המתקפה על שגרירות סעודיה בחרטום (1973)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המתקפה על שגרירות סעודיה בחרטום היה פיגוע טרור שביצעו מחבלים פלסטינים מארגון ספטמבר השחור בתחילת מרץ 1973 בחרטום, בירת סודאן. המחבלים חטפו 10 דיפלומטים זרים שהתכנסו בשגרירות הסעודית בעיר ולאחר ניסיונות להשיג שחרור אסירים בארצות הברית וישראל שלא צלחו, שחררו המחבלים את הדיפלומטים הערביים ורצחו את שגריר ארצות הברית וסגנו ואת שגריר בלגיה.

הפיגוע עורר זעזוע עמוק בעולם כולו, ואשמת תכנון הפיגוע הופנתה לארגון אש"ף ולעומד בראשו יאסר ערפאת.

החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיגוע התרחש ב-1 במרץ 1973, כאשר בחצר השגרירות הסעודית בחרטום התקיימה מסיבת פרידה מסגן השגריר האמריקאי, ג'ורג' מור, שסיים אז את שירותו במדינה. במהלך המסיבה חדר למתחם השגרירות כלי רכב ובו מחבלים חמושים. המחבלים השתלטו ביריות על הדיפלומטים החוגגים, תוך כדי שהם פוצעים אחד מהדיפלומטים. לאחר מכן המחבלים ריכזו את הדיפלומטים, בהם שגריר ארצות הברית בסודאן קליאו נואל, סגנו ג'ורג' מור, שגרירי סעודיה ובלגיה, ודיפלומט ירדני[1], בבניין השגרירות, שם החזיקו בהם כבני ערובה. החוטפים היכו את בני הערובה והשפילו אותם.

החוטפים הציגו דרישות גבוהות לממשלות בעולם ובראשן שחרור אסירים, בהם סירחאן סירחאן (שרצח את רוברט קנדי וריצה עונש מאסר בארצות הברית), כל הנשים הפלסטיניות שהיו כלואות בישראל, מוחמד עודא (מראשי "ספטמבר השחור" שהיה עצור בירדן), וחברי ארגון באדר מיינהוף שהיו כלואים בגרמניה. נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון כינס מסיבת עיתונאים והודיע כי לא ייכנע למחבלים וסירב למלא את דרישותיהם.

ביום שלמחרת, משלא נענו דרישות המחבלים, נלקחו השגריר האמריקני נואל, סגנו מור והשגריר הבלגי למרתף הבניין ושם רצחו אותם המחבלים ביריות מטווח קצר, זאת כאשר על פי הוראה מפורשת שקיבלו ממפקדת אש"ף בביירות הם ירו תחילה ברגליהם של הקורבנות ולאחר מכן בבטנם על מנת להוסיף עליהם סבל‏[2], לאחר מכן שיחררו המחבלים את הדיפלומטים הערביים שהיו מוחזקים בידם והסגירו עצמם לסודנים.

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית האשימה את ארגון פת"ח במתקפה. בידי האמריקאים היו עדויות שהמחבלים באו מלוב במטוס של אש"ף, ושהרכב שהביא אותם לשגרירות נשא לוחית זיהוי של הנציגות הדיפלומטית של אש"ף בחרטום. כמו כן בשדר שהגיע מביירות ושיועד למחבלים נשמעה דרישה להוצאתם להורג של החטופים. השדר נקלט בישראל והועבר לאמריקאים ושימש להוכחה כי הפלסטינים עמדו מאחוריה, האמריקאים דרשו מסודאן להטיל עונש מוות על המחבלים.

ממשלת סודאן הטילה אף היא את האחריות לפיגוע על ארגון פת"ח וברחובות חרטום נערכו הפגנות המוניות שקראו קריאות נגד ערפאת ואש"ף, גם רוב מדינות ערב הצטרפו לגינוי הרצח‏[3].

בסופו של דבר שניים מן המחבלים שוחררו מיד משום שלא נמצאו נגדם ראיות. ביוני 1974 נשפטו שישה מחבלים למאסרי עולם בעוון רצח הדיפלומטים אך 24 שעות לאחר מכן הם שוחררו בהיחבא והוטסו ללבנון.

זמן קצר לאחר מכן ערך צה"ל בביירות את מבצע אביב נעורים והרג כמה מראשי אש"ף. קיום המבצע התאפשר בין היתר משום שישראל חשה שלאחר הפיגוע בסודאן היא תזכה בגיבוי ממדינות העולם להכות בארגון הטרור‏[2].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שגרירי ארצות הברית, בלגיה, סעודיה וירדן בידי החוטפים בחארטום, דבר, 2 במרץ 1973
  2. ^ 2.0 2.1 מיכאל בר זוהר וניסים משעל, המוסד, עמ' 180
  3. ^ מפגיני חרטום: עראפאת בוגד, דבר, 11 במרץ 1973