המערכת הכלכלית החדשה

הוועידה הכללית השישית של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי בינואר 1963, במהלכה אומצה "המערכת החדשה".

המערכת הכלכלית החדשה של התכנון והניהול (בגרמנית: Neue Ökonomische System der Planung und Leitung) הייתה מדיניות כלכלית שהונהגה על ידי מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, מפלגת השלטון של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, ב-1963. מטרת המדיניות החדשה הייתה להחליף את שיטת תוכניות החומש, אשר תחתיה התקיימה כלכלת גרמניה המזרחית מאז 1951. המערכת אומצה כדי לשפר את תוצאות התכנון המרכזי הקיים של הכלכלה, כך שתתפקד באופן יעיל יותר.

עקב שילוב של סיבות אידאולוגיות וניהוליות, המערכת הכלכלית החדשה לא יושמה במלואה מעולם ולא הביאה לתוצאות הרצויות "המערכת החדשה" לא נחלה הצלחה. ב-1968 גבר שוב התכנון הריכוזי, וב-1971 היא הוחלפה סופית על ידי "אחדות המדיניות הכלכלית והחברתית" (Einheit von Wirtschafts- und Sozialpolitik).

רקע

המערכת הכלכלית החדשה הושקה במחצית הראשונה של 1963 על ידי המזכיר הראשון ומנהיג המדינה ולטר אולבריכט. מטרתה הייתה לייצב את המשטר הקומוניסטי באמצעות הדגמת יכולתה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית להתחרות ב"נס הכלכלי" של גרמניה המערבית הקפיטליסטית. אולבריכט ניסה להגדיל את הצמיחה על ידי הכנסת יסודות מוגבלים של שוק חופשי לתוך דגם התכנון הכלכלי הכמעט-סטליניסטי שהתקיים אז. המטרות העיקריות היו לצמצם בזבוז של חומרי גלם, להגדיל את רמת המיכון בשיטות הייצור, ובראש ובראשונה, ליצור מערכת המתעדפת איכות על גבי כמות. התוכנית שימשה גם כדי לנסות לשקם את הנזק הכבד שגרמה המנוסה ההמונית של מומחים למערב, לפני בנייתה של חומת ברלין ב-13 באוגוסט 1961

אולבריכט אימץ את "המערכת החדשה" מטעמים פרגמטיים של ייצוב המשטר. כסטליניסט ותיק, שהנהיג בשעתו את תוכניות החומש, סלד מרפורמות. שתי תוכניות החומש הראשונות והקולקטיביזציה של החקלאות ב-1960 לא הביאו איתן את התוצאות המתוכננות. תוכנית החומש הראשונה שונתה באביב 1953, כחלק מאימוצה המזורז של מדיניות "המסלול החדש" המאולתרת לאחר דיכוי המרד המזרח גרמני. עקב בעיות מחריפות, תוכנית החומש השנייה הוארכה לתוכנית שבע-שנתית (1958-1965). הנזקים שהשיתה, כמו חוסרים במזון ובמוצרים אחרים, יצרו מתחים ובעיות פוליטיות, ובעיקר הגירה המונית למערב. בעיה זו נפתרה באופן חלקי על ידי הקמת חומת ברלין. בניין החומה ובלימת ההגירה אפשרו למשטר אורך נשימה לעסוק בבעיות פנימיות, ובייחוד ברפורמות כלכליות. אולבריכט סבר שהצלחה כלכלית ברפובליקה הדמוקרטית יכלה לתרום לאיחוד גרמניה תחת שלטון סוציאליסטי, מטרה שראה כאפשרית וכתלויה בהוכחת עליונות הסוציאליזם המזרחי על הקפיטליזם המערבי. בנוסף, ההפשרה של חרושצ'וב הביאה לכך שהגרורות הסובייטיות במזרח אירופה נהנו מחופש רב להתנסות בשיטות כלכליות שלא עלו עם המרקסיזם-לניניזם האורתודוקסי. התוכנית השבע-שנתית ננטשה כמעט לחלוטין, והוחלפה על ידי "המערכת הכלכלית החדשה" ב-1961.

עיקרי השיטה

במקום לדרוש עמידה ביעדים שנתיים, אולבריכט העדיף תוכנית לטווח ארוך שנועדה להעניק לחברות חופש פעולה יחסי ולהגביר את הצמיחה. עם זאת, ל"מערכת הכלכלית החדשה" אף פעם לא הייתה תוכנית אחת או ציר זמן ברור. כתחליף לתוכניות החומש, אולבריכט קרא ליצירה של "תוכנית פרספקטיבה", דבר שלא יושם מעולם משום שתכנון לטווח ארוך בכלכלה בשליטת המדינה הסתבר כבלתי-אפשרי.

במהלך ועידת המפלגה השישית בינואר 1963, המזכיר ביקר את האופן הבירוקרטי והריכוזי בו התנהלה כלכלת הרפובליקה, ותיאר את הנקודות העיקריות של התוכנית החדשה: הגדלת הסמכויות של המנהלים, מתן חופש יחסי לעסקים פרטיים או מולאמים-למחצה, והצבת יעדים קשיחים פחות; מעבר למחירים גמישים יותר ומבוססי שוק; התחשבות ברווח, בנוסף לעמידה ביעדים, בעת מדידת ההישגים; מתן תמריצים חומריים לעובדים, ופתיחת אפשרות לשיתופם בהנהלה באמצעות ועדות יצרנות; והגברת משקלם של מומחים בקבלת ההחלטות, על חשבון אידאולוגים של המפלגה.

ג'פרי קופסטין כתב ש"המטרה הראשית של הרפורמה הייתה התגברות על הלך החשיבה של תוכניות שנתיות, שהביא להזנחת יישום שינויים מבניים ארוכי-טווח בטכנולוגיות ותהליכי ייצור."

יישום וכשלים

"המערכת החדשה" נדרשה להתמודד עם שני אתגרים: הבטחת אספקה יציבה של חומרי גלם מברית המועצות, והגדלת היצרנות של הכלכלה.

ב-1963, עקב מחסורים מבית, הסובייטים הודיעו שהמשק המזרח-גרמני יקבל פחות נפט מהכמות שהובטחה, בשל הצורך לספק נפט לקובה. נוסף על כך, משלוחי מתכות, צמר, דגנים, ובשר צומצמו ב-25%-35%.

לחברות ניתנה האפשרות להחליט על ולממן השקעות הכרחיות מהרווחים שלהם, או לבקש מימון ממשלתי. מאחר שחברות רבות לא השיאו כל רווח, נגרם גידול אדיר בביקוש למימון מן המדינה.

במשך 1966 ו-1967 צומצם מספר המחוונים הכלכליים שנקבעו על ידי המדינה, ולמשרדים ניתן חופש רב יותר לתכנן. במקביל, סגירת חברות והעברת פועליהן למקומות עבודה אחרים (אבטלה הייתה בלתי-נתפשת באידאולוגיה הקומוניסטית) נתקלה בהתנגדות מהעובדים, והתוכנית לא יושמה לבסוף. בגלל שיקולים פוליטיים של יוקרה, המדינה נמנעה מלסגור מפעלים לא-רווחים והוסיפה להשקיע בתעשיות נושאות הפסדים, ואף ייקור מוצרים מפוקחים (או, למצער, הגמשת מחיריהם) לא באו בחשבון.

השלטון חשש מכל אי-נחת במעמד הפועלים, וגידול השכר באותן שנים עקף את העלייה ביצרנות. ללא פיקוח, החברות היו חופשיות להגדיל את המשכורות והמענקים לעובדים. הדבר הביא למחסורים והתמרמרות בקרב העם. בניגוד לשנים בהן הכלכלה נוהלה על ידי אידאולוגים מפלגתיים, "המערכת החדשה" דרשה יותר ידע מקצועי. בתוך הממסד ניבע קרע בין חברי המפלגה הוותיקים לשכבה של טכנוקרטים, שהוטרדו פחות משאלות אידאולוגיות.

ביקורת וביטול

כשהבעיות בשיטה החדשה ניכרו, הגיבה ההנהגה בהידוק שליטתה בכלכלת המדינה. במהלך 1965, הביקורת על "המערכת החדשה" גברה מכל עבר. הוועידה ה-11 של המפלגה בדצמבר עמדה בסימן הישגים לשמרנים, בהנהגת אריך הונקר. בנוסף לביטול החופש האמנותי היחסי של ההפשרה (כמעט כל סרטי הקולנוע שהופקו באותה שנה צונזרו), הם ניצלו את הדיונים למתקפות על הרפורמה הכלכלית. הנואמים בדיונים טענו שכלכלה מתוכננת בנוקשות הייתה יסוד הסוציאליזם, בעוד הדגש על רווח היה עקרון קפיטליסטים. אולבריכט התגונן בכך שניסה להראות ש"המערכת החדשה" נשענה על הדגם הסובייטי לתכנון.

אריך אפל, יו"ר ועדת תכנון המדינה שהתאבד.

אריך אפל, יושב ראש ועדת התכנון הלאומית, קרס תחת הלחץ. הוא התאבד ב-3 בדצמבר.

יישום הרפורמה ניזוק גם בשל הדחת חרושצ'וב וחוסר היציבות שעוררה. מלבד הצעה כלכלית שעל המזרח-גרמנים לחקות את רעיונותיו של הכלכלן יבסיי ליברמן, הסובייטים לא סיפקו שום תמיכה ברורה בתוכנית. אולבריכט נותר אם כן ללא גיבוי פוליטי ממוסקבה, וניצב פגיע הן מול אויביו בתוך המפלגה והן מול המתכננים והכלכלנים. מ-1968, הושב התכנון הריכוזי ההדוק במאמץ להגיע לצמיחה מואצת במגזרים נבחרים של המשק. בוועידת המפלגה השמינית בקיץ 1971, חודשיים לאחר הדחת אולבריכט בידי אריך הונקר, אומצה תוכנית ה"אחדות המדיניות הכלכלית והחברתית". זו זלזלה בחידושים טכנולוגיים, ביטלה את הצורך בתחרות עם גרמניה המערבית – שהונקר, שהיה ספקן כלפי איחוד אפשרי והעדיף להתרכז בביסוס המשטר, ראה כחזיון שווא בלתי-ישים – והכפיפה את התכנון הכלכלי למטרה הפוליטית של שיפור רמת החיים.

ראו גם

• נא"פ - (המדיניות הכלכלית החדשה), הייתה רפורמה בכלכלת ברית המועצות בשנים 1921–1928.