היצ'כס
 | |
| לידה |
9 במאי 1985 (בן 38) טהראן, איראן  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
איראן |
| תקופת הפעילות |
מ-1999 |
| סוגה |
ראפינג |
| שפה מועדפת |
פרסית, אנגלית |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
סרוש לשכרי, הידוע יותר בשם הבמה שלו היצ'כס (בפרסית: هیچکس – "אף אחד"), הוא דמות פורצת דרך בהיפ הופ האיראני, ומכונה "אבי הראפ הפרסי". סגנונו החדשני, המשלב מוזיקה פרסית מסורתית עם ראפ עכשווי, השפיע רבות על הז'אנר, שבר מחסומים תרבותיים והציג את ההיפ הופ לקהל רחב יותר דובר פרסית. המוזיקה של היצ'כס, השזורה לעיתים קרובות בפרשנות חברתית ותרבותית, משקפת את חוויותיהם ומאבקיהם של צעירים איראנים וממצבת אותו כקול המייצג את עמדותיהם. השפעתו חורגת מעבר למוזיקה, שכן הוא עוסק באופן פעיל בפיתוח אמנים, מנחה אומנים צעירים ומקדם שיח על מוזיקה ותרבות איראנית במוסדות אקדמיים יוקרתיים.
רקע על חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשכרי נולד ב-8 במאי 1984 בטהראן. הוא פיתח עניין מוקדם במוזיקה, במיוחד במסורות העשירות של המוזיקה הפרסית. חינוכו בסביבה עם שפע תרבותי מילא תפקיד משמעותי בעיצוב טעמו המוזיקלי ונקודות מבטו. הוא התגורר בגרמניה עד גיל שנתיים ולאחר מכן התגורר בשכונת ואנאק בטהראן. הוא למד תרגום באוניברסיטת גרמסאר, אך נשר מהאוניברסיטה מסיבות אישיות והמשיך לעסוק בהיפ הופ הפרסי. אביו מהעיר קזוין ויש לאביו קשר משפחתי עם חסין לשכרי (טייס חיל האוויר האיראני, שנפל בשבי בעיראק במהלך מלחמת איראן-עיראק). היצ'כס מתגורר כיום בלונדון לאחר שהיגר לבריטניה בעקבות אירועי המחאה לאחר הבחירות לנשיאות איראן ב-2009. הוא נשוי לפעילה הפמיניסטית האיראנית הבריטית אזאדה אכברי.
קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסע המוזיקלי של היצ'כס החל בסביבות 2003 בוואנאק, שם עסק בסגנון חופשי (free-style) פרסי וגם ביצע קרבות ראפ שכללו שירים באנגלית. היצ'כס החל לזכות בהכרה בזכות הראפ הפרסי שלו, שהתמקד בנושאים חברתיים ובדאגות של צעירי איראן. בשנותיו הראשונות הקים היצ'כס סופרגרופ בולטת בשם 021 יחד עם שיאן וישר (021 הוא אזור החיוג של טהראן). אלבומיו המוקדמים נודעו בשילוב כלים איראניים מסורתיים עם מקצבים אורבניים עכשוויים, ויצרו מיזוג ייחודי של סגנונות מוזיקליים מזרחיים ומערביים.
בשנת 2004, היצ'כס הלחין והפיק את הסינגל הראשון שלו, "Tirip-e Mā" (הסגנון שלנו), בשיתוף Reveal. שיר זה שמר על צליל איראני מובהק למרות קצב היפ הופ חזק. השיר סימן אבן דרך משמעותית בקריירה שלו. בקליפ של השיר, ניתן לראות צעירים מעשנים נרגילות ומשחיזים בפגיונות, תוך חיקוי של קרבות רחוב.
בשנת 2006 הוציא היצ'כס את אלבומו המלא הראשון, "Jangal-e Āsfālt" (ג'ונגל אספלט), שהולחן ועובד על ידי מהדיאר אגאג'אני, אז בן שבע עשרה, שהמשיך להלחין כמעט את כל יצירותיו של היצ'כס לאחר מכן. אלבום זה כלל את השיר "Ekhtelāf" (מחלוקת), שהזניק את היצ'כס לתהילה כמעט מיידית. עם זאת, הקלטת אלבום זה הייתה מאתגרת עקב ביקורת ממשלתית על הפופולריות הגוברת של מוזיקת היפ הופ. כדי להימנע מגילוי, הם הקליטו את האלבום בשעת לילה מאוחרת והסוו את הקלטות הראפ במוזיקה קלאסית.
שחרורו של "ג'ונגל האספלט" משך את תשומת הלב של הרשויות, מה שהוביל למעצרו של היצ'כס והבאתו לחקירה בגין מכירת עותקים פיזיים ברחובות. הדבר הקשה עליו יותר ויותר למצוא אולפני הקלטות, שכן לעיתים קרובות הם נסגרו זמן קצר לאחר שהשתמש בהם. בשנת 2008 הוציא היצ'כס את הסינגל "Yeh mosht sarbāz" (חבורת חיילים), שהפך לסנסציה הן בעקבות המוזיקה והן העקבות הקליפ. בעקבות התנועה הירוקה בקיץ 2009, היה כמעט בלתי אפשרי עבור היצ'כס למצוא אולפן הקלטות בטוח באיראן. השיר האחרון שהקליט באיראן היה התייחסות שלו לאירועי 2009," Ruz-e Khub Miyād Yeh" (יום טוב עוד יבוא). במקביל לכך, בקטע בסרט "אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים" משנת 2009, הופיע היצ'כס כמוזיקאי והביע את כוונותיו להישאר באיראן.[1]
לאחר האתגרים שעמדו בפני היצ'כס באיראן בעקבות יציאת אלבומו "ג'ונגל אספלט", הקריירה שלו קיבלה תפנית בשנת 2010 כשעזב את איראן. בטיסה לקואלה לומפור בתחילת 2010, שירו "יום טוב יבוא" הועלה ליוטיוב. למרות שעזב את איראן, היצ'כס נותר נחוש לחזור, והדגיש את חשיבותו של הראפ הפרסי עבור איראן.[2]
בשלב מאוחר יותר עבד עם מספר אמנים ((Fadaei, Reveal, Quf על אלבום משותף בשם "Anjām-e Vazifeh" (שירות חובה), כינוי לשירות צבאי באיראן. באלבום זה הוא הדגיש את מסירותו לאיראן, למרות שהכיר באתגרים ובסיכונים, כולל מאסר פוטנציאלי. היצ'כס אמר כי עזיבתו את איראן לא נבעה מפחד אלא יותר מ"שירות חובה" שכלל חיבור לקהילת ההיפ הופ העולמית ורצון לפתוח ערוצים לראפרים איראנים צעירים.
מחוץ לאיראן נמנע היצ'כס מהצהרות פוליטיות מפורשות נגד המשטר, ככל הנראה בשל מחויבותו לשמור על דגל התרבות האיראני מונף ולא בשל חשש לביטחונו. בקיץ 2014 שהה היצ'כס בלונדון, ועבד על אלבומו החדש "Mojāz" (מותר), שלבסוף יצא ב-2020. כותרת האלבום קוראת "לתת לעצמנו את הרשות ליצור את המוזיקה שאנחנו רוצים".
סגנון מוזיקלי ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגיל צעיר, היצ'כס הפגין עניין עמוק בשילוב המוזיקה המסורתית של מורשתו עם הז'אנרים הבינלאומיים המתפתחים של ראפ והיפ הופ. המיזוג הזה היה יותר מסתם מיזם מוזיקלי. זו הייתה השתקפות של שאיפתו לבטא את החוויות והאתגרים העכשוויים הניצבים בפני צעירים איראנים.[3]
היצ'כס ידוע בסגנונו היצירתי הממזג כלים ומלודיות איראניות מסורתיות עם אלמנטים של מוזיקת ראפ מערבית, שילוב שאפשר לו להתבלט בתוך ז'אנר הראפ. המוזיקה שלו פופולרית בקרב בני הנוער באיראן, שכן מילותיו עוסקות לעיתים קרובות בנושאים חברתיים ותרבותיים. היצ'כס, שזכה לשבחים על יכולתו הלירית ויכולתו להעביר מסרים משכנעים, יוצר צליל ייחודי שלא רק הגדיר את הקריירה שלו, אלא גם השפיע באופן משמעותי על נוף המוזיקה האיראנית.
מתוך הסגנונות של מוזיקת הראפ, היצ'כס דוגל ב-"street-rap" (ראפ-רחוב), ראפ-רחוב מאמץ את המאפיינים הבולטים של סגנון ה-"גנגסטה ראפ" (סגנון ראפ אפרו-אמריקאי).[4] סגנון זה משתמש רבות בסלנג הרחוב שמהווה קול המאפשר לדבר על נושאים הנחשבים טאבו חברתי, ובכך לחשוף את המציאות הקשה לעיתים.
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצ'כס, המכונה לעיתים קרובות "אבי הראפ הפרסי", השפיע באופן משמעותי על ז'אנר הראפ הפרסי וביסס אותו כאלמנט מרכזי בתעשיית המוזיקה האיראנית. לסגנון מוזיקלי חדשני זה הייתה השפעה תרבותית עמוקה, שהביאה צורה חדשה של ביטוי לסצנת המוזיקה האיראנית ושינתה תפיסות תרבותיות.
מעבר לחדשנות המוזיקלית שלו, היצ'כס מוכר וידוע בפרשנותו החברתית והתרבותית. המוזיקה שלו הפכה לקול של בני הנוער, ביטאה את חוויותיהם, מאבקיהם ושאיפותיהם. באמצעות שיריו והצהרותיו הפומביות, התייחס היצ'כס למגוון נושאים חברתיים, העלה את המודעות וקידם שיח בנושאים הנעים בין צדק חברתי לזהות תרבותית.[5] היבט זה של עבודתו לא רק חיזק את תפקידו כאמן אלא גם כדובר הדור הצעיר.
יתר על כן, השפעתו של היצ'כס חורגת מעבר לעשייה המוזיקלית שלו. היצ'כס מילא תפקיד חשוב בהדרכת מוזיקאים צעירים, ומילא תפקיד משמעותי בפיתוח כישרונות חדשים בסצנת המוזיקה הפרסית. מאמציו לטפח את הדור הבא של אמנים מדגימה את מחויבותו לצמיחה ולקיימות של הראפ הפרסי.
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
Jangal-e Āsfālt - 2006 Mojaz- 2020
מיני אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Anjām-e Vazife - 2011
שיתופי פעולה בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Young N Foolish (בשיתוף עם קול ג'י ראפ, ראבל, קוף) – 2011 Long Live Palestine, part II (לאוקי מארח את היצ'כס, ראביל, דאם, נארסי, אסלאם, ג'ואד, חסן סלאם ושאדיה מנסור) - 2010 כאמן אורח Long Live Palestine, part II (לאוקי מארח את היצ'כס, ראביל, דאם, נארסי, אסלאם, ג'ואד, חסן סלאם ושאדיה מנסור) - 2010 Chera Badi (למה אתה כל-כך רע) (עם זדבאזי) – 2012 Chi Shenidi (עם פאדאאי) – 2012
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Tirip-e Mā (הסגנון שלנו) (2004), קליפ בעריכת פרד חושטינאט. - Ye Mosht Sarbaz (חבורה של חיילים) (2008), קליפ בבימויו של פרד חושטינאט.
- אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים (2009), הופעת אורח, סרט עלילתי בבימויו של בהמן גבאדי. סרט זה זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן.
רשימה ביבליוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- CultureBe. "The Iranian songs that became anthems". https://culturebe.com/2023/05/03/the-iranian-songs-that-became-anthems/ retrieved on April 3, 2024.
- Halasa, Malu. "Fight the Power". Index on Censorship, Vol 39 no.3 (2010). pp. 46-49. https://journals.sagepub.com/doi/abs/10.1177/0306422010379803
- Johnston, Sholeh. (2008). "Persian Rap: The Voice of Modern Iran’s Youth". In Saïd Amir Arjomand, (editor). Journal of Persianate Studies. Leiden: Brill, 2008, pp. 102-119. https://brill.com/view/journals/jps/1/1/article-p102_6.xml
- Siamdoust, Nahid. "Soundtrack of the Revolution: The Politics of Music in Iran". Stanford: Stanford University Press, 2017. https://www.sup.org/books/title/?id=24949
- Khosravi, Shahram. "Graffiti in Tehran". Anthropology Now, Vol. 5 no.1 (2013), pp. 1-17. https://doi.org/10.1080/19492901.2013.11728382
- Shahabi, Mahmood & Elham Golpoush-Nezhad."Rap Music and Youth Cultures in Iran: Serious or Light?". In Carles Feixa, Carmen Leccardi, Pam Nilan(editors). Youth, Space and Time. Leiden:Brill, 2016, pp. 213-236. https://brill.com/display/title/21395
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצ'כס, ברשת החברתית פייסבוק
היצ'כס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
היצ'כס, ביישום טלגרם
היצ'כס, ברשת החברתית אינסטגרם
היצ'כס, ברשת החברתית LinkedIn
היצ'כס, סרטונים בערוץ היוטיוב
היצ'כס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- היצ'כס, באתר Metacritic (באנגלית)
היצ'כס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
היצ'כס, באתר אייטונס (באנגלית)
היצ'כס, באתר ספוטיפיי
היצ'כס, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
היצ'כס, באתר Last.fm (באנגלית)
היצ'כס, באתר AllMusic (באנגלית)
היצ'כס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
היצ'כס, באתר דיזר
היצ'כס, באתר Yandex.Music (ברוסית)
היצ'כס, באתר Discogs (באנגלית)- היצ'כס, באתר Genius
היצ'כס, באתר טיידל (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Nahid Siamdoust, "Soundtrack of the Revolution: The Politics of Music in Iran" (Stanford University Press, 2017), p.246.
- ^ 2=Siamdoust, "Soundtrack of the Revolution: The Politics of Music in Iran", p. 248.
- ^ 3=Siamdoust, "Soundtrack of the Revolution: The Politics of Music in Iran", p. 239.
- ^ 4=Sholeh Johnston, "Persian Rap: The Voice of Modern Iran’s Youth", Journal of Persianate Studies, 2008, p. 107.
- ^ 5=Shahram Khosravi, "Graffiti in Tehran", Anthropology Now, 2013, p. 11.