תיאטר אן דר וין

תיאטר אן דר וין
Theater an der Wien
תיאטר אן דר וין, שער פאפאגנו
תיאטר אן דר וין, שער פאפאגנו
מידע כללי
סוג אולם תיאטרון, קניין תרבותי, Gemeindebau עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם נהר וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Linke Wienzeile 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום וינה/מריהילף עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריהאוסטריה אוסטריה
בעלים Vereinigte Bühnen Wien עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – 1801
תאריך פתיחה רשמי 1801 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל יוזף ריימונד, פרדיננד פלנר, הרמן הלמר, אוטו נידרמוזר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 48°11′57″N 16°21′49″E / 48.199166666667°N 16.363611111111°E / 48.199166666667; 16.363611111111
(למפת וינה רגילה)
Austria Vienna location map.svg
 
תיאטר אן דר וין
תיאטר אן דר וין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תיאטר אן דר ויןגרמנית: Theater an der Wien), "התיאטרון על נהר וינה", הוא תיאטרון היסטורי בווינה שתוכנן במקור בסגנון הקיסרות. הקים אותו אמרגן התיאטרון הווינאי עמנואל שיקאנדר, שנודע בעיקר כליבריתן ושותפו של מוצרט ביצירת האופרה "חליל הקסם", שהצגת הבכורה שלה הייתה ב-1791. התיאטרון נפתח ב-13 ביוני 1801 בפרולוג שכתב שיקאנדר ואחריו הצגת האופרה "אלכסנדר" מאת אלכסנדר טייבר.

נהר וין, שזרם לפנים ליד אתר התיאטרון, אינו נראה עוד לעין במקום זה. הזרם כוסה ומעליו נבנה ה-Naschmarkt, שוק פתוח.

שיקאנדר קיבל בשנת 1786 כתב הרשאה קיסרי לבניית תיאטרון חדש, אבל רק ב-1798 הרגיש שביכולתו לממש את ההיתר. את הבניין תכנן האדריכל פרנץ ייגר, והבנייה הסתיימה בשנת 1801. הבניין תואר במילים "התיאטרון המפואר ביותר באביזריו ואחד הגדולים בדורו."[1].

רק חלק מן הבניין המקורי קיים עדיין: "שער פאפאגנו" הוא יד זיכרון לשיקאנדר, המתואר בו כשהוא משחק בתפקיד פאפאגנו ב"חליל הקסם", תפקיד שכתב לעצמו. הוא מוצג שם עם שלושת ילדיו, המגלמים את שלושת הנערים באופרה.

הצגות בכורה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיאטרון חשוב בעיר שוקקת חיי תרבות ואמנות, התיאטר אן דר וין משמש בית להצגות בכורה של יצירות דרמה ומוזיקה רבות, עד עצם היום הזה, ביניהן:

  • 20 בנובמבר 1805 - האופרה "פידליו" של לודוויג ואן בטהובן. בטהובן התגורר בפועל בחדרים שבתוך התיאטרון, בהזמנת שיקאנדר, במשך חלק מתהליך חיבור האופרה.

עוד ביצועי בכורה של בטהובן:

לציירת היהודייה מאלווה שאלק שהתפרנסה כציירת בווינה, היה סטודיו מעל התיאטרון. היא גורשה לאוושויץ ונספתה.

שנות דעיכה וההתחדשות לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-20 של המאה ה-20 נפתח במתחם התיאטרון אולם למופעי קברט גרמני.

התיאטרון חווה תור זהב בשנות השגשוג של האופרטה הווינאית, ובין השנים 1945 ל-1955 שימש כאחד הבתים הזמניים של האופרה של וינה, שמשכנה נהרס בהפצצה של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1955 נסגר התיאטר אן דר וין מסיבות בטיחות. הוא עמד ללא שימוש במשך שנים אחדות, ובראשית שנות ה-60 צץ איום על עצם קיומו, כשעלתה הצעה להפוך את האתר לחניון רכב (הייתה זו אותה תקופה של "התחדשות עירונית", שכמעט החריבה את קרנגי הול באמריקה).

בשנת 1962 מצא התיאטרון לעצמו תפקיד חדש ומוצלח כמשכן לתיאטרון מוזיקלי מודרני. הרבה מחזות זמר באנגלית זכו שם להצגות הבכורה שלהם בגרמנית. בשנת 1992 עלה שם בהצגת בכורה המחזמר "אליזבת" (על אליזבת, נסיכת בוואריה, (סיסי) רעיית הקיסר פרנץ יוזף. המחזמר "Cats" של אנדרו לויד ובר הוצג שם במשך שבע שנים.

חזרה לתפקוד כבית אופרה במשרה מלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת המאתיים למוצרט הציג התיאטר אן דר וין סדרה של האופרות החשובות של מוצרט, ומאז הוא משמש באופן מלא לביצועי אופרות וצורות אחרות של מוזיקה קלאסית, בניהולו של רולנד גייר. האופרה הראשונה שהוצגה שם הייתה "אידומנאו" של מוצרט.

גייר צוטט כמי שאמר שהוא שואף "להציג במאים פורצי-דרך והפקות מעניינות"[2] ושלושת התחומים העיקריים שבהם יתמקד יהיו אופרות בארוק, אופרות מודרניות ומוצרט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיאטר אן דר וין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Emanuel Schikaneder" in Grove's Dictionary of Music and Musicians
  2. ^ Anne Midgette, "In Mozart's Backyard, A Fraught Rebirth of an Opera House", New York Times, 26 November 2006

{{#coordinates:}}: אי־אפשר שיהיה יותר מתג ראשי אחד בכל דף