהנהגתו של יוחנן המטביל, כל זאת כאשר אנדראס הקדוש (אחיו הצעיר) היה נוכח בתהליך ההטבלות והיה חבר בו גם הוא. לפי הסיפור המפורסם, כאשר ישו ביקר במקום ההטבלה יוחנן המטביל הצביע עליו ואמר לא פחות מ"הנה שה האלוהים". אנדראס הקדוש הצטרף אל ישו בהליכותיו ובילה איתו כיום שלם אחד. בסוף יום זה הוזמן פטרוס אל הבית בו שהה ומיד הצהיר אנדראס הקדוש-"מָצָאנוּ אֶת־הַמָּשִׁיחַ". ישו ניגש אל פטרוס ואמר לו כך:[2]

"שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָנָן לְךָ יִקָּרֵא כֵּיפָא וְהוּא בִיוָנִית פֶּטְרוֹס׃"

הבשורה על פי יוחנן, פרק א'

פטרוס המשיך בחברת חיוו של ישו, ומכך הופיע גם בארוחה בקנה. הוא המשיך במקצועו הקודם חוץ ממטביל והוא דייגות. כך היו חייו עד שקיבל מישו את ההצעה החשובה ביותר בחייו- להיות אחד משנים עשר תלמידיו הקרובים, הנקראים גם שנים עשר השליחים. אל פטרוס הצטרף גם אחיו הקרוב אנדראס. פטרוס ואנדראס המאורסים שהיו שינהם דייגים בכנרת, היו ידועים אצל ישו כדייגים ולכן הוא אמר להם את המילים הבאות:[2]

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אַחֲרָי וַאֲשִׂימְכֶם לְדַיְּגֵי אֲנָשִׁים

הבשורה על פי מתי, פרק ד', פסוק 19

פטרוס מתואר כמי שהתשלב בחברת ישו במהירות מרובה, ונהפך לתלמידו הבולט ביותר. נראה גם כי לישו היה יחס מיוחד לפטרוס. הוא פנה אליו פעמים רבות במיוחד רק אליו באופן ספציפי והוא גילה אליו כבודה שקרא את שמו ראשון מכל שמות השליחים.[2]

שנותיו ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך המאוחר של הבשורות מופיע פטרוס ברומא. הוא נהפך למיסיונר והנהיג קהילה נוצרית קטנטנה בתוך העיר. חיוו של מעורפלים למדי וכמעט ואין עדויות או תיעוד עליהם. אגדה אפשרית שאכן קרתה הייתה הריב בינו לבן שמעון מאגוס ששופכת כבר יותר אור על חייו שם. בכל מקרה לפי האמונה הנוצרית נצלב בסבל רב שם פיטר כשהוא הפוך כאות סימן לכיבוד דרך צליבתו של ישו ולפי חלק מסורות הנוצריות נקבר במתחם הקרוי כיום קריית הוותיקן (המחוזקות (אך וודאיות) על ידי עדויות ארכיאלוגיות מהמאה ה-20) ב-29 ביוני בשנת 67 לספירה או 13 באוקטובר שנת 64 לספירה.[2]

לינוס הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לינוס הקדוש

בתקופתו של לינוס הקדוש, הבישוף השני של רומא, הנצרות עדיין הייתה לא יותר מכת מאמינים קטנה ונדחת בעיר הרומאית שהושפעה מיוון הקלאסית. לינוס היה מקרוב לפטרוס הקדוש ונקבר בסופו של דבר כנראה לצידו. ידוע כי הוא נולד בטוסקנה ושלט שנים עשר שנים, ארבעה חודשים ושנים עשר ימים. בזמן שלטונו השמרנות הדתית עלתה במקצת בחבר הקבוצות הנוצריות ובהן הוחלט כי כל הנשים יענדו כיסוי ראש כשהם נמצאות בכנסייה, מנהג הקיים עד היום בקרב נוצריות רבות. ללינוס יש כמו כל הקדושים האחרים חג בשנה, ולו נבחר ה-23 בספטמבר. מותו עצמו נתון במחלוקת, עקב עדויות האומרות כי מותו היה מות קדושים, ואחרות הפוסלות זאת.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]