הסימפוניה התשיעית (מן העולם החדש) של דבוז'אק
 | |
| ביצוע | |
|---|---|
| מידע כללי | |
| סוג יצירה |
סימפוניה  |
| מלחין |
אנטונין דבוז'אק |
| סולם |
מי מינור |
| מספר קטלוגי |
B. 178 |
| מספר אופוס |
95 |
| יצירה וביצוע | |
| תאריך יצירה |
1893 |
| תאריך בכורה |
15 בדצמבר 1893 |
| מקום הבכורה |
קרנגי הול |
| פרסום והקלטה | |
| תאריך פרסום |
1894 |
| מאפיינים טכניים | |
| תזמור |
תזמורת סימפונית |
  | |
מן העולם החדש או סימפוניית העולם החדש הוא שמה של הסימפוניה מספר 9 במי מינור (Op. 95), מיצירותיו הידועות ביותר של המלחין הצ'כי אנטונין דבוז'אק.
דבוז'אק כתב את הסימפוניה בתחילת 1893, בעת שהותו בארצות הברית כמנהל הקונסרבטוריון הלאומי של ניו יורק בשנים 1892–1895. השמעת הבכורה הייתה ב-16 בדצמבר 1893, על ידי הפילהרמונית של ניו יורק ובניצוחו של אנטון זיידל, באולם קרנגי הול. נגינת הסימפוניה אורכת ארבעים ושבע דקות.
כתב היד של הסימפוניה שמור במוזיאון הלאומי בפראג.
אינסטרומנטציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרכב הכלים בסימפוניה כולל:
מבנה היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסימפוניה בנויה כמקובל מארבעה פרקים בעלי מוטיבים חוזרים:
- אדג'ו – אלגרו מולטו (adagio – allegro molto; איטי – מהיר מאוד) – שלוש עשרה דקות
התנועה השנייה. - לארגו (largo; איטי ורחב) – שתים עשרה וחצי דקות
- סקרצו: מולטו ויוואצ'ה – פּוֹקוֹ סוסטנוטו (Scherzo: Molto vivace – Poco sostenuto; משועשע: מלא חיים – מעט מתמשך) – שמונה וחצי דקות
- אלגרו קון פואוקו (מהיר ומשולהב) – שתים עשרה דקות
הפרק הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה נפתחת באדג'ו חרישי, הנקטע בתרועת קרנות בטוניקה. התרועה מתחילה בספורצנדו ויורדת מיד לפיאניסימו. הנושא עובר מכלי מיתר אל כלי נשיפה מעץ, אך נקטע כבר בתיבה התשיעית במטחי פורטיסימו קצרים ומקוטעים, היוצרים מתח לקראת הבאות. החלילים והאבובים ממשיכים בסטקטו מהיר, שוב פיאנו, על רקע טרמולו חרישי בוויולות, שאליהן מצטרפים שאר כלי המיתר.
המבוא מסתיים בתיבה 23 בטרמולו של הכינורות, העובר בבת אחת ממשקל 4/8 למשקל 2/4 ומאדג'ו לאלגרו מולטו. הנושא עובר בחילופין מהירים בין כלי נשיפה ממתכת, כלי נשיפה מעץ וכלי מיתר, ומסימן המקום 2 הוא דועך בהדרגה עד לפיאניסיסימו בהכנה לכניסת הנושא השני בסימן 3, בסולם סול מינור. לנושא זה, המופיע תחילה בחלילים ובאבובים ובהמשך בכלי המיתר, אופי ברור של מחול עממי צ'כי.
בסימן 5 מופיע הנושא השלישי בחליל סולו, בסולם סול מז'ור, עובר לכלי המיתר ומגיע לשיא ברצף אקורדים בפורטיסימו בכל כלי התזמורת שהמשכו, לאחר סימן החזרה בפיתוח סוער בכלי המיתר והנשיפה לסירוגין, משובץ בתרועות קרן וחצוצרה. בסימן 10 חלים שינויי סולמות, ממי מינור לסי מז'ור וממנו אל לה במול מז'ור, עד לחזרה בסימן 13 אל סולם מי מינור המקורי, בו מסתיים הפרק.
בספרו "רבגוניותה של המוזיקה" מערער ליאונרד ברנשטיין על הניסיונות למצוא בסימפוניה "מן העולם החדש" אופי אמריקאי ומוצא בפרק זה דמיון רב לסימפוניה הראשונה של ברהמס, שהשפיע רבות על דבוז'אק (עמ' 136). ברנשטיין מציין, כי השימוש בסינקופות, המזכיר לכאורה מוזיקה אמריקאית, מופיע לא רק אצל ברהמס, אלא גם אצל באך, מוצרט, בטהובן ועוד. גם הנטייה לייחס אופי אינדיאני למוזיקה המבוססת על סולם פנטטוני כושלת, משום שהשימוש בסולם זה רווח גם במוזיקה עתיקה של עמים אחרים ובמוזיקה כנסייתית גרגוריאנית, מה גם שבהמשך הוא מוסיף עוד טון לסולם הפנטטוני ובכך חוזר לסולם המז'ורי[1].
הפרק השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]נושא הפרק השני, בסולם רה במול מז'ור, הוא שיר לירי בעל אופי צ'כי, המופיע לראשונה בסולו של קרן אנגלית, בליווי חרישי של כלי מיתר מעומעמים (קון סורדינו). אל הקרן האנגלית מצטרפים הקלרינטים ואחריהן הבסונים, המביאים את הנושא אל שיאו בקרשנדו קצרצר וחזרה לפיאניסימו. אחרי סימן 1 מצטרפים כלי הנשיפה ממתכת ואז נכנסים כלי המיתר לבדם, בפיתוח של הנושא. בסימן 2 משתנה הסולם למי מז'ור והמהירות משתנה, מהאצה לכמה תיבות להאטה וחוזר חלילה. אחרי קטע סוער מסימן 4, העובר בין כלי הנשיפה מעץ לכלי המיתר, חלה האטה בסימן 5, עם חזרת הנושא בסולו לקרן אנגלית, כמו בראשית הפרק. כלי המיתר המעומעמים, שניים-שניים בלבד, נוטלים את הנושא בפיאניסימו דועך עד לסולו חרישי, הגואה לקרשנדו קצר בהרכב מלא וחוזר ודועך בכלי נשיפה מעץ ובכינור בלבד, נחלש ומואט עד למולטו אדג'ו חרישי בסיום הפרק.
לגבי פרק זה ניסו הטוענים ל"אמריקאיותה" של הסימפוניה לייחס את הנעימה, המוכרת כשיר "חזרה הביתה", לשיר נשמה אפרו-אמריקאי, אבל האמת היא שהשיר הנודע נכתב על יסוד הנעימה של דבוז'אק, ולא להפך. כמו כן, טוען ברנשטיין, לו הוצמדו מילים צ'כיות לנעימה, הייתה נשמעת צ'כית ולאו דווקא אמריקאית[2].
הפרקים השלישי והרביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק השלישי, בסולם מי מינור, הוא מולטו ויוואצ'ה – מהיר מאוד ומלא חיים – ונושאו מצטיין בתזזיתיות קופצנית ומקוטעת בכלי הנשיפה מעץ ובכלי המיתר. אחרי מעבר קצר לאחר סימן החזרה שאחרי סימן 1, מופיע הנושא השני בסולם מי מז'ור בקצב איטי יותר (פוקו סוסטנוטו). נושא זה בולט באופיו הצ'כי-עממי. לאחר חזרה לסולם הטוניקה ווריאציות על הנושא הראשון והשני מסתיים הפרק בקודה, הדועכת והולכת לפיאניסימו עד לשתק מלא של תיבה שלמה ואחריו אקורד סיום בפורטיסימו על הטוניקה. גם בפרק זה מוצא ברנשטיין השפעות אוסטריות וצ'כיות מובהקות, ואילו בפרק הרביעי, האחרון, ניכר דמיון למוזיקה של מוסורגסקי הרוסי[3].
השפעות מוזיקליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דבוז'אק הגיע לניו יורק לפי בקשתה של ג'נט ת'רבר, אשת חברה ניו-יורקית שביקשה מלחין ידוע שינהל את הקונסרבטוריון הלאומי. התנאי של דבוז'אק היה שתלמידים שחורים ואינדיאנים מוכשרים שלא יוכלו לשלם את דמי הלימוד ילמדו ללא תשלום. הוא אף התבטא כי המוזיקה הילידית והשחורה מעניינת אותו:
אני משוכנע כי המוזיקה בארץ זו צריכה להתבסס על מלודיות שחורות. הן יכולות להיות הבסיס לבתי ספר רציניים ומקוריים להלחנה בארצות הברית. [...] אלה הם שירי העם של אמריקה, והמלחינים שלכם צריכים להתבסס עליהם.
דבוז'ק טען שלא ציטט ביצירה נעימות מהמוזיקה האמריקאית, אלא חיבר מלודיות משלו באותו הסגנון.
מספור
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום ידוע שדבוז'אק כתב תשע סימפוניות. עם זאת, בראשית המאה ה-20, עד זמן קצר לאחר מותו של המלחין, היו ידועות רק חמש הסימפוניות המאוחרות, היות שדבוז'אק גנז את ארבע הסימפוניות הראשונות שלו. לכן עד אז הייתה ידועה הסימפוניה התשיעית כסימפוניה החמישית של המלחין. אף לאחר פרסומן של ארבע הסימפוניות הראשונות, ב-1912, לא הייתה אחידות במספור, ובהוצאות ישנות היא עדיין ממוספרת כסימפוניה החמישית של דבוז'אק.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ליאונרד ברנשטיין, The Infinite Variety of Music, 1962, "רבגוניותה של המוזיקה" הוצאת רשפים 1973, תרגום יצחק ושלומית הירשברג, עמ' 136 - 143.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסימפוניה התשיעית של דבוז'אק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סרטון הסברה על הסימפוניה מעולם החדש.