אל על

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ
סמליל אל על
4X-EDA Micha A.jpg
מטוס אל על מדגם בואינג 787-9
נתונים כלליים
סיסמה "הכי בבית בעולם".
תאריך הקמה 1948 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת אם כנפי נשרים תעופה
חברות בנות דור נתיבי אויר בינלאומיים בע"מ, כתית בע"מ, תמ"מ תעשיות מזון מטוסים בע"מ, קייטרינג בע"מ, סופרסטאר הולידייס לימיטד
מיקום המטה ישראלישראל נמל התעופה בן-גוריון
הכנסות 5.77 מיליארד ש"ח (2019)[1]
רווח תפעולי 83.8 מיליון ש"ח (2019)[1]
רווח הפסד של 97.9 מיליון ש"ח (2019)[1]
הון עצמי 634 מיליון ש"ח (2019)[1]
סך המאזן 11.4 מיליארד ש"ח (2019)[1]
מנכ"ל גונן אוסישקין
אנשי מפתח דוד ברודט (יו"ר)
עובדים 3,570 קבועים
2,608 זמניים[2]
נתוני חברת תעופה
יאט"א
LY
ICAO
ELY
אות קריאה
ELAL
בסיס פעולה מרכזי ישראלישראל נמל התעופה בן-גוריון
מועדון הנוסע המתמיד הנוסע המתמיד, Fly Card
טרקלין המלך דוד
צי מטוסים 45 (+ 3 בהזמנה)
מספר יעדים 60
 
www.elal.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אל על נתיבי אויר לישראל, המוכרת בשם המקוצר אל על, היא חברת התעופה הגדולה בישראל וחברת הדגל שלה. אל על היא חברה ציבורית ונסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ונמצאת בשליטת חברת כנפי נשרים תעופה בבעלותו של אלי רוזנברג[3]. מרכז פעילותה והנהלתה של החברה בנמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון.

אל על מתמקדת בשוק הבינלאומי ומפעילה טיסות לאירופה, אסיה, אפריקה וצפון אמריקה. בין השנים 2010–2014 הפעילה החברה קו טיסות סדיר לנמל התעופה אילת[4], אך טיסות אלו הופסקו.

במשך שנים שימשה אל על כחברת התעופה הלאומית של ישראל והייתה בבעלות ממשלת ישראל, אך צעדים להפרטתה החלו ב-12 ביוני 2003, כשמניות החברה הוצעו למכירה לציבור, וב-1 בינואר 2005 הפכה חברת כנפיים אחזקות בע"מ לבעלת השליטה באל על. תולדותיה של חברת אל על קשורות באופן מובהק בדברי ימיה של מדינת ישראל – היא נטלה חלק במבצעי העלייה הגדולים מארצות ערב, מאתיופיה ומחבר המדינות, ורשת יעדיה שיקפה לאורך השנים את יחסיה הבינלאומיים של ישראל עם מדינות העולם, ובמיוחד עם שכנותיה. לאחר שספגה הפסדים עמוקים עקב מגפת הקורונה, הכריז דירקטוריון החברה ב- 6 ביולי 2020 שהחברה תעבור תהליך הלאמה שלאחריו 61% ושליטתה תועבר לידי ממשלת ישראל[5]. אולם בסופו של דבר רכשה מדינת ישראל רק 13%, 15% נותרו בידי חברת כנפיים אחזקות בע"מ, ואילו 42.99% ממניות אל על נרכשו בידי אלי רוזנברג.

לאל על מספר מאפיינים ייחודיים לה, ובהם הקפדה על הסדרי ביטחון ואבטחה, הימנעות מטיסה בשבתות ובמועדי ישראל והקפדה על כללי הכשרות, הן במטוסיה והן במתקניה הקרקעיים. עם זאת, חלק ממטוסי אל על וצוותי האוויר מוחכרים בשבתות ובמועדי ישראל לחברות ישראליות אחרות.

שמה של החברה נבחר על ידי דוד רמז, שר התחבורה הראשון של מדינת ישראל, בעקבות הצעתו של עורך הדין שמואל שצ'ופק שהיה חובב תעופה נלהב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס אל על אילתה 4X-ACT4 מדגם C-46 קומנדו בנמל התעופה אילת (1952~)
מטוס אל על 4X-ACT ורכב צבאי (עם אזרחים) בנמל התעופה אילת (1952~)
מטוס אל על מדגם דגלס C-54 סקיימאסטר בהאנגר בנמל התעופה לוד, (1952~)
בואינג 200–747 של חברת אל על בסכמת הצביעה הישנה נוחת בהית'רו
בואינג 400–747 "חיפה" של אל על בסכמת הצביעה החדשה
בואינג 300–767 "רחובות" של אל על

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס הראשון שהפעילה אל על. הוא נרכש על ידי ההגנה כמטוס צבאי, הועבר לידי אל על ב-27 בספטמבר 1948 ונצבע בצבעי אל על להטסת נשיא המדינה הראשון, חיים ויצמן מז'נבה לישראל ב-29 בספטמבר 1948

החברה נוסדה בשם "אל על - חברת התעופה לישראל בע"מ" על פי החלטת ממשלה ב-8 באוגוסט 1948[6]. המטוס הראשון שהפעילה היה סקיימאסטר, שהיה המטוס הראשון שנרשם ברישום ישראלי (עם הקידומת: 4X). ב-29 בספטמבר 1948 המריאה טיסת הבכורה של החברה, שהטיסה את שר החוץ משה שרת לז'נבה והביאה ארצה את הנשיא חיים ויצמן[7]. ב-21 באוקטובר הביא מטוס החברה את הנרי מורגנטאו לביקור בישראל[8]. בנובמבר 1948, החלה החברה לפעול באופן סדיר[9]. בליל 14 באוגוסט 1949 יצא מישראל מטוס אל על ובו המשלחת לקבלת ארונו של הרצל בווינה, והביא אותו לישראל[10]. באוקטובר 1949 הופעל מטוס סקיימאסטר שני[11]. בדצמבר 1949 נחת לראשונה מטוס אל על בלונדון[12]. ב-1950 החלה החברה להפעיל מטוסי לוקהיד קונסטליישן. טווח הטיסה של המטוסים היה מוגבל כך שקווי הטיסה כללו עצירות ביניים. הקו לפריז כלל עצירת ביניים באתונה והקו ליוהנסבורג כלל שלוש עצירות ביניים[13].

בין השנים 1950 ו-1956 הטיסה החברה למעלה מ-160,000 עולים מתימן, איראן והודו במבצע מרבד הקסמים ובמבצע עזרא ונחמיה. בדצמבר 1957 השיגה החברה שיא עולמי בטיסה רצופה ללא חנייה, מניו יורק ללוד, במטוס בריסטול בריטניה[14].

בפברואר 1961 ביצעה החברה את טיסת הבכורה של מטוס סילון בבעלותה[15], וביוני ביצעה החברה את הטיסה הראשונה שלה ללא חניית ביניים מניו יורק לתל אביב במטוס בואינג 707, וקבעה שיא עולמי לאותה תקופה לטיסה המסחרית הרצופה הארוכה ביותר: 9 שעות ו-33 דקות בנתיב שאורכו 5,760 מיל[16][17]. רוב הטיסות לניו יורק התבצעו אז דרך תחנות ביניים באירופה, אולם אל על קיימה טיסות ישירות בין תל אביב לניו יורק שבוצעו במטוסי בואינג 747.

חודש לאחר מכן השביתו אנשי צוות האוויר של החברה את כל תנועת מטוסי החברה לישראל למשך 10 ימים, בדרישה לשיפור שכרם. אל-על בתגובה חכרה מטוסים של 6 חברות תעופה זרות ובמקביל ניתן אישור של מינהל התעופה הבינלאומי להפעיל את מטוסי אל על באמצעות צוותים זרים[18].

אירוע נוסף הוא מבצע "פינלה" - הבאת אדולף אייכמן מארגנטינה ב-20 במאי 1960 מבואנוס איירס ונחיתה בלוד. המראות היסטוריות נוספות נרשמו באפריל 1980, הטיסה הראשונה של אל על לקהיר ובינואר 1990, הטיסה ההיסטורית הראשונה למוסקבה. בשנת 1982 נקלעה החברה למשבר כלכלי והיא נכנסה לתהליך של כינוס נכסים במהלכו פוטרו מאות עובדים והופסקו הטיסות במשך 4 חודשים עד ינואר 1983.

ההפיכה לחברה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת יוני 2003 הונפקה החברה לציבור ומניותיה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. ביוני 2004, לאחר רכישת מניות החברה ומימוש אופציות בידי הציבור, ירדו החזקות המדינה בחברה אל מתחת ל-50% והחברה הפכה מחברה ממשלתית לחברה מעורבת. בעקבות מימוש אופציות נוספות ב-23 בדצמבר 2004, עלתה אחזקת חברת כנפיים אחזקות בע"מ לכ-40% מהון המניות המונפק של החברה, וב-6 בינואר 2005, בעקבות החלטת אספת בעלי מניות שכונסה לבקשת כנפיים, הוחלפו רוב חברי הדירקטוריון. במרץ 2005, החליף חיים רומנו את עמוס שפירא בתפקיד מנכ"ל החברה. בשנת 2020 עם משבר הקורונה הנפיקה המדינה את מניות החברה ואלי רוזנברג הפך לבעל המניות העיקרי בחברה.

הישגים מבצעיים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1980, לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים טסה אל על לראשונה לקהיר. במרץ 1984 ביצעה אל על את הטיסה הבינלאומית הראשונה של מטוס בואינג 767 בנתיב מונטריאול - תל אביב. במאי 1988 ביצעה אל על את הטיסה הרצופה הארוכה ביותר בתולדותיה במסלול לוס אנג'לס - תל אביב: 7,000 מיל בכ-13 שעות ו-41 דקות. בינואר 1990, עם התגמשות החוקים במדינות הגוש הקומוניסטי, החלה החברה להפעיל טיסות למוסקבה.

כחלק מפעילות החברה במבצע שלמה להטסת יהודי אתיופיה לארץ, המריא מטוס בואינג 747 מאדיס אבבה עם 1,086 נוסעים ונחת בישראל עם 1,088 נוסעים, זאת לאחר שנולדו במטוס שני תינוקות, ובכך נקבע שיא עולמי של מספר הנוסעים הגבוה ביותר בטיסה מסחרית אחת.[19]. החברה מחזיקה בשיא זה עד היום.

ביוני 1996 טסה אל על לראשונה לעמאן (קו שאינו פעיל עוד).

במסגרת הליברליזציה שחלה במדינות הגוש הקומוניסטי נפתחו פולין והונגריה בפני אל על וב-1988 נחתם הסכם בין אל על לחברת התעופה הפולנית LOT ליצירת קו קבוע לטיסות ישירות. זה היה הקו הסדיר הראשון בין המדינות מאז הפעם האחרונה ש-LOT הפעילה טיסות לישראל בין 1937 ל-1939. לאחר מכן נחתם הסכם בין אל על וחברת התעופה ההונגרית מאלב וב-12 בנובמבר 1988 החלו טיסות מיוחדות לבודפשט וב-27 במרץ כבר החלו בטיסות סדירות.

האירוע המרכזי בסוף שנות ה-80 מבחינת היעדים של אל על היה חידוש קשרי התעופה עם ברית המועצות: בינואר 1989 נערכה פגישה חשאית בווינה בין נציגי אל על למקביליהם בחברת איירופלוט. הפגישה נערכה על פי בקשתם של הסובייטים על מנת לדון בדרכי שיתוף פעולה. בסוף יוני של אותה שנה קיבלה אל על אור ירוק מהשלטונות הסובייטים לבצע טיסה ישירה ליעד בתוך ברית המועצות: בסוף יוני ביצע מטוס בואינג 757 של אל על טיסה ישירה לירוואן בירת הרפובליקה הארמנית כדי להביא לישראל לטיפול רפואי 61 פצועים קשה מאסון רעידת האדמה הנוראה שפקדה את המדינה. בחצי השני של 1989 הופעלו מספר טיסות שכר של אל על ואיירופלוט בין תל אביב למוסקבה.

בדצמבר 1989 נחתם הסכם היסטורי בין אל על ואיירופלוט לביצוע טיסות סדירות בין תל אביב ומוסקבה, אך יישום ההסכם נדחה לשנים 1990 ו-1991. עד סוף 1990 הפעילה החברה כ-20 טיסות עולים בשבוע מבוקרשט. העולים, שהגיעו לרומניה ברכבות מקישינייב בירת מולדובה וקייב בירת אוקראינה עברו בדרך כלל עוד ביום ההגעה את הרישום לטיסה והארגון והיו בדרכם לארץ. לקראת סוף 1991 הגיעה אל על להסכמה עם הממשלה הסובייטית ונציגתה איירופלוט לפיה מורשות שתי החברות לבצע טיסות שכר בין מוסקבה לתל אביב.

בשנת 2001, לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הייתה אל על החברה הראשונה שהורשתה לטוס בארצות הברית, יומיים לפני שאר החברות.

בתחילת 2020 נקלעה החברה, בדומה לחברות תעופה רבות, למשבר עקב מגפת הקורונה, שגרמה לביטול מרבית טיסותיה[20][21]. בתקופה זו ביצעו חברות תעופה ישראליות טיסות להבאת ישראלים ממדינות שונות ברחבי העולם. במסגרת זו הגיעו טיסות אל אל ליעדים שהחברה מעולם לא קיימה אליהם קו טיסה ישיר. אחת הטיסות, מישראל למלבורן באוסטרליה ובחזרה לישראל, נחשבת לפעילות הארוכה ביותר שביצעה החברה אי פעם, שארכה כ-40 שעות, בהן מטעמי בריאותם של אנשי הצוות, לא יצאו מהמטוס. כחלק מפעילות זאת, הטיסה ממלבורן לישראל אשר ארכה מעט פחות מ-18 שעות נחשבת לטיסה הרצופה הארוכה ביותר שביצעה החברה[22].

מבצעים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים החל מבצע של רכבת חירום אווירית להטסת ציוד צבאי ומטענים חיוניים וזאת באמצעות פירוק הפנים של מטוסי בואינג 707 והפיכתם למטוסי מטען.

במלחמת המפרץ הראשונה נותרה אל על החברה היחידה (למעט טאואר אייר) שטסה לארץ. על מנת לתת מענה להיקף היצוא הגדל, הסבה החברה מטוס נוסעים מדגם בואינג 747/200 ושני מטוסי נוסעים יסיבים (בתצורת נוסעים ומטען) לשלושה מטוסים בתצורת מטען בלבד.

בינואר 2010 שתי טיסות מיוחדות של אל על יצאו לפנות בוקר להאיטי על מנת לספק סיוע לתושבי האי לאחר רעידת האדמה. מטוס מטען ראשון המריא בישראל בחצות ומטוס נוסעים נוסף שעל סיפונו מאות מאנשי כוחות הביטחון.

באפריל 2010 החזירה החברה אלפי ישראלים הביתה מאירופה בעת שחברות תעופה הפסיקו טיסותיהם עקב התפרצות הענן הוולקני באיסלנד.

ב-13 בנובמבר 2013, הטיס מטוס בואינג 747 של אל על משלחת חיילי צה"ל לסיוע הנפגעים בסופת הטייפון בפיליפינים[23].

באפריל 2015 שני מטוסי בואינג 400–747 המריאו לנפאל, שספגה שני רעשי אדמה ולפחות 1,500 הרוגים, לשם החזרת ישראלים משם[24].

בעקבות מגפת הקורונה, שגרמה לסגירת גבולותיה של פרו, שלחה אל על ארבעה מטוסי "דרימליינר" לבירת פרו, לימה, לצורך חילוץ של כאלף ישראליים שהיו מצויים במדינה. הטיסה הלוך ארכה כ-16 שעות, מה שהפך אותה לטיסה הארוכה ביותר שביצעה החברה[25].

ב-31 באוגוסט 2020, במסגרת נרמול היחסים עם איחוד האמירויות הערביות, המריא מטוס בואינג 737-900 של אל על מנתב"ג בטיסה ישירה לאבו דאבי, ועליו משלחות מישראל ומארצות הברית. טיסה זו נרשמה כהיסטוריה כפולה עבור החברה ואף עבור מדינת ישראל - זו הטיסה הראשונה של מטוס ישראלי לאמירויות, המבוצעת באופן רשמי, וכן הטיסה הראשונה של חברת תעופה ישראלית העוברת מעל שמי ערב הסעודית, לאחר קבלת אישור חריג מהממשל הסעודי. המטוס המריא מאבו דאבי חזרה ארצה למחרת. המטוס שביצע את טיסות אלו, אף עוטר לקראתן במילה "שלום" ב-3 שפות - עברית, אנגלית וערבית.[26]

היחס לשבת ויום טוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיה הראשונות, הייתה מדיניות החברה שלא לטוס בשבת[27].

בשנת 1977 ובעקבות עליית מפלגת הליכוד לשלטון, נחתם הסכם קואליציוני לפיו תחדל אל על מלטוס בשבת ויום טוב. למעט מספר מקרים, לא חרגה החברה מהתחייבות זו, גם לאחר הפרטתה. בעקבות שביתה כללית במשק בסוף חודש נובמבר 2006 וסגירתו של נמל התעופה בן-גוריון, שותקה פעילותה של אל על למשך מספר ימים. עם סיום השביתה החליטה החברה לקיים מספר טיסות בשבת במטרה לאפשר את חזרת נוסעיהן לארץ. מהלך זה של אל על הביא לחרם צרכנים שהוטל עליה על ידי ציבור הנוסעים החרדי. לאחר מגעים ממושכים, הושג, ב-5 בינואר 2007, הסדר פשרה בין החברה לבין נציגי הציבור החרדי, ולפיו תמשיך אל על להימנע מטיסות בשבת, ומקרים חריגים שבהם תיאלץ החברה לבצע טיסות בשבת, ייבדקו לגופם על ידי רב מיוחד שימונה לנושא[28]. את הימנעותה מלטוס בשבת מנמקת החברה בכך שעל פי ההערכות, נוסעים דתיים וחרדים מהווים כ-20% מנוסעי אל על, והחברה קשובה לדרישות לקוחותיה[28].

עם זאת, אל על מבצעת בעקיפין טיסות בשבת באמצעות המותג סאן דור ומבצעת חכירה רטובה בשבת לחברות תעופה ישראליות. מטוס המטען של אל על (שכבר אינו פעיל), שלא מוטבע עליו לוגו החברה, גם הוא היה טס בשבת[29].

מאבקים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 הגיש יונתן דנילוביץ', דייל בחברה, תביעה נגד אל על בבית הדין האזורי לעבודה, בגין אפלייתו בזכות לכרטיסי טיסה חינם לבן זוגו, לעומת בני זוג הטרוסקסואלים. בית הדין פסק לטובת דנילוביץ', וקבע שהמדובר באפליה אסורה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. החברה ערערה בבית הדין הארצי לעבודה, והפסידה גם שם. החברה לא השלימה עם תוצאה זו, ועתרה לבג"ץ. בשנת 1994 דחה בג"ץ את עתירתה של חברת אל על, ואישר את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

ב-1998 נתבעה החברה בבית הדין לעבודה, על כך שאינה מקבלת לשורותיה נשים כטייסות. אל על טענה להגנתה שהיא מקבלת רק בוגרי קורס טיס של חיל האוויר, על אף שקיבלה לשירותיה גם מספר טייסים שאינם בוגרי קורס טיס ישראלי. בסופו של דבר ביטלה אל על את התנאי המפלה. בשנת 2000 קלטה אל על כטייסת את מרב שוורץ, שהיא האישה הראשונה בתפקיד זה באל על. מרב טסה כ-13 שנים על מטוס בואינג 400–747 והייתה האשה היחידה שהטיסה מטוס זה באל על. הטייסת השנייה שהתקבלה לחברה היא סמדר שכטר. סמדר היא הקברניט הראשונה של אל על. היא משמשת בתפקיד זה וכמו כן כמדריכה במטוס בואינג 737. החל משנת 2014 נקלטו נשים נוספות כטייסות בחברה[30].

באפריל 2010 חייב בית משפט השלום בחיפה את חברת אל על לשלם פיצויים לשני אחים ערבים מהכפר אכסאל. השופט קבע כי החברה השפילה אותם וחרגה מסמכותה כאשר הצמידה אליהם מאבטח לאחר שכבר הסתיים שלב הבידוק הביטחוני[31].

בנובמבר 2016 פסק בית משפט השלום חיפה פיצוי של 18,000 שקל לנוסעים ערבים-ישראלים (לכל אחד מהם) שהושפלו בבדיקה ביטחונית שנערכה לפני טיסתם בחברת אל-על מקפריסין לישראל[32].

בדצמבר 2016 דיילת אוויר של אל על ביקשה מנוסעת לשנות את מקום מושבה במטוס לבקשתו של נוסע חרדי. הנוסעת תבעה את חברת אל על וקיבלה פיצוי כספי. כמו כן, הודיעה אל על כי נוהלי החברה בנושא הושבת חרדים בטיסות יחודדו בקרב עובדיה[33].

במאי 2019 הגישו 52 מנוסעי "טיסת השבת" תביעה נגד אל על ודרישה לפיצוי של 7,000 שקל לכל נוסע ובסך-הכול סכום של 364 אלף שקל[34].

משבר הקורונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך משבר הקורונה רוב פעילות החברה הופסקה ורבים מקרב 6,000 עובדיה הוצאו לחל״ת[35]. חברת אל על ביטלה מספר רב של טיסות, וההערכה כי הפסדיה יעמדו על 200 מיליון דולר. בעקבות כך החלה החברה בהליך פיטורים של 1,000 עובדים, וכן קיצצה את שכר העובדים הבכירים ב-20%.[36] הנהלת אל על ניהלה משא ומתן לקבלת הלוואה של 400 מיליון דולר בערבות מדינה של 82.5%. משרד האוצר מצדו הציב לחברה מספר תנאים ובהם קיצוץ של כ-30% מפעילות החברה. ב-7 ביוני 2020 הודיע משרד האוצר כי בכוונתו להלאים את אל על ולפי המתווה של משרד האוצר החברה תקבל הלוואה בסך 250 מיליון דולר בלבד. בנוסף, הורה המשרד כי על החברה לבצע גיוס של 150 מיליון דולר בהנפקת מניות כאשר משרד האוצר מוכן לרכוש את כל המניות שלא יירכשו בהנפקה. מאחר שאל על נסחרת בשווי של 95 מיליון דולר, המשמעות של ההתחייבות היא שמשרד האוצר מוכן לרכוש את השליטה באל על ולהלאים אותה[37]. במקביל, התפרסם כי איש העסקים היהודי אמריקאי קני רוזנברג מנהל משא ומתן לרכישת החברה, באמצעות בנו אלי רוזנברג[38].

אל על הפעילה טיסות "חילוץ" לישראלים שלא יכלו לטוס לישראל עקב צמצום התנועה האווירית העולמית. בין השאר יצאו טיסות חילוץ לפרו ולאוסטרליה, יעדים אליהם אל על לא טסה מעולם.

אחרי חודש, דירקטוריון החברה אישר את המתווה לפיו חברת התעופה תנפיק מניות בהיקף 150 מיליון דולרים - שאותן תרכוש המדינה. נוסף לכך, המדינה תערוב להלוואה בסך 250 מיליון דולרים שהחברה תיקח מהבנקים, ותמנה נאמן שיפעל למכירת החברה[39]. בספטמבר 2020 הסתיימה הנפקת המניות של החברה, ואלי רוזנברג, בנו של המיליונר האמריקאי קני רוזנברג, הוא בעל המניות הגדול בחברה ומחזיק 42.89% ממניות החברה[40], במקומה של משפחת בורוביץ וחברת כנפיים אחזקות[41].

יעדי אל על[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיסות נוסעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל על מפעילה טיסות ל-55 יעדים ב-32 מדינות. בסיס הפעולה המרכזי של אל על הוא בנמל התעופה בן-גוריון. החברה טסה ליעדים בכל היבשות, למעט אוסטרליה ואמריקה הלטינית, ורוב יעדיה נמצאים באירופה בהם אמסטרדם, פריז, ולונדון. החברה מפעילה טיסות למספר יעדי מפתח בצפון אמריקה, והם נמל התעופה קנדי שבניו יורק ונמל התעופה ניוארק שבניו ג'רזי, לוס אנג'לס, בוסטון, טורונטו וסן פרנסיסקו החל ממאי 2019 והיא מאפשרת טיסות המשך ליעדים נוספים ביבשת באמצעות שותפויות קוד. עוד מפעילה החברה טיסות להונג קונג, בייג'ינג, מומבאי ובנגקוק במזרח הרחוק, וליוהנסבורג באפריקה. בשל מגבלות טיסה מעל מדינות עוינות, מתארך משך הטיסות ליעדי המזרח הרחוק באופן משמעותי.

עד המהפכה האיראנית הפעילה "אל על" טיסות ישירות בין תל אביב לבין טהרן. קו זה נחשב אחד הקווים הפעילים והעמוסים ביותר של החברה עד שנות ה-70, כשעל מנת לעקוף את המדינות הערביות העוינות, טסה אל על דרך טורקיה.

במרץ 2007, במסגרת התוכנית האסטרטגית אשר נוסחה בסוף 2005, והכוללת הפסקת השירות ליעדים בלתי רווחיים, הפסיקה אל על את טיסותיה בקווים לאיסטנבול וללרנקה, ובאמצע 2008 היא התכוונה להפסיק את טיסותיה גם לאתונה אבל הדבר לא יצא לפועל. החברה התכוונה לסגור גם את הקו לקהיר, אך נעתרה לבקשת שלטונות ישראל כי תמשיך להפעילו בשל חשיבותו הפוליטית. לבסוף, בשנת 2012, סגרה החברה סופית את הקו בגלל חוסר יעילותו הכלכלית והקושי על שמירת ביטחון הנוסעים בנמל התעופה בקהיר.

מטוס בואינג 747 מדגם 400
מטוס בואינג 767 מדגם 300ER

באפריל 2009 חנכה החברה קו תעופה ישיר לסאו פאולו בברזיל, שבוטל בנובמבר 2011 בשל חוסר כדאיות כלכלית. בשנת 2010 חנכה אל על את הקו שלה לאילת מנמל התעופה בן-גוריון. בשנת 2013 בוטל קו זה בשל מסלול לא בטוח של הטיסה.

בנובמבר 2017 החברה חנכה מחדש קו למיאמי, זאת לאחר שהקו היה פעיל עד 2008[42].

בינואר 2018 הודיעה החברה על כוונתה לחנוך בחודש אוקטובר קו טיסה לסן פרנסיסקו[43], אך במאי 2018 הודיעה החברה על דחיית פתיחת הקו למאי 2019.

ב-26 במאי 2019 חידשה החברה את הקו למנצ'סטר שנסגר ב-2001[44].

ב-14 ביוני 2019 החלה החברה בהפעלת טיסה שבועית ללאס וגאס[45].

בפברואר 2019 הודיעה החברה על פתיחת קו עונתי שבועי חדש לאורלנדו שהחל לפעול מה-2 ביולי 2019 עד ה-20 באוגוסט 2019[46].

במרץ 2019 הודיעה החברה על חידוש הקו לשיקגו במתכונת של שלוש טיסות שבועיות (ראשון, שלישי וחמישי), הקו יחל לפעול במרץ 2020[47].

במאי 2019 הודיעה החברה על פתיחת קו לנמל התעופה נריטה שבטוקיו, הקו יחל לפעול במרץ 2020, ויבוצע במטוסי הבואינג 8–787, ויופעל במתכונת שלוש טיסות שבועיות[48]. בעקבות מגפת הקורונה הודיעה החברה על דחיית השקת הקו ל-4 באפריל 2020[49].

באוגוסט 2019 הודיעה החברה על פתיחת קו לדבלין, הקו יחל לפעול ב-26 במאי 2020, ויבוצע במטוסי הבואינג 737, ויופעל במתכונת שלוש טיסות שבועיות.

באוגוסט 2019 הודיעה החברה על פתיחת קו לדיסלדורף, הקו יחל לפעול ב-1 ביוני 2020, ויבוצע במטוסי הבואינג 737, ויופעל במתכונת שלוש טיסות שבועיות.

בנובמבר 2019 הודיעה החברה על כוונתה לבצע שתי טיסות ניסוי ישירות ללא חניית ביניים מנמל התעופה בן-גוריון לנמל התעופה מלבורן. הטיסות צפויות להיערך במחצית השנייה של שנת 2020[50].

בפברואר 2020 הודיעה החברה על פתיחת קו לנמל התעופה לונדון סטנסטד, הקו יחל לפעול ב-28 ביוני 2020 ויבוצע במטוסי הבואינג 737-800, ויופעל במתכונת של חמש טיסות שבועיות[51].

באוקטובר 2020 הודיעה החברה על פתיחת קו לנמל התעופה הבינלאומי דובאי, הקו יחל לפעול ב-13 בדצמבר ויבוצע במטוסי הבואינג 787-9 ובבואינג 737-900, הקו יופעל במתכונת של 14 טיסות שבועיות[52].

נכון ליוני 2017, אל על שיפרה את דירוגה, ועלתה למקום 33 במדד דיוק מתוך 42 חברות[53].

הסכמים לשותפות קוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל על חתומה על הסכמים לשותפות קוד עם מספר חברות:[54][55]

יעדי אל על - טיסות נוסעים במטוסי אל על

פעילות המטען[עריכת קוד מקור | עריכה]

הובלת המטענים מתבצעת בבטן מטוסי הנוסעים של אל על, וכן במטוס מטען ייעודי מדגם בואינג 400–747F המבצע טיסות אל ניו יורק ולייז'. החברה מטפלת בכל סוגי המטענים כולל מטענים חריגים וכבדים, חומרים מסוכנים, יצוא חקלאי, פרמצבטיקה, רכיבי אלקטרוניקה ומטענים יקרי ערך.

החברה חנכה את פעילות הובלת המטענים ב-26 בינואר 1950 למספר יעדים באירופה, עם מטוס הקומנדו.

צי המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צי מטוסי אל על
בואינג 720 של אל על בהית'רו, נושא את לוגו שנות ה-50, מוקף ברכבי שירות של החברה בצבעי ירוק-כחול הנושאים את הלוגו שאומץ בשנות ה-60
  • צי החברה מונה 45 מטוסים - כולם מטוסים מתוצרת בואינג: 24 מטוסי בואינג 737 (16 מדגמי 737–800 + 2 בהזמנה ו-8 מדגמי 737-900),‏‏ 6 מטוסי בואינג 777 (מדגם 200ER),‏ 3 מטוסי בואינג 8–787 ו-12 מטוסי בואינג 9–787 (מתוך 16 מטוסי 787 דרימליינר שהוזמנו: 4 מדגם 8–787 ו-12 מדגם 9–787). לצי גיל ממוצע של 9 שנים[58].
  • ב-27 באוגוסט 1978 הודיעה החברה כי החליטה לרכוש שני מטוסים לטווח בינוני מחברת איירבוס[59][60]. הדגם נבחר מאחר הוא היה חסכוני בצריכת הדלק לעומת דגמים מתחרים. דגם נוסף שנבדק באותה עת, בנוסף למטוס תוצרת בואינג, היה הלוקהיד L-1011 ("טריסטאר")[61]. יושב ראש החברה מרדכי בן-ארי חתם בתחילת ספטמבר 1979 על הסכם הרכישה בראשי תיבות, אך לחץ אמריקאי על ממשלת ישראל הביא לביטול העסקה[62].
  • בעבר הפעילה החברה מטוסים מתוצרת לוקהיד ודאגלס. המטוס האחרון שאינו מתוצרת בואינג היה מטוס מתוצרת מקדונל דאגלס דגם MD-11.
  • בשנת 2016 לאחר משא ומתן ארוך בין שתי היצרניות המובילות בעולם – איירבוס ובואינג, החליטה אל על לקנות 16 מטוסי 787 מדגמי 8 ו-9.
  • ב-23 באוגוסט 2017 התקבל מטוס בואינג 9–787 ראשון בטקס רב משתתפים בנמל התעופה בן-גוריון. המטוס קרוי על שם העיר "אשדוד", ובכך החליף את מטוס הבואינג 747 הראשון שיצא משירות, שנקרא אף הוא "אשדוד".
  • ב-3 בפברואר 2019 ביצע מטוס הבואינג 767 את טיסתו המסחרית האחרונה בשירות החברה, לאחר 36 שנות שירות[63].
  • ב-3 בנובמבר 2019 ביצע מטוס הבואינג 400–747 את טיסתו האחרונה בשירות אל-על.
  • ב-28 בנובמבר 2019 הודיעה החברה על חכירת 3 מטוסים נוספים מדגם בואינג 737–800. הראשון מביניהם, 4X-EKK, הגיע בפברואר 2020[64].

בתאריך 14/2/20 הגיע מטוס חכור נוסף לאל על, שרישומו 4X-EKK והוא עתיד לשרת ביעדי החברה.

סמלי ודגלי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול ישראלי משנת 1962 המוקדש לחברת אל על, בעיצובם של האחים שמיר

בשנת 1949 עיצב הגרפיקאי הישראלי פרנץ קראוס, סמליל הכולל מגן דוד בעל כנפיים לבנות בתוך עיגול שבו השתמשה החברה עד לתחילת שנות ה-60[65]. בשנת 1963 עיצבו במשותף המעצב הבריטי ג'ורג' הים (George Him)[66] והמעצב ההולנדי אוטו טרוימן (Otto Treumann) את לוגו הריבוע באנגלית שכלל גם גרסה משנית בעברית[67]. בשנת 1971 כחלק מהשקת עיצוב חדש למטוס בואינג 747 (בשיתוף עם המעצבת דורה גד, אשתו של אפרים בן ארצי, יו"ר אל על) עיצב המעצב הישראלי דן ריזינגר לוגו אופקי המכיל שילוב של הסמל באנגלית ובעברית. סמל זה נחשב למהפכני בשל השילוב הדו-לשוני. העיצוב המקורי היה בצהוב ובשחור, ובשנת 1978 הוסף דגל ישראל לסמל. הסמליל התווסף למטוסים רק בשנת 1994 כאשר הצבעים הישנים הוחלפו בצבעים חדשים: כחול בהיר וכחול כהה[68]. בשנת 2000, עברה החברה, תהליך מיתוג מחדש, על ידי המעצבת רות רהט[69]. בתהליך עודכנו צבעי הסמל לכחול וכסף, ועוצב דגל החברה המורכב משתי רצועות בצבעי הלוגו. בנוסף עוצבו המטוסים בהתאם למיתוג החדש. בשנת 2006, החברה עברה תהליך מיתוג מחדש על ידי סטודיו "ברוך נאה". במסגרת התהליך עוצבה גרסה מעוגלת ורכה ללוגו הישן שצבעיו עודכנו לצבעי כחול וכסף כהים. בנוסף עוצבה מחדש תבנית הצביעה על גוף המטוסים.

החל מאוגוסט 2017 החלה החברה במיתוג חדש בעקבות הגעת מטוסי בואינג 787. סמל המגן דוד על המטוס בהיר יותר ומשולב עם צבע תכלת והפס הכחול בהיר יותר ומשולב עם מעוינים דמויים ליהלומים שגם הם בצבע תכלת. כמו כן, הכיתוב "נתיבי אוויר לישראל" וכתובת אתר האינטרנט שהיו כתובים על המטוס הושמטו.

UP[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו המותג UP

UP היה מותג הטיסות הלואו קוסט של אל על שהתחיל לפעול ב-30 במרץ 2014. הטיסות הופעלו לחמישה יעדים באירופה: ברלין, פראג, לרנקה, בודפשט וקייב ובוצעו במטוסי בואינג 737–800 שהוסבו לטיסות UP ונצבעו מחדש בצבעי המותג: גוף המטוס נצבע בתכלת שבו שולבו עננים לבנים, וזנב המטוס המשיך לשאת את דגל ישראל, תוך השמטת הפס הכחול התחתון.

בשנת 2017 זכה המותג UP במקום החמישי בתואר "חברת הלואו קוסט הטובה במזרח התיכון מתוך שמונת חברות הלואו קוסט הפועלות במזרח התיכון."[70].

ב-3 בינואר 2018 הודיעה חברת אל על על כוונתה לבטל את המותג "UP"[71].

ב-14 באוקטובר 2018 בוטל המותג UP וכל הטיסות חזרו לפעול תחת אל על[72].

מטוס צבוע בסכימת המותג UP

מועדון מתמיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למקובל בשוק התעופה העולמי, מפעילה אל על את מועדון הנוסע המתמיד הקרוי מועדון "מתמיד", מאז שנת 1984. החל משנת 2005 מועדון מתמיד הוא מועדון הנוסע המתמיד היחיד שמפעילה החברה, ומחולק לחמש דרגות חברות – רגיל ("מתמיד"), כסף, זהב, פלטינה וטופ-פלטינה.

בעבר הופעלו ארבעה מועדוני לקוחות נפרדים: "מתמיד" החשוב והיוקרתי,"נאמן", "קונים טסים" ו"ראש בעננים". בכל אחד מארבעת המועדונים נהגו כללים שונים באשר לחברות בו, היקף ומשך צבירת נקודות ואופן ניצולן. כאמור, בשנת 2005 אוחדו כל ארבעת המועדונים והותאמו חוקיו העיקריים של המועדון בהתאם למקובל בעולם התעופה המסחרית.

עקרון היסוד של מועדון מתמיד דומה לאלה של מועדונים דומים ברחבי העולם. תמורת טיסות שמקיים חבר המועדון בחברת אל על, נצברת לזכותו כמות מסוימת של נקודות אותן יוכל לממש בבוא העת לשם הנפקת כרטיסי טיסה בחינם, רכישת כרטיסי טיסה מוזלים או שדרוג למחלקת שירות גבוהה יותר בעת הטיסה. אל על חילקה את מפת יעדיה לשש רצועות בהתאם למרחק הטיסה מתל אביב, כשבכל רצועה נמצאים מספר יעדים שעליהם חלים כללי צבירה ומימוש נקודות זהים. זאת בניגוד לרוב חברות התעופה בעולם, המחשבות את צבירת ההטבות ומימושן בהתאם למרחק האמיתי (במיל) שטס חבר המועדון (או לפי מפתח כפולות קבוע בהתאם למחלקת השירות, עלות כרטיס הטיסה וכדומה).

מטוס בואינג 700–737 (לא בשירות כבר) של אל על. מראה תא הנוסעים. בקדמת התמונה - מחלקת עסקים. מאחור - מחלקת תיירים

למרות שנים של ניסיונות, אל על לא מצליחה להתקבל כחברה באף אחת מבריתות התעופה הגדולות[73].

בדצמבר 2016 הוגשה בקשה לתובענה ייצוגית כנגד החברה בשל העובדה שבאתר בשפה העברית עלות ההצטרפות למועדון היא 25 דולר אמריקני בעוד ההצטרפות למועדון באתר באנגלית היא חינם[74].

החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנכ"לי אל על[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניין שם תקופת כהונה
1 לואי אריה פינקוס 1949–1956
2 אפרים בן ארצי 1956 - 1963 (עד 1967 יו"ר)
3 שלמה להט (לנדאו) 1963 - 1967
4 מרדכי בן-ארי 1967–1977
5 מרדכי הוד 1977–1979
6 יצחק שנדר 1979–1982
7 רפי הר-לב 1982–1996
8 יואל פלדשו 1996–2000
9 דוד חרמש 2000–2002
10 עמוס שפירא 2002–2005
11 חיים רומנו 2005–2009
12 אליעזר שקדי 2009–2014
13 דוד מימון 20 במרץ 2014 - פברואר 2018
14 גונן אוסישקין 15 בפברואר 2018 - מכהן

חברות בנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבעלות מלאה או חלקית של אל על נמצאות מספר חברות בנות בתחומי התעופה, התיירות וההסעדה:

  • סאן דור נתיבי אויר בינלאומיים בע"מ (ישראל) – ארגון ושיווק טיסות וחבילות נופש בטיסות שכר וטיסות סדירות.
  • תמ"מ-תעשיית מזון מטוסים בע"מ (ישראל) – ייצור ואספקה של ארוחות מוכנות כשרות למטוסים, אירועים וקייטרינג.
  • כתית (ישראל) – הפעלת מסעדה ומזנונים בבסיס האם של אל על בנמל התעופה בן-גוריון (בשליטה מלאה).
  • סופרסטאר הולידייס לימיטד (אנגליה) – שיווק חבילות תיור ומכירת כרטיסי טיסה על קווי אל על.
  • בורנשטיין קייטררס בע"מ (ארצות הברית) - ייצור ואספקה של ארוחות מוכנות לחברות תעופה ולמוסדות אחרים. פועלת בנמל התעופה ע"ש קנדי בניו יורק.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2016 דורגה אל על במקום הראשון בעולם באיחורים בזמני הנחיתות[75]. נכון לאוגוסט 2019 אל על דורגה במקום 39 במדד נחיתות בזמן, מתוך 42 חברות תעופה שנבדקו[76].

בסקר שנערך בנמל התעופה לונדון הית'רו ברבעון הראשון של שנת 2017 הוכרזה אל על כ-"חברת התעופה המזהמת והרועשת ביותר מתוך חמישים חברות התעופה הפעילות ביותר בשדה"[77]. אל על מסרה בתגובה: שבתחילת 2019, כל מטוסי ה-400–747 של אל על, הידועים כרועשים ומזהמים ייצאו משירות[78].

ביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטחת טיסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטחה משטרתית סביב מטוס אל על בפרנקפורט

אל על מתאפיינת בהשקעה רבה באבטחת מטוסיה לאחר פיגועי 11 בספטמבר. בכל מטוס אל על בזמן הטיסה יש לפחות איש ביטחון חמוש אחד בלבוש אזרחי, הנקרא "מטוסאי" ואחראי על הביטחון במטוס. תא המטען של מטוסי אל על מחוזק בפלדה, הגישה אל תא הטייס היא דרך דלת כפולה שבה הדלת הראשונה נפתחת על ידי קוד סודי, ודלת שנייה שנפתחת לאחר סגירת הראשונה וקבלת אישור כניסה מהטייס.[דרוש מקור]

העלות השנתית של אבטחת אל על מחוץ לישראל היא מעל 500 מיליון שקלים בשנה, ומדינת ישראל נושאת בעלות זו[79].

ב-2012 הוכרזה אל על כמונופול במתן שירותי אבטחת תעופה.

תאונות ותקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-6 בפברואר 1950 התרסק מטוס דאגלס DC-4 סקיימאסטר של "אל על" בעת ההמראה בשדה התעופה לוד במזג אוויר קשה. המטוס נפל על המסלול מגובה 15 מטרים והחל לבעור. כל נוסעי המטוס וצוותו נחלצו בשלום, אך המטוס נשרף כליל[80].
  • ב-24 בנובמבר 1951 התרסק מטוס אל על סקיימאסטר מטען DB 4X4 בניסיון נחיתה במזג אוויר קשה בשדה קלוטן שליד ציריך, מתוך 7 אנשי צוות אחד שרד.
  • ב-27 ביולי 1955 הופל מטוס החברה מדגם לוקהיד קונסטליישן שהיה בדרכו מלונדון דרך פריז ווינה לתל אביב, ונכנס בשוגג לשמי בולגריה. 58 הנוסעים ואנשי הצוות נספו.[81]
  • ב-23 ביולי 1968 נחטף מטוס אל על שהיה בדרכו מרומא לתל אביב בידי שלושה מחברי החזית העממית לשחרור פלסטין. המטוס ובו 10 אנשי צוות ו-38 נוסעים הונחת באלג'יריה. המשא ומתן לשחרור החטופים נמשך למעלה מ-40 יום, ובסופו שוחררו הן החוטפים והן בני הערובה. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שחטיפה של מטוס של אל על הצליחה. מאחר שהחוטפים יצאו לדרכם מלבנון, בידיעתה ובהסכמתה של הממשלה הלבנונית, ראתה בה ישראל אחראית לאירוע. בתגובה, ב-28 בדצמבר 1968, התקיפו כוחות מיוחדים של צה"ל את שדה התעופה בביירות במבצע תשורה, והשמידו 14 מטוסי נוסעים, רובם בבעלות חברת מידל איסט איירליינס הלבנונית.
  • ב-18 בפברואר 1969 תקפה חוליית מחבלים של "החזית העממית לשחרור פלסטין" מטוס אל על בציריך . בהתקפה נפצעו שני אנשי צוות (אחד מהם, יורם פרס, מת מפצעיו) ונגרם נזק למטוס, אך נמנע אסון כבד בזכות המאבטח המוטס, מרדכי רחמים, שירה לעבר התוקפים והרג את ראש החוליה.
  • בפברואר 1970 תקפו שלושה מחבלים נוסעי אל על במינכן. בין הפצועים הייתה השחקנית חנה מרון, שנפצעה קשה ורגלה השמאלית נקטעה בעקבות כך. הקברניט אורי כהן השתלט על אחד המחבלים ומנע תוצאות קשות יותר.
  • ב-6 בספטמבר 1970 חטפו מחבלים פלסטינים מהחזית העממית לשחרור פלסטין ארבעה מטוסים בו-זמנית, באירוע שידוע כחטיפת המטוסים לשדה דוסון. באותו יום, נחטפו לירדן שלושה מטוסים בידי פעילי החזית העממית ופוצצו שם, ורק חטיפת מטוס אל על סוכלה. על טיסת אל על 219 לניו יורק, עלו בעצירת ביניים באמסטרדם זוג טרוריסטים: פטריק ארגולו וליילה ח'אלד (לפי התוכנית היו אמורים להשתתף בחטיפה ארבעה מחבלים, אך אנשי האבטחה של אל על סירבו לאפשר לשניים מהם לעלות למטוס). השניים ניסו לחטוף את המטוס אך תוכניתם סוכלה בידי נוסעים, אנשי הביטחון הישראלים והכלכל שלמה וידר שהיו על המטוס. שלמה וידר קיבל את עיטור האומץ של שר התחבורה על פעולתו זו[82]. ארגולו נהרג ואילו ח'אלד נתפסה בחיים והוסגרה לממלכה המאוחדת[83].
  • ב-16 באוגוסט 1972 התפוצץ מטען חבלה במטוס אל על בטיסה 444 מרומא. הקברניט יהודה פוקס הנחית את המטוס הפגוע בנמל התעופה של רומא. על מעשיו אלה קיבל את עיטור המופת של שר התחבורה[84].
  • באוגוסט 1978, במרכז לונדון תקף המחבל פאהד מיהי, חבר בארגון החזית העממית, צוות אוויר של אל על באמצעות תת-מקלע ופצצות דינמיט[85]. אחת הדיילות שנפצעה היא הבמאית יולי כהן שביימה סרט בשם "המחבל שלי" (2002) בהשראת האירוע.
  • ב-18 באפריל 1986 נעשה ניסיון לפוצץ מטוס אל על שהיה אמור לטוס מלונדון לתל אביב בטיסה 016. אן מארי מרפי, אזרחית אירית שהייתה בהריון, נשאה פצצה במשקל של 1.35 ק"ג אשר הוטמנה בחפציה בלא ידיעתה על ידי ארוסה הירדני ניזאר הינדאווי. מרפי עברה את בדיקות אנשי האבטחה הבריטים והאסון נמנע בשל עירנותם של אנשי הביטחון של אל על. הינדאווי נשפט באנגליה ונדון לעונש מאסר בן 45 שנים.
  • ב-4 באוקטובר 1992 התרסק מטוס מטען כעשר דקות לאחר ההמראה משדה התעופה סכיפהול שליד אמסטרדם על קומפלקס מגורים. שלושת אנשי הצוות והנוסעת שהיו במטוס נספו. הרס רב נגרם לבניינים ו-43 איש נספו על הקרקע.
  • ב-4 ביולי 2002 פתח אזרח מצרי באש לעבר דלפקי הכרטוס של אל על בשדה התעופה בלוס אנג'לס. שישה ישראלים נפגעו מהירי ושניים מהם נהרגו. היורה, האשם מוחמד הדאייט, לא השתייך לארגון טרור כלשהו אך החזיק בדעות אנטי ישראליות, דבר שהביא את שלטונות ארצות הברית להכיר במקרה כאירוע טרור.
  • ב-23 באוקטובר 2003 הונחת מטוס אל על מדגם בואינג 767 שהיה בטיסה מתל אביב ללוס אנג'לס דרך טורונטו בשדה התעופה הבינלאומי של המילטון, אונטריו. הטיית הטיסה ממסלולה המתוכנן הוסברה באיום ביטחוני ממשי שנבע מחשש ליירוט המטוס בטילי קרקע אוויר בעת נחיתתו בטורונטו.
  • באפריל 2005 כשלה מערכת הטייס האוטומטי של מטוס בואינג 700–737 של אל על, לאחר המראת המטוס ממוסקבה לנמל התעופה בן-גוריון, כאשר על סיפונו 120 נוסעים. לאחר טיפוס לגובה של 2,000 - 3,000 רגל (600 - 700 מטרים), הקטינה לפתע מערכת הטייס-האוטומטי את הספק שני המנועים. כתוצאה מאיבוד כוח הדחף של המנועים, ירדה המהירות באופן משמעותי והמטוס הרים את חרטומו כלפי מעלה ואיבד גובה רב, והייתה דרושה מיומנות גבוהה של הטייסים להחליף מצב של ניהוג ידני אל מול טייס אוטומטי באם קיים איבוד גובה. מערכת האזהרה של המטוס, שמרעידה את הסטיק, נכנסה לפעולה, והקברניט ניתק את מערכת הטייס האוטומטי, הגביר את סיבובי המנוע כדי לקבל יותר כוח, וייצב במהירות את המטוס. כתוצאה מהתקלה, המטוס צנח בכמה עשרות מטרים בלבד ולאחר מכן הטיסו שני הטייסים את המטוס באופן ידני והנחיתו אותו בשלום בנמל התעופה בן-גוריון.
  • ב-5 ביולי 2012 נחת מטוס בואינג 400–747 נחיתת חירום מוצלחת בנמל התעופה לונדון הית'רו לאחר 40 דקות של טיסה, בעקבות אש שפרצה במנוע מספר 4 וחייבה את הדממת המנוע. הטייסים חזרו ללונדון עם 3 מנועים.
  • בחודש אפריל 2013 מטוס מסוג בואינג 737 התקרב בצורה מסוכנת לצלע הר בדרכו לאילת, הטייסים נסקו לגובה תוך חריגה לשטח המצרי. בעקבות כך הטייס הראשי באל על ביקש לבטל את קו אילת-תל אביב לטיסות לילה[86].

דיילי אל על[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהוקמה אל על, על מנת להביא את חיים ויצמן משווייץ שישמש כנשיא מדינת ישראל, החברה הייתה צריכה לעמוד בתקן שדרש שבכל מטוס אזרחי חייבים להיות דיילים. לכך גויסו למשימה הרברט קוולר, מלצר ממלון "ארמון" בתל אביב, ומרים גולד, חיילת ששירתה כפקידה בחיל האוויר.

בשנותיה הראשונות של החברה הדיילים נקראו "סדרני טיסה", ובשם המקצוע "דייל" החלו להשתמש בשנות החמישים. הדיילים נבחרו באקראי וצוידו במדים מאולתרים. מאוחר יותר, התארגנו חטיבות ההדרכה הממשלתיות וגופי התחבורה, ופתחו מסלול הכשרה מקצועי לדיילות ודיילים. דרישות הקבלה הבסיסיות היו על פי גיל, נשים עד 27 שנים וגברים עד 31, הופעה חיצונית נאה, ידע כללי גבוה ושליטה טובה בעברית ובאנגלית.

ב-1958 נערכה בארצות הברית תחרות יופי בינלאומית לדיילות ובמקום הראשון זכתה איילה הראל, דיילת אל על. עיתונים כמו העולם הזה נהגו לסקר בקביעות את דיילות אל על.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל על בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. ^ אל על: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  3. ^ גולן חזני, אלי רוזנברג קיבל היתר שליטה באל על, באתר כלכליסט, ‏2 באוקטובר 2020
  4. ^ ענת שיחור-אהרונסון, אל על חונכת היום את קו הטיסות לאילת, באתר nrg‏, 1 באוגוסט 2010
  5. ^ נווית זומר, דירקטוריון אל על הכריע: החברה בדרך להלאמה, באתר כלכליסט, 6 ביולי 2020
  6. ^ חברת תעופה ישראלית בהון של מיליון ל"י, המשקיף, 19 בנובמבר 1948
  7. ^ הנשיא ד"ר חיים וייצמן הגיע לישראל, דבר, 1 באוקטובר 1948
    הנשיא בא במטוס של חברת <<אל על>>, הבוקר, 1 באוקטובר 1948
  8. ^ הנרי מורגנטאו הגיע לישראל, על המשמר, 21 באוקטובר 1948
  9. ^ נפתה שירות התעופה האזרחית "אל־על", על המשמר, 3 בנובמבר 1948
  10. ^ מטוס "אל על" יצא להבאת ארון הרצל, על המשמר, 14 באוגוסט 1949
  11. ^ הופעל מטוס שני של ,אל עלי, הארץ, 20 באוקטובר 1949
  12. ^ ש. גלודשמיט, מטוס "אל-על" הגיע לונדונה, הבוקר, 23 בדצמבר 1949
  13. ^ שלושה קווים חדשים ל,אל על', דבר, 22 באוקטובר 1950
  14. ^ מטוס בריטאניה ימריא היום מלוד, דבר, 22 בדצמבר 1957
  15. ^ טיסת בכורה של סילון 'אל על', למרחב, 23 בפברואר 1961
  16. ^ היסטוריה, אתר אל על
  17. ^ אורי דן, לא התרגשנו - והמטוס היה נפלא, מעריב, 20 ביוני 1961
  18. ^ 50 לישראל בעמוד על שנת 1960
  19. ^ Most passengers on an aircraft
  20. ^ יורם גביזון, בדרך להדממה? אל על מפסיקה את מרבית טיסותיה - כל הפרטים, באתר TheMarker‏, 12 במרץ 2020
  21. ^ נווית זומר, אל על ממשיכה לצמצם - תפעיל 4 טיסות יומיות בלבד, באתר כלכליסט, 17 במרץ 2020
  22. ^ שמעון יעיש, ‏הטיסה המורכבת והמאתגרת בתולדות אל על, באתר ישראל היום, 31 במרץ 2020
  23. ^ חילוץ ישראלי בדרך לפיליפינים: "נעזור כמה שאפשר", באתר וואלה! NEWS‏, 11 בנובמבר 2013
  24. ^ נועם (דבול) דביר ויואב זיתון, חזרו מנפאל: "הקלה עצומה להיות בארץ", באתר ynet, 28 באפריל 2015
  25. ^ איתי בלומנטל ואיתמר אייכנר, חילוץ הישראלים מפרו: מאות הועברו ללימה, מטוס אל על הראשון נחת, באתר ynet, 19 במרץ 2020
  26. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏כמעט כל מה שרציתם לדעת על טיסת אל על שתצא לאבו דאבי, באתר גלובס, 31 באוגוסט 2020
  27. ^ אווירוני "אל על" אינם ממריאים ואינם נוחתים בשבת, הצופה, 11 ביולי 1950
  28. ^ 1 2 לאחר יותר מחודש של חרם צרכנים: פשרה בין נציגי הציבור החרדי לאל-על, באתר גלובס, 5 בינואר 2007
  29. ^ מיכל רז-חיימוביץ', הסיפור המוזר על טיסת אל על מאנטבה לתל-אביב - בשבת, באתר גלובס, ‏17 בפברואר 2019
  30. ^ איתי בלומנטל, היסטוריה באל על: קוקפיט עם נשים בלבד, באתר ynet, 22 בינואר 2016
  31. ^ אל-על תפצה שני אחים ערבים ב-30 אלף שקל על פגיעה בכבודם, באתר גלובס, 7 באפריל 2010
  32. ^ אל-על תפצה נוסעים ערבים-ישראלים שהושפלו בבדיקה ביטחונית, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2016
  33. ^ אסף זגריזק ואיתי בלומנטל, ניצולת שואה הועברה ממושבה בטיסה בגלל נוסע חרדי - ותפוצה, באתר ynet, 21 ביוני 2017
  34. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏"טיסת השבת" מגיעה לביהמ"ש: 52 נוסעים תובעים את אל על, באתר גלובס, 28 במאי 2019
  35. ^ מיכל רז-חיימוביץ, אל על מאריכה את החל"ת לעובדים עד ל-30 ביוני באתר גלובס, 7 במאי 2020
  36. ^ תומר הדר, אל על מבטלת טיסות לאירופה: "אין טעם, הנוסעים לא מגיעים", באתר כלכליסט, 2 במרץ 2020
  37. ^ יורם גביזון, משרד האוצר בדרך להלאים את אל על: מוכן להזרים 150 מיליון דולר אתר דה-מרקר, 7 ביוני 2020
  38. ^ "משפחת רוזנברג היא הרוכשת הפוטנציאלית של חברת אל על". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-13 ביולי 2020. 
  39. ^ לאחר 15 שנים - אל על בדרך חזרה לידי המדינה, כאן-תאגיד השידור הישראלי
  40. ^ "אלי רוזנברג צפוי להיות בעל השליטה החדש באל על". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2020. 
  41. ^ רז-חיימוביץ', מיכל; לוי, אביב (16 בספטמבר 2020). "מסתמן: מוזס איבדה השליטה באל על. רוזנברג הוא בעל המניות הגדול". Globes. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2020. 
  42. ^ "אל על החליטה לחדש את טיסותיה למיאמי | בלב החדשות". בלב החדשות (בעברית). 3 במאי 2017. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2017. 
  43. ^ חדשות
  44. ^ El Al proposes Manchester service resumption from late-May 2019, Routesonline (באנגלית)
  45. ^ אל על תטוס ללאס וגאס, Passportnews, ‏2018-12-10
  46. ^ אל על משיקה טיסות לילה ישירות לאורלנדו, Passportnews, ‏12 בפברואר 2019
  47. ^ דני שדה, אל על חוזרת לטוס לשיקגו, וויזאייר משיקה קו לקרקוב, באתר ynet, 20 במרץ 2019
  48. ^ מעריב אונליין, ‏בעקבות הביקוש: "אל על" תפעיל קו טיסה ישיר מתל אביב לטוקיו, באתר מעריב אונליין, 29 במאי 2019
  49. ^ מיכל רז-חיימוביץ', אל על מבטלת את הטיסות לאיטליה ולתאילנד ודוחה את השקת הקו לטוקיו, גלובס, ‏27 בפברואר 2020
  50. ^ אל על תחל בטיסות ניסוי ישירות לאוסטרליה, המניה צונחת בעקבות ירידה ברווח, ynet, ‏27 בנובמבר 2019
  51. ^ אל על: קו חדש ללונדון – סטנסטד, Passportnews, ‏20 בפברואר 2020
  52. ^ גידי ליפקין, אל על תפעיל בדצמבר 2 טיסות יומיות לדובאי, PassportNews, ‏2 בנובמבר 2020
  53. ^ ynet, חברות התעופה המדייקות: איבריה במקום הראשון, אל על במקום 33 מתוך 41, באתר ynet, 11 ביולי 2017
  54. ^ Flights to Tel Aviv | Code Share | EL AL Airlines
  55. ^ Code Share Agreements | EL AL Airlines
  56. ^ אל על: קוד-שייר עם וייטנאם איירליינס, אתר Tnet, ‏15 בנובמבר 2012
  57. ^ אל על: הסכם קוד שייר חדש עם חברת התעופה הפולנית LOT, Passportnews, ‏2018-12-18
  58. ^ El Al Israel Airlines Fleet Details and History, www.planespotters.net
  59. ^ "אל־על" רוכשת 2 מטוסים בינוניים מדגם "איירבוס" אירופי, דבר, 27 באוגוסט 1978
  60. ^ מנהלי "אל־על" יצאו לבחון התאמתו של מטוס איירובוס, דבר, 30 בינואר 1978
  61. ^ האמריקאים ממשיכים ללחוץ על רכישת מטוס הטריסטאר ל'אל־על, דבר, 31 באוגוסט 1978
  62. ^ בן ארי חתם הסכם לרכישת שני מטוסי איירבוס ל'אל־על', דבר, 8 בספטמבר 1978
  63. ^ איתי בלומנטל, מטוס ה-767 של אל על יוצא לגמלאות, באתר ynet, 3 בפברואר 2019
  64. ^ 2-BTTC BBAM Boeing 737-800, www.planespotters.net (באנגלית)
  65. ^ מאתר המורשת של החברה
  66. ^ מתוך אתר המעצב
  67. ^ לוגו ותדמית לאל-על, באתר הארץ, 26 באפריל 2006
  68. ^ מתוך תגובות גולשים על קובץ בפליקר
  69. ^ על התהליך(הקישור אינו פעיל, 16.3.2020)
  70. ^ Worlds Best Low-Cost Airlines
  71. ^ שירות גלובס, ‏אל על תבטל את מותג UP; תדרג את הכרטיסים במחלקת תיירים, באתר גלובס, 3 בינואר 2018
  72. ^ דני שדה, מהקל לגמיש: בדקנו את המחירים החדשים של אל על לאירופה, באתר ynet, 15 באוקטובר 2018
  73. ^ ספיר פרץ-זילברמן, ‏אפקט שמיים פתוחים: הישראלים איבדו את האמון בחברות התעופה המקומיות, באתר ‏מאקו‏‏, ‏28 באפריל 2013‏
  74. ^ דני שדה וליטל דוברוביצקי, המועדון שעולה כסף רק לישראלים, באתר ynet
  75. ^ El Al comes last in punctuality
  76. ^ Global Airlines Arrival Performance. Flightstats.com
  77. ^ "Heathrow Fly Quiet and Green - The League Table". בדיקה אחרונה ב-20 בפברואר 2018. 
  78. ^ אל על דורגה כחברת התעופה המזהמת והרועשת ביותר בלונדון, באתר וואלה! NEWS‏, 15 ביוני 2017
  79. ^ היסטוריה -אבטחת אל על
  80. ^ 6.2.1950 - אובדן מטוס ראשון ל"אל על", באתר "מרחב אווירי"(הקישור אינו פעיל, 16.3.2020)
  81. ^ ניסים משעל, 70 לישראל להיות ישראלי, עמוד 52, ידיעות אחרונות
  82. ^ שלמה וידר, באתר הגבורה
  83. ^ ירון דרוקמן, גיבורי טיסת אל על שסיכלו חטיפה, באתר ynet, 12 בספטמבר 2015
  84. ^ יהודה פוקס, באתר הגבורה
  85. ^ Yulie Cohen, פיגוע החזית העממית בצוות אל על, בְּלוֹגאִישִׁי, ‏2009-04-29
  86. ^ כמעט תאונה באל על: "להגביל טיסות לאילת", באתר ynet, 26 במאי 2013