הלל בוטמן
.jpg) | |
| צילום של הלל בוטמן | |
| לידה |
11 בספטמבר 1932 סנקט פטרבורג, רוסיה |
|---|---|
| פטירה |
22 במאי 2019 (בגיל 86) ירושלים  |
| מדינה |
ברית המועצות, ישראל |
| מקום מגורים | ירושלים, ישראל |
| ידוע בשל | מעורבותו בתנועה הציונית בברית המועצות ותפקידו בפתיחת מסך הברזל |
| השכלה |
האוניברסיטה הפוליטכנית של סנקט פטרבורג |
| http://www.exodus.org.il/ | |
  | |
הלל בוטמן (ברוסית: Гиле́ль (Ги́ля) Бу́тман); 11 בספטמבר 1932 בלנינגרד - 21 במאי 2019 בירושלים) היה ממקימי תנועת הנוער הציונית בלנינגרד ומיוזמי מבצע חתונה. הוא נעצר נשפט ל-10 שנות מעצר על פעילותו הציונית במשפט לנינגרד השני, מהם ריצה כאסיר ציון 9 שנים. בישראל עבד כמשפטן במשרד מבקר המדינה עד לפרישתו לגמלאות. הלל כתב 3 ספרים, שניים מהם מתעדים את תנועת הנוער הציונית בלנינגרד, החקירה, המשפט ותחילת הדרך בגולאג. הספר השלישי עוסק בסיפוריהם של אנשים אותם פגש בתפקידו כמבקר המשטרה במשרד מבקר המדינה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלל נולד בסנקט פטרבורג שברוסיה למשפחה יהודית, ונקרא בשם הרוסי גיליה איזראליביץ' ( Ги́ля Изра́илевич). משפטן בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת סנקט פטרסבורג 1954, עבד כחוקר במשטרת סנקט פטרסבורג עד שפוטר בגלל חשד לפעילות ציונית לאחר מכן סיים תואר בהנדסת מכונות בטכניון 1969.
פעילות ציונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 בנובמבר 1966 ייסד עם חבריו את ארגון הנוער הציוני של לנינגרד, פעילות הארגון כללה הדפסת והפצת ספרות שחיזקה את הקשר בין יהודי רוסיה לעמם והייתה אסורה בברית המועצות, קיום "אולפנים" מחתרתיים בהם נפגשו צעירים יהודיים ולמדו יחד עברית, ניסיון לפרוץ לתודעה העולמית עם זעקתה של יהדות רוסיה שרוצה לצאת לארצה - ישראל.
בסתיו 1969, הכיר את מארק דימשיץ, שניהם ביחד גיבשו את התוכנית לחטוף מטוס לישראל כדי לעורר את דעת הקהל הבינלאומית למצוקתם של יהודי רוסיה הרוצים לצאת לישראל אך מסך הברזל בלתי חדיר!! מאוחר יותר הוא הכיר לדימשיץ את אדוארד קוזנצוב וסילבה זלמנסון שהיו שותפיו למבצע חתונה. שימש כגשר בין הנהגת הארגון הציוני הלנינגרדי שהתנגדה למבצע לבין הקבוצה ובה הלל בוטמן שהאמינה בנחיצות הפעולה הנואשת, לבסוף התגבשה הפשרה לשאול את דעתה של ישראל ולקבל את "עצתה", תשובתה של ישראל הייתה שלילית[1] והלל בוטמן נאמן להבטחתו ויתר על התוכנית. ב-15 ביוני 1970 היום בו בוצע ניסיון חטיפת המטוס במסגרת מבצע חתונה, נעצר במבצע נרחב של הק.ג.ב. בזמן בו נעצרה כל הנהגת הארגון הציוני בלנינגרד.
במאי 1971 נשפט במשפט לנינגרד השני ל-10 שנות מאסר, "הלל בוטמן נחשב, כנראה, על ידי אנשי הק.ג.ב. למנהיג וליוזם לפיכך נפסקו לו 10 שנות מאסר בתנאים מחמירים"[2] "הלחץ הכבד ביותר הופעל על בוטמן. בוטמן שהיה בקשר עם דימשיץ ויהודים תושבי ריגה, נאשם לפי סעיף 64 - בגידה במולדת שהעונש המרבי עליו עונש מוות. כל השאר הואשמו בפעילות אנטי סובייטית בלבד לפני סעיף 70."[3] שוחרר במסגרת עסקת חילופין בין ארצות הברית לברית המועצות ועלה ארצה באפריל 1979.
חייו בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלל בוטמן חבר למשפחתו שחיה בקיבוץ נען, עמד בהצלחה בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין וחזר לעסוק במקצוע המשפטים, מאוחר יותר עבר עם משפחתו לירושלים ועבד במשרד מבקר המדינה עד ליציאתו לגמלאות.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לנינגרד ירושלים וחניה ארוכה ביניהן, סיפורו של הארגון הציוני בלנינגרד, מהקמתו ועד להיותו תנועה ארצית. הספר מסתיים במעצר פעילי התנועה ב-15 ביוני 1970 הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1981
- עת לחשות ועת לדבר - סיפור המעצר. החקירה, המשפטים, וההגעה למחנה הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1984
- From Leningrad to Jerusalem, The Gulag way -באנגלית, סיפור הארגון הציוני, המעצרים, המשפט והחקירה, תרגום ועריכה מחודשת של שני הספרים בתוספת אפילוג המספר על ההגעה לארץ המובטחת, Benmir Books.ברקלי, 1990
- פרשים ללא ראשים וללא נשמות - יש אנשים שאינם זוכים להגנה ממשטרת ישראל, אלא דווקא ההפך, אלה כמה מסיפוריהם, ירושלים, 2004
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר מרכז סחרוב, כולל קישורים לשני ספריו הראשונים בשפה הרוסית
- הקוד נתיב, ספרו של נחמיה לבנון, מתאר את מאבקם של יהודי רוסיה כפי שנראה בעיניים ישראליות
- פרשים ללא ראשים וללא נשמות הספר בפורמט אינטרנטי
- ספרו של יולי קושרובסקי פרק 12 אנגלית
- לנינגראד – ירושלים וחניה ארוכה ביניהן
- עת לחשות ועת לדבר
- עופר אדרת, אחרי מותו: החטיפה נכשלה, מיליון עולים הגיעו בטיסות אחרות, באתר הארץ, 13 ביוני 2019
הלל בוטמן (1932-2019), דף שער בספרייה הלאומית
