לדלג לתוכן

פטרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פטרוס הקדוש)
פטרוס
Petrus
ציור של פטרוס מהמאה ה-6
ציור של פטרוס מהמאה ה-6
לידה 1 לערך
בית צידה
הוצאה להורג 64 או 67
Roma, איטליה הרומית, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה נקרופוליס הוותיקן עריכת הנתון בוויקינתונים
דת יהודים-נוצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Eden
wife of Saint Peter עריכת הנתון בוויקינתונים
האפיפיור ה־1
3064 או 67
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פטרוס הקדוש (במקור: שמעון בן יוחנן/בר יונה[1] הוצא להורג בתאריך 29 ביוני 67 או 13 באוקטובר 64), היה בכיר שנים-עשר השליחים של ישו המוזכרים בברית החדשה ונחשב לאפיפיור הראשון. הוא ידוע גם בשם "כיפא", המקבילה הארמית ל"פטרוס" (סלע, צור). על שמו הוקמה הכנסייה הגדולה בעולם, בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן.

השם "פטרוס" הוענק לשמעון על ידי ישו. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס.[2]

הענקת השם מופיעה בכל ספרי הבשורה, אך רק מתי מוסיף שפטרוס יקבל לידיו את "מפתחות מלכות השמים". זו הסיבה לכך שניתן לזהות ביצירות אמנות רבות זוג מפתחות בידיו של פטרוס: מפתח זהב המסמן את מלכות השמיים (פונה לרוב כלפי מעלה) ומפתח ברזל או כסף, המייצג את מלכות הארץ (ומצביע מטה). אטריבוט בולט נוסף של פטרוס, המופיע ביצירות אמנות רבות - הוא זקנו האפור, המסמל את היותו הקשיש והבכיר שבשליחים.

שמו המקורי של פטרוס, על פי הברית החדשה, הוא שמעון (ביוונית: Σίμων, ובשני מקומות גם Συμεών[3]). ישו העניק לו את השם הארמי כֵּיפָא, שמשמעו סלע, כשהכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובן האלוהים. בברית החדשה (שהשתמרה ביוונית) מופיע השם 156 פעמים בתרגום המילה ליוונית - פטרוס (Πέτρος), ותשע פעמים בתעתיק מארמית - כֵּפַס (Κηφᾶς).[4]

בבשורה על-פי יוחנן מופיעה הענקת השם עם הכינוי הארמי:

ἐμβλέψας αὐτῷ ὁ Ἰησοῦς εἶπεν Σὺ εἶ Σίμων ὁ υἱὸς Ἰωάννου, σὺ κληθήσῃ Κηφᾶς ὃ ἑρμηνεύεται Πέτρος
וַיְבִיאֵהוּ אֶל־יֵשׁוּעַ וַיְהִי כְּהַבִּיט אֵלָיו יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָנָן לְךָ יִקָּרֵא כֵּיפָא שֶׁמַּשְׁמָעוּתוֹ פֶּטְרוֹס (יוחנן, א', 42).

בבשורה על-פי מתי מופיעה הענקת השם עם תרגום הכינוי ליוונית:

κἀγὼ δέ σοι λέγω ὅτι σὺ εἶ Πέτρος καὶ ἐπὶ ταύτῃ τῇ πέτρᾳ οἰκοδομήσω μου τὴν ἐκκλησίαν, καὶ πύλαι ᾅδου οὐ κατισχύσουσιν αὐτῆς
וְגַם־אֲנִי אֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה פֶּטְרוֹס וְעַל צוּר[5] זֶה אֶבְנֶה אֶת־קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ (מתי, ט"ז, 18).

בפשיטתא הסורית מובאים הדברים כך:

ܐܳܦ݂ ܐܶܢܳܐ ܐܳܡܰܪ ܐ݈ܢܳܐ ܠܳܟ݂ ܕ݁ܰܐܢ݈ܬ݁ ܗ݈ܽܘ ܟ݁ܺܐܦ݂ܳܐ ܘܥܰܠ ܗܳܕ݂ܶܐ ܟ݁ܺܐܦ݂ܳܐ ܐܶܒ݂ܢܶܝܗ ܠܥܺܕ݈݁ܬ݁ܝ ܘܬ݂ܰܪܥܶܐ ܕ݁ܰܫܝܽܘܠ ܠܳܐ ܢܶܚܣܢܽܘܢܳܗ[6]
אף אומר אני לך שאתה הוא כיפא (סלע) ועל זה הכיפא (הסלע) אבנה עדתי, ושערי השאול לא יגברו עליה.

מקור מרבית הפרטים הידועים על פטרוס הוא בברית החדשה. שמעון בר-יונה, דייג יהודי יליד בית צידה, הצטרף לישו לאחר שפגשו בעת שדג בכנרת עם אחיו, אנדריאס (מתי ד:18–22; מרקוס א:16–20; לוקאס ה:1–10; יוחנן א:40–42).

ספרי הבשורה מתארים את ישו מרפא את חמותו של שמעון, בביתם אשר בכפר נחום (מתי ח:14-17; מרקוס א:29-31; לוקאס ד:38-41). מכך ניתן להסיק ששמעון היה נשוי, אף כי שם אשתו אינו מוזכר בספרי הבשורה. על פי מסורות מסוימות[דרוש מקור], אף היה אב לבת.

ספרי הבשורה מציינים כי ישו צפה מראש שפטרוס יתכחש להיכרותו עמו לאחר שייעצר. לפי הבשורה על-פי מתי, בזמן הסעודה האחרונה, חזה ישו כי "כלכם תכשלו בגללי הלילה". לכך פטרוס ענה: "אם הכול יכשלו בגללך, אני לעולם לא אכשל!". ישו השיב "אמן אומר אני לך כי בלילה הזה, בטרם יקרא התרנגול, שלוש פעמים תתכחש לי". לאחר מעצר ישו, פטרוס אכן התכחש להיכרות עימו, על מנת שלא ייעצר אף הוא. כאשר שמע את קריאת התרנגול, נזכר בדבריו של ישו, התחרט ו"בכה בכי מר". (מתי כ"ו: 31–35, 69–75; מרקוס י"ד: 26–31, 66–72; לוקאס כ"ב: 31–34, 54–62; יוחנן י"ח: 15–18, 25–27.)

מחבר הספר "מעשי השליחים" תיאר את פטרוס כדמות חשובה בימיה הראשונים של הנצרות, שני רק לפאולוס, והוא שהנהיג את בחירת מחליפו של יהודה איש-קריות (1:15). פטרוס נשפט פעמיים, עם יוחנן, על ידי הסנהדרין (4:7-22; 5:18-22); הוא נסע למסע הטפה בלוד, יפו וקיסריה (9:32-10:2); הוא גם נכח באספת ירושלים, שם הטיף פאולוס למען המרת דתם של הלא־יהודים.

ניתן ללמוד מכתבי הנצרות הקדומים כי פטרוס היה מחבריה החשובים והמובילים של הכנסייה הקדומה. ניתן גם להבין ממרבית הבשורות כי פטרוס היה התלמיד המועדף על ישו.

"פטרוס הקדוש בכלא", ציור מאת רמברנדט, אוסף מוזיאון ישראל

לאחר שמחבר "מעשי השליחים" הפנה את תשומת לבו מפטרוס למעשיו של פאולוס, נעלמו עקבותיו של פטרוס. מסתבר שהוא חי באנטיוכיה תקופת מה, שם לא רק פגש בפאולוס (האיגרת אל הגלטים, 2:11), אלא גם נתמנה לבישוף העיר, ולפיכך לפטריארך של אנטיוכיה. יש חוקרים המפרשים את אזכורו של פטרוס באיגרת הראשונה אל הקורינתים 1:12 כהוכחה לכך שהוא ביקר בקורינתוס.

חלומו של פטרוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"שלשלאות פטרוס הקדוש", שריד קדוש שנשמר ברומא.
בית שמעון הבורסקאי ביפו

פטרוס הולך לישון על גג ביתו של שמעון הבורסקאי ושם הוא חולם על יריעת בד גדולה היורדת מן השמיים ועליה חיות רבות שאינן כשרות למאכל:

"וירא את השמים נפתחים והנה-כלי ירד אליו כדמות מטפחת-בד גדולה ויורד קשור בארבע כנפותיו על-הארץ: ובתוכו מכל-בהמת הארץ וחיה ורמש ועוף השמים: ויהי-קול אליו לאמר "קום פטרוס טבח ואכל": ויאמר פטרוס "חלילה לי אדני כי מעולם לא אכלתי כל-פגול וטמא": ויהי-עוד קול אליו פעם שנית לאמר "את-אשר טהר האלהים אתה אל-תטמאנו": וכן היה שלש פעמים והכלי שב והעלה השמימה." (מעשי השליחים, פרק י', פסוקים 11–16)

חלום זה הוא תחילתו של הפילוג בין הנוצרים ליהודים, שכן פטרוס מבין ממנו כי לא מוטל עליו עוד לשמור את חוקי הכשרות. בכך נפתחה גם הדרך לקבלת מאמינים שאינם יהודים, שכן גויים רבים היו מוכנים להשתייך לקהילת היהודים הנוצרים אולם חוקי הכשרות הקשו עליהם מאוד להשתלב בקהילה היהודית נוצרית.

הפירוש שנתן פטרוס לחלומו עורר התנגדות בקרב הפרושים-נוצרים שדרשו לחייב את הגויים לשמור את התורה לצד אמונתם בישו. מאוחר יותר, לפי המסופר באיגרת אל הגלטיים, נרתע פטרוס משליחיו של יעקב הצדיק (אחי ישו ופטריארך ירושלים) ושב לאכול בנפרד מן הנוצרים הערלים, ועל כך נזף בו פאולוס.

במספר ציורים מפורסמים מופיע חלום אחר של פטרוס, בו הוא חולם כי מלאך מגיע לכלא בו הוא אסור בירושלים; המלאך מפיל שינה על השומרים ומשחרר את פטרוס. כשפטרוס הקיץ הוא מצא עצמו חופשי מחוץ לכלא. מקור סיפור הנס הזה ב"מעשי השליחים" 12-1-7.

על פי המסורת הנוצרית, הפך בסוף חייו לבישוף הראשון של רומא, ומכח זה היה למעשה לאפיפיור הראשון. בשנת 67 לספירה נתפס על ידי הרומאים ונצלב, לפי מקור אחר נצלב 3 שנים קודם בשנת 64 לספירה, לפי המסורת הוא נצלב לבקשתו הפוך עם ראשו כלפי מטה, להיבדל מתוך כבוד מישו מורהו. לכן הצלב ההפוך נקרא "צלב פטרוס".

הברית החדשה כוללת שתי איגרות שנכתבו על ידי פטרוס, איגרת פטרוס הראשונה, ואיגרת פטרוס השנייה. ישנם כמה כתבים, שמעוררים ספקות אם אכן פטרוס הוא מחברם, או שנכתבו אודות פטרוס. הם כוללים:

הכנסייה הקתולית ופטרוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרוס נחשב הבישוף הראשון של אנטיוכיה, ומאוחר יותר הבישוף של רומא, ומכאן גם האפיפיור הראשון. באותה עת האפיפיור היה רק ראש הקהילה הנוצרית, בימינו - הקהילה גדלה לדת שלמה. וכך האפיפיורים נחשבים לממשיכיו של פטרוס וליורשי סמכויותיו וזכויותיו: הם עונדים על אצבעם את טבעת הדייג, שמציינת את פטרוס כדמות הצדיק הדייג, בעל המפתחות למלכות השמיים, אותם קיבל מידי ישו. לכן המפתחות הם עד ימינו הסמל לסמכויותיו של האפיפיור. בזיליקת פטרוס הקדוש נבנתה באתר שבו נצלב. תחת המזבח הראשי ישנו עוד מזבח המוקדש לפטרוס.

מקום קבורתו של פטרוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות ארכאולוגיות שנעשו בבזיליקת סנט פטרוס שברומא נתגלה חדר קבורה שבו היה קבור שלד אחד, ללא רגלים. יש ארכאולוגים המשערים כי השלד הוא שלדו של פטרוס, מכיוון שהקבר תוארך לתקופה בין השנים 60–70 לספירה, והאתר הוא בזיליקת פטרוס הקדוש. על פי גרסה זו, כדי להביא את הגופה לקבורה במהירות מחשש שתאבד, נכרתו רגליו של הקדוש הנוצרי שנצלב הפוך. ראייה נוספת היא העובדה שהייתה בקבר רצועת טיח ועליה חריטה יוונית עם הכיתוב: "PETROS ENI", כלומר: "פטרוס נמצא שם". עם זאת כנסיות רבות ברחבי העולם (איטליה, צרפת, גרמניה, ארצות הברית, ישראל) טוענות כי ברשותן חלקי גופה של פטרוס (חלקי גופה אף הוצעו למכירה ב-eBay), כדוגמת כנסיית סנט ג'ובאני אין לאטראנו ברומא, מקום מושב האפיפיורות במשך מאות שנים; לפי הטענה מצויה ברשותה גולגולת של פטרוס, השמורה שם מעל 1,000 שנה. ב-1953 נתגלה בהר הזיתים (אז תחת שלטון ירדני) בית קברות עתיק, על ידי הארכאולוג בלרמינו בגאטי עם גלוסקמאות רבות הנושאות סמלים ושמות נוצריים קדומים; אחת מהן נושאת שמו העברי של פטרוס: "שמעון בר יונה". הגלוסקמה נמצאת היום בכנסיית ההלקאה בירושלים.

פטרוס במקורות יהודיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ישו מעניק את מפתחות השמים לפטרוס", פרסקו מאת פייטרו פרוג'ינו, הקפלה הסיסטינית
"צליבתו של פטרוס", ציור מאת קרוואג'ו.

המקור היהודי הקדום הידוע המתייחס לפטרוס הוא ספר חסידים, שם[7] מכונה פטרוס "צדיק שטעו אחריו רבים ומצוה לכנותו 'פטר חמור'".
יחס דומה מוצאים בספרי מדרשים שונים, שם מתואר שמעון כיפא כשליח של חז"ל שיעודו לנתק את הנצרות מהיהדות. לפי אותם מדרשים, בראשית הנצרות ראו חז"ל צורך לנתק את היהדות מהנצרות ולשם כך גייסו את שמעון כיפא. חכמי אותו דור לקחו אותו לבית המקדש ושם נשבעו לו שהם מקבלים עליהם את כל העוונות שהוא יעשה. לפי אותה מסורת, שמעון כיפא קיבל את השליחות ועמד בה בהצלחה: הוא הרחיק את הנצרות מן היהדות (למשל, העביר את יום המנוחה מיום שבת ליום ראשון), והציל יהודים מאלימות בקובעו שכאשר נוצרי מוכה על ידי יהודי - עליו להפנות את הלחי השנייה.

ויאמר להם שמעון כיפא: ... ועתה הוא (ישו) מזהירכם ומצווה לכם: - שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי - ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שתי פרסאות, - ואם יכנו יהודי על הלחי השמאל יטה לו גם הלחי הימין כדי שיאכלו שכרם בעולם הזה ובעולם הבא יהיו נדונים בגיהנום, - ואם תעשו כך תזכו לשבת עמו במחיצתו,

והנה הוא מצווה עליכם: שלא תחוגו את חג המצות אך תחוגו את יום מיתתו, ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אחר כך, ובמקום חג הסוכות תחוגו יום לידתו וביום השמיני ללידתו תחוגו היום אשר נמול בו.[8]

לפי אותן מסורות, השם "כיפא" (סלע בארמית) הגיע מכך ששמעון כיפא התבודד על סלע ברומא, שם כתב פיוטים ושלח אותם לחכמי ישראל שבאותו דור.
יש המונים בין פיוטים אלו את נשמת כל חי ואת הפיוט אתן תהילה הנאמר ביום הכיפורים[דרוש מקור].
עם זאת, יש השוללים בתוקף טענות אלו, ביניהם המחזור ויטרי[9] שכתב ש"כל האומר דבר זה, כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה".

גם בספר תולדות ישו, מתואר פטרוס כדמות חיובית מבחינת היהודים.

היו שראו במותו סיבה לקביעת צום תשעה בטבת.[10]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בבשורה על פי יוחנן (א' 42) מופיע בשם 'בן יוחנן', בבשורה על פי מתי (ט"ז 17) מופיע בשם 'בריונה' (במילה אחת - Βαριωνα), בתרגום לסורית בשתיהן שמעון ברה דיונה.
  2. ^ מאמר על שם המשפחה פטרסון
  3. ^ הברית החדשה, מעשי השליחים, פרק ט"ו, פסוק 14; הברית החדשה, איגרת פטרוס השנייה, פרק א', פסוק 1.
  4. ^ "Strong's Greek: 2786. Κηφᾶς (Képhas) – "a rock," Cephas, a name given to the apostle Peter". biblehub.com.
  5. ^ Πέτρᾳ היא צורת הנקבה היוונית לשם העצם Πέτρος, שהוא צורת הזכר; שתי הצורות זהות במשמעותן.
  6. ^ בכתב מרובע: אף אנא אמר אנא לך דאנת הו כאפא ועל הדא כאפא אבניה לעדתי ותרעא דשימל לא נחסנמנה
  7. ^ סימן קצ"א במהדורת מוסד הרב קוק
  8. ^ י.ד. אייזנשטיין, אוצר המדרשים ע' 557 (בית המדרש ה, 60)
  9. ^ סדר ליל פסח לרש"י
  10. ^ רבי ברוך תאומים-פרנקל, הגהות מהגאון מוהר"ר ברוך פרענקיל ז"ל, מגיני ארץ, שולחן ערוך, או"ח, חלק שני, סימן' תק"פ, באתר היברובוקס



הקודם:
-
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
לינוס