ישראליטול רומן
ישראליטול רומן (ברומנית: Israelitul Român, ובמקור Israelitulŭ românŭ; בצרפתית: L'Israélite Roumain) היה כתב העת (שבועון) היהודי הראשון שיצא לאור במרחב הרומני. השבועון יצא בקביעות במשך חצי שנה, ב-24 גיליונות, במחצית השנייה של שנת 1857. הופיע בשפות רומנית וצרפתית.
הרקע להופעת השבועון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד להופעת השבועון "ישראליטול רומן", נהגו האינטלקטואלים היהודים הרומנים לקרוא את כתב העת היהודי-גרמני Allgemeine Zeitung des Judentums ('העיתון הכללי של יהדות גרמניה'). כתב עת זה, בניהולו של ד"ר לודוויג פיליפסון, תמך בתביעות יהדות רומניה (אז עדיין מחולקת לנסיכויות הרומניות) לאמנציפציה. בעיתון זה כונו יהודי הנסיכויות הרומניות בשם "הישראליטים [=היהודים] של ארצות הדנובה", ומכאן נגזר שם השבועון.
בתקופה זו התכנסו בשתי הנסיכויות הרומניות, נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה, אסיפות מכוננות אד הוק, שהיו אמורות להשתתף בקביעת העתיד האוטונומי של הנסיכויות, עתיד שאמור היה להיקבע בשיחות ועידת השלום בפריז. בשיחות אלה דנו גם בעתיד האוכלוסייה היהודית של הנסיכויות הרומניות, אוכלוסייה חסרת אזרחות מקומית.
העיתון נועד לדבר אל היהודים ואל הרומנים כאחד, לשכנע את הרומנים להעניק שוויון זכויות ליהודים ברוח התקופה החדשה ולדרבן את היהודים לאמץ רעיונות מתקדמים המשרתים את ארצם ומחבבים אותם על סובביהם בני דתות אחרות, ולפעול בצורה הרמונית להכנסת רפורמות במנהגיהם וברעיונותיהם, מבלי לפגוע בעיקרי דתם.
הפקת השבועון ועריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגיליון הראשון של השבועון ראה אור ב-3 באפריל 1857, ביוזמתו ובהכוונתו האידאולוגית של המשכיל היהודי יוליו באראש ושני חבריו, י. ל. ויינברג וארון אשר, ובעריכתו של הפובליציסט והמהפכן ארמן לוי. יוליו באראש היה הכותב הפורה ביותר של העיתון, ותרומתו זו גרמה למנהיגים יהודים מחוץ לרומניה לכנותו "מנדלסון של רומניה". לצד באראש ושני חבריו היו כותבים נוספים דוגמת סמואל הילל ונפתלי פופר. העיתון היה בעל השקפה תואמת לחכמת ישראל והציג תביעות למודרניזציה יהודית ברוח היהדות המערב-אירופאית, לצד תמיכה בשאיפות הרומניות לאיחוד נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה. כתב העת יצא לאור בבוקרשט, במהדורה דו-לשונית, רומנית וצרפתית.
השבועון זכה להדים עם הופעתו, שצוינה בעיתונות היהודית בגרמניה ובצרפת. מכתבי עידוד של אישים רומנים, כמו הפוליטיקאי רוסטי והשחקן מאטיי מילו התקבלו ופורסמו בכתב העת.
המממן העיקרי של השבועון היה הבנקאי אברהם חלפון (בנו של סולומון חלפון). מספר המנויים היה מועט, ובתום חצי שנה החליטו לסגור אותו, כי לא נשא את הוצאותיו. במכתב הפרידה מקוראיו כתב יוליו באראש שמרבית המינויים היו לחצי שנה בלבד, לכן החליטו לסגור אותו כעבור חצי שנה ולהשיב את מחצית התשלום למי שעשה מינוי לשנה שלמה.
הגיליון האחרון, מס' 24, יצא לאור ב-2 באוקטובר 1857.
השבועון המחודש[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 באוגוסט 1868 התחדשה הופעת השבועון בעריכתו של ארמן לוי. השבועון המחודש יצא למערכה על נושאים כמו: התביעה למתן אזרחות ליהודים הרומנים, גירוש היהודים מכפרי רומניה, הפרעות בהן נהרס בית הכנסת קורל של בוקרשט ועוד.
ארמן לוי עמד בראש מערכה נגד כוחות חזקים ממנו בהרבה, וכשהתייאש והפסיק את פעילותו, נסגר גם השבועון.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
-Nerva Hodoş, Al. Sadi Ionescu
- Publicaţiunile periodice româneşti, descriere bibliografică, SocecSfetea,Bucureşti 1913