הלנה רוט
 | |
| לידה |
13 במאי 1904 הודונין, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
1995 (בגיל 90 בערך) תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הטכנית של וינה |
  | |
הלנה רוט (1904–1995) הייתה אדריכלית ומעצבת פנים ישראלית. רוט הייתה אדריכלית הפנים הראשונה שפעלה בארץ ישראל[1], וכן האישה הראשונה והצעירה ביותר שקיבלה תואר מהנדס מאוניברסיטה אוסטרית. לאחר עלייתה בשנת 1933 שימשה במשך יותר מ-20 שנה כשותפה במשרדו של האדריכל אלפרד אברהם, ולאחר מכן כאדריכלית בעלת משרד עצמאי. בין לקוחותיה נמנו רבים מעשירי ישראל.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלנה רוט נולדה בשנת 1904 בהודונין (אנ') שבמרואביה, צ'כוסלובקיה, כבת אמצעית בין שלוש בנות[2]. אביה, פרדיננד רוט, ניהל מפעל לבנים ורעפים. בנעוריה, למדה רוט בתיכון ריאלי בעיר ברנו[3]. בגיל 17, לאחר סיום חוק לימודיה, התקבלה רוט לאוניברסיטה הטכנית בווינה, שם למדה בתואר אדריכלית־מהנדסת. רוט הייתה מראשונות הנשים האוסטריות שלמדו את הנושא, ובדצמבר 1926, בגיל 22, סיימה את הבחינה הממשלתית שהקנתה לה תואר מהנדס כשהיא האישה הראשונה באוסטריה לקבל תואר בתחום זה[4][5].
לאחר סיום הבחינות עבדה רוט כשכירה בחברת רייזר ובמשרד האדריכלים סובודקה, ולאחר מכן באופן עצמאי. באותה תקופה שיתפה רות פעולה עם המעצבת מריה ליקארז(Maria Likarz)[6]. עבודותיה פורסמו במגזינים המקצועיים H.A.V, Die Österreicheherin ו-Innen-Dekoration. בשנת 1930 הוצגו דירות שתכננה רוט יחד עם האדריכל אלברט גרסטנר בקונגרס בין־לאומי לנשים בווינה[7]. עבודה זו פורסמה בשנת 1933 במגזין Profil, תחת הכותרת "חיים מודרניים". שמה של רוט, ופעילותה בתכנון בתי מלון ומבני מגורים, הוזכרו באותה שנה בכתבה בנושא אדריכליות בעיתון נויה פרייה פרסה, וסגנונה תואר כ"סגנון מודרני שמותאם לצרכים של הדיירים"[8].
בשנת 1933 עלתה רוט לישראל ממניעים ציוניים[9]. בשנת 1936 החלה רוט לעבוד במשרדו של אלפרד אברהם כשכירה[10], ובהמשך הפכה לשותפתו המקצועית[11]. במשרדו של אברהם, עסקה רות בעיצוב פנים עבור עשירי הארץ, רבים מהם תעשיינים יוצאי גרמניה. בין היתר הייתה רוט שותפה בתכנון מלון רמת אביב[12], משרדי אל על[13], בית נחמן חבס[14], ובית עובד בן עמי[15]. כתבה בדבר הפועלת משנת 1948 ציינה את רוט כאדריכלית פנים מהשורה הראשונה בארץ ישראל[16].
בשנת 1954 עזבה רוט את משרדו של אברהם והקימה משרד עצמאי בתל אביב. אל המשרד עברו רבים מהקליינטים של אברהם, ביניהם בית החרושת למנורות "גולדשמיט את שוובה" שייצר את גופי התאורה שרוט עיצבה, רות פרומצ'נקו, ממשפחת מייסדי מפעל עלית, ויולה תבורי, ממייסדי מפעל תבורי ורות חשין, מנהלת הקרן לירושלים. המעצב משה קסטיאל עבד בנעוריו כשוליה במשרדה של רוט[17]. עבודותיה של רוט כללו עיצוב כולל של כלל מרכיבי התכנון, כאשר היא התמתחתה בעיצוב רהיטים[18] ובחרה עם לקוחותיה את כלל חומרי הגלם. רוט קראה לעיצוב של רהיטים יעילים, קלים ונוחים, ללא קישוטים מיותרים[19]. לקוחותיה ציינו את הפונקציונליות והנוחות הרבה של הרהיטים שרוט עיצבה, וכן את השאפתנות והפרפקציוניזם של רוט[20].
רוט נפטרה ב-1995, כאשר בערוב ימיה היא התגוררה בבית הורים של ויצו בתל אביב. לאורך חייה רוט לא נישאה ולא היו לה ילדים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה: אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט, רעננה: למדא עיון, 2020
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על הלנה רוט בקטלוג הספרייה הלאומית
- ארכיון אלפרד אברהם, בספרייה הלאומית
ממעבדת המחקר: אדריכלות פורצת דרך. התקיים ב: 8 במרץ 2021, סרטון בערוץ "Liebling Haus – The White City Center", באתר יוטיוב, 11 ביולי 2021- נועם דביר, אביר הקישוט הפנימי, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2011
- הלנה רוט, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה: אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט, רעננה: למדא עיון, 2020, עמ' 369
- ^ Caroline Wohlgemuth, Mid-Century Modern – Visionary Furniture Design from Vienna, Birkhäuser, 2021, עמ' 55
- ^ ממעבדת המחקר: אדריכלות פורצת דרך. התקיים ב: 8.3.2021, סרטון בערוץ "Liebling Haus – The White City Center", באתר יוטיוב, 11 ביולי 2021
סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה: אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט, רעננה: למדא עיון, 2020, עמ' 369 - ^ סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה: אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט, רעננה: למדא עיון, 2020, עמ' 74
- ^ Cerasella Crăciun, Maria Bostenaru Dan, Planning and Designing Sustainable and Resilient Landscapes, Springer Science & Business Media, 03.02.2014, עמ' 131
- ^ Caroline Wohlgemuth, Mid-Century Modern – Visionary Furniture Design from Vienna, Birkhäuser, 2021, עמ' 225
- ^ סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה: אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט, רעננה: למדא עיון, 2020, עמ' 80
- ^ נויה פרייה פרסה, Wie Schaffen We Weiner Architektinnen?, 15.2.1933
- ^ סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה: אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט, רעננה: למדא עיון, 2020, עמ' 78
Caroline Wohlgemuth, Mid-Century Modern – Visionary Furniture Design from Vienna, Birkhäuser, 2021, עמ' 226 - ^ סיגל דוידי, תגובות למוסף הארץ: עיוורון היסטורי, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2011
- ^ מודעת דרושים, ארכיטקטים אלפרד אברהם והלנה רוט, הארץ, 1 ביוני 1950
- ^ שרטוט לביצוע - כורסא - חדר אוכל רמת אביב, ארכיון אברהם אלפרד, בספרייה הלאומית
- ^ שרטוט לביצוע - כיסא - משרדי אל על, ארכיון אלפרד אברהם, הספרייה הלאומית
- ^ שרטוטים לביצוע - רהיטים - בית חבס, נחמן ארכיון אלפרד אברהם, הספרייה הלאומית
- ^ שרטוטים לביצוע - רהיטים - בית בן עמי, ארכיון אלפרד אברהם, הספרייה הלאומית
- ^ לאה גרונדיג, האדריכלית הארצישראלית, דבר הפועלת יד:2-3 16.3.1948, 25-26
- ^ יעל בן ישראל, מה עובר על קסטיאל, באתר גלובס, 27 ביולי 2017
איך הפכה משפחת נגרים מבולגריה לשם נרדף לעיצוב ישראלי?, the marker, אביבה לורי, 18 באפריל 2008 - ^ לא לנשים בלבד, המחיר, דבר, 13 בינואר 1961
- ^ עיתון "דבר" - לא לנשים בלבד, ארכיון אלפרד אברהם, הספרייה הלאומית
- ^ סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה: אדריכליות וארגוני נשים בתקופת המנדט, רעננה: למדא עיון, 2020, עמ' 370