מיכון

מיכון הוא החלפתה של עבודה הנעשית בידי אדם או בעל חיים בעבודה הנעשית באמצעות מכונה. בדרך כלל אין הכוונה לשימוש בכלי עבודה פשוטים, כגון פטיש או מסור, אלא במכונות מורכבות יותר, שבהן משולבים רכיבים כגון מנוע, מנוף, גלגלת, גלגל שיניים ועוד. לעיתים משמשת המילה "מיכון" במשמעות מצומצמת של החלפת עבודה הנעשית בידי אדם בעבודה הנעשית באמצעות מכונות אוטומטיות (אוטומציה).

מיכון הוא מרכיב חשוב בהעלאת פריון העבודה, וכדאיותו גדלה ככל שעלות כוח האדם המוחלף בעבודת מכונה גבוהה יותר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני המהפכה התעשייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בטחנת מים, שהחליפה את כוחו של האדם או את כוח הבהמה בסיבוב של אבן רחיים, היה נפוץ כבר ביוון העתיקה וברומא העתיקה. הרומאים הפיצו את טכניקת הקמת טחנות המים בכל רחבי האימפריה הרומית. במאה ה-13 שימשו גלגלי מים להפעלתן של מנסרות.

שעונים הם מהמכשירים המכניים המוקדמים ביותר. יצרני שעונים קדמו את השימוש בגלגלי שיניים, שמצאו שימוש במכונות שונות.

המהפכה התעשייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפתחות המשמעותית בתחום המכונות הייתה המצאת המכונה הממונעת, כלומר: מכונה שמונעת על ידי מנוע ולא על ידי בעלי חיים, בני אדם או איתני הטבע (רוח, מפל מים וכו'). מנוע הוא התקן הממיר חום לאנרגיה מכנית, כלומר: התקן המפיק מאנרגיה עבודה מכנית (תנועה של בוכנה, סיבוב של גלגל וכו'). מנוע הקיטור של ניוקומן הוא המכונה הראשונה שניצלה בצורה יעילה את כוח הקיטור לביצוע עבודה מכנית. המנוע שימש בעיקר לשאיבת מים ממכרות, ונפוץ באנגליה ובאירופה מתחילת המאה ה-18 עד סופה.

המהפכה התעשייתית הייתה הגורם המרכזי לשינוי מסיבי בשיטות התחבורה והייצור, עקב התפתחות מנוע הקיטור מה שאיפשר את המצאת הרכבות, הרכב הפרטי, אוניית הקיטור, פס הייצור והייצור ההמוני. בנוסף השפיעה המהפכה התעשייתית על תחומי תעשייה רבים כמו אריגה והפקת כותנה, עקב ההתפתחות של תהליכי מיכון כגון המנפטה על ידי אילי ויטני בשנת 1793. המהפכה התעשייתית מאופיינת במיכון בעזרת מקור האנרגיה חיצוני בעזרת דלקים פוסילים שהמרכזי בהם הוא פחם ושימוש באותם דלקים להנעת מנועי בעירה חיצונית שהמרכזי בהם הוא מנוע הקיטור.

אחד מצעדי המיכון הראשונים בחקלאות המודרנית היה המצאת מכונת הזריעה בשנת 1700 בערך. המכונה איפשרה דיווח אחיד של הזרעים ואחידות בעומק הזריעה, ובכך תרמה להגדלת היבול. המיכון החקלאי גדל במידה ניכרת בשלהי המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, וכלל בין השאר פיתוח מקצרה מכנית.

מאמצע המאה ה-19 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מאמצע המאה ה-19 התרחב השימוש במכשירים הידראוליים ופניאומטיים להחלפת עבודה מכנית.

פיתוח המנוע החשמלי באמצע המאה ה-19 איפשר מיכון של תהליכים בכל ענפי הייצור. בסוף המאה ה-19 החל השימוש בציוד לעיבוד נתונים, ששימש לעיבוד נתונים באמצעות כרטיסים מנוקבים. מכונות אלה שימשו כלי עיקרי לעיבוד נתונים, עד להחלפתן במחשבים בשנות ה-60 של המאה ה-20.

בתחילת המאה ה-20 פותחו מכונות מורכבות, שהחליפו עבודה אנושית של עובד מיומן. דוגמה לכך היא מכונה לייצור בקבוקי זכוכית, שפותחה בשנת 1905, והחליפה עבודה של מנפחי זכוכית שעבדו בשכר גבוה.

התנגדות למיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פועלים שראו במיכון איום על פרנסתם הביעו התנגדות להכנסתו. בלטו בכך הלוּדיטים - קבוצה של פועלים אנגלים בתחילת המאה ה-19 בהנהגתו של נד לוד, לעיתים בדרך של הריסת מכונות, נגד השינויים שגרמה המהפכה התעשייתית. סלידה מהמיכון מופיעה גם בסרטו של צ'ארלי צ'פלין משנת 1936, "זמנים מודרניים". הסצינות העיקריות בחלק הראשון של הסרט עוסקות בעבודה בבית חרושת מודרני, בו העובדים על פס הייצור הופכים למכונות אוטומטיות, מפוקחים בכל מקום, כולל בשירותים, על ידי המנהלים, ונעשים ניסיונות לחסוך בזמן ארוחת הצהריים באמצעות "מיכון" תהליך ההאכלה.

התנגדות למיכון עולה גם מנימוקים של דת ומסורת. מיכון של תהליך השחיטה, למשל, מנוגד לכללי השחיטה שבהלכה, וכללי שמירת שבת מונעים שימוש במכשירים חשמליים שונים בשבת או מצריכים פתרונות מיוחדים. בישראל פועלים מכון צומת ומכון מדעי טכנולוגי להלכה, שמטרתם לאפשר שימוש ביתרונות המיכון והטכנולוגיה במסגרת ההלכה.