לדלג לתוכן

הסימפוניה השנייה של בטהובן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסימפוניה השנייה של בטהובן
2. Sinfonie in D-Dur
ביצוע
מידע כללי
סוג יצירה סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחין לודוויג ואן בטהובן עריכת הנתון בוויקינתונים
סולם רה מז'ור עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר אופוס 36 עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירה וביצוע
תאריך יצירה 1801 עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם קארל אלואיס, נסיך ליכנובסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך בכורה 5 באפריל 1803 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסום והקלטה
תאריך פרסום 1804 עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים טכניים
מספר פרקים 4 פרק עריכת הנתון בוויקינתונים
תזמור תזמורת סימפונית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסימפוניה השנייה של בטהובן ברה מז'ור (אופוס 36) נכתבה על ידי המלחין לודוויג ואן בטהובן בין השנים 1801-1802 והוקדשה לנסיך ליכנובסקי.

הסימפוניה השנייה מאת בטהובן הולחנה בעת שהייתו של המלחין בכפר נופש ליד וינה הנקרא הייליגנשטאט בשנת 1802. בתקופה זו בחייו הבין בטהובן כי הוא הולך ומתחרש. בסימפוניה השנייה הוחלף פרק המינואט בסקרצו, מה שהוסיף לסימפוניה תחום ומימד חדש (אם כי פרקה השלישי של הסימפוניה הראשונה כתוב למעשה כסקרצו). בהופעת הבכורה, מבקרי מוזיקה רבים ציינו את העובדה הזאת, שיבחו את בטהובן על החידוש אך ציינו גם כי הדבר אקסצנטרי מדי.

היצירה בוצעה לראשונה בתיאטר אן דר וין, בווינה, ב-5 באפריל 1803, בניצוחו של המלחין. יצירה זו נודעה בתור אחת מהיצירות האחרונות של "התקופה המוקדמת" של בטהובן.

אינסטרומנטציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה כתובה לתזמורת הכוללת:

הסימפוניה מורכבת מארבעה פרקים:

  1. אדג'יו מולטו- אלגרו קון בריו
  2. לרגטו
  3. סקרצו: אלגרו
  4. אלגרו מולטו

משך היצירה הוא כ-36 דקות.

ההקדמה (אדג'יו מולטו) מורכבת ממודולציות: מהטוניקה (סולם רה מז'ור) לסולם סי במול מז'ור, לדומיננטה (סולם לה מז'ור) ובחזרה לטוניקה. נעימת הנושא של הפרק הראשון (בקטע: אלגרו קון בריו) מתפתחת מספר פעמים ומתבצע מודולציה רק לדומיננטה ולטוניקה בחזרה. בטהובן משתמש בשני מוטיבים מרכזיים החוזרים ונשנים עד הקודה המסיימת.

הפרק הזה (לרגטו) בסולם לה מז'ור (דומיננטה) והוא אחד מהפרקים האיטיים ביותר בסימפוניות של בטהובן. ניתן לשמוע בפרק השני את השפעות המוזיקה העממית על היצירה, מה שמנבא במעט את הסימפוניה השישית של המלחין.

הפרק השלישי (סקרצו: אלגרו), משלב קוורטט של אבובים ובסונים עם נעימות ריקודי-עם אוסטרים.

הפרק הרביעי (אלגרו מולטו) ידוע במיוחד בשל המעברים המהירים של כלי הקשת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]