הספרייה הלאומית של תאילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הספרייה הלאומית של תאילנד
หอสมุดแห่งชาติ
หอสมุดแห่งชาติ (ท่าวาสุกรี).jpg
מיקום בנגקוק, תאילנד
סוג ספרייה לאומית
תאריך ייסוד 1905
גודל האוסף 3.2 מיליון פריטים (2013)
תקציב 86,840,300 בהט (2013)
מנהל קאנוק-ון סקאדאדאתה (2013)
מספר מועסקים 197 (2013)
http://www.nlt.go.th/
שלט של הספרייה הלאומית של תאילנד

הספרייה הלאומית של תאילנדתאית: หอสมุดแห่งชาติ) היא ספריית ההפקדה וזכויות היוצרים של תאילנד. היא הוקמה ב-1905, לאחר מיזוג שלוש הספריות המלכותיות אשר התקיימו אז, והיא אחת הספריות הלאומיות העתיקות באסיה. היא פועלת תחת המחלקה לאמנויות יפות במשרד התרבות בבנגקוק, תאילנד.[1]

נכון לשנת 2013 הספרייה בבנגקוק כוללת למעלה משלושה מיליון פריטים, והיא כוללת 11 סניפים פרובינציאליים. תקציבה הוא 87 מיליון באט ומועסקים בה כ-200 עובדים.[2]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשימות העיקריות של הלאומי של הספרייה בתאילנד הן איסוף, אחסון, שמירה וארגון כל הקניין הרוחני הלאומי בכל אמצעיו. האוספים כוללים כתבי יד תאילנדים,[3] כתובות אבן, עלי דקל, ספרים תאילנדיים מסורתיים ופרסומים מודפסים וכן חומרים אורקוליים ודיגיטליים. הספרייה היא משאב מידע לאומי המשרת אזרחים בפריסה ארצית.

לספרייה הלאומית היסטוריה ארוכה. קודמתה היא הספרייה המלכותית פרה ואג'יראנאנה (תאית: หอสมุดพระวชิรญาณ) שהוקמה בשנת 1883, על ידי ילדי המלך ראמה הרביעי לכבוד אביהם. מאוחר יותר בשנת 1897, חזר המלך ראמה החמישי מביקורו באירופה והביע רצון להקדיש את הספרייה לבירה. בשנת 1905 שלוש ספריות, ספריית מנדירה דהרמה, ספריית ואג'יראנאנה וספריית בודההאסאנה סנגהה, אוחדו בפיקודו של המלך ראמה החמישי ושמן שונה ל"ספריית ואג'יראנאנה לעיר הבירה". הספרייה נותרה תחת חסות משפחת המלוכה מאז. בשנת 1933, לאחר רפורמות דמוקרטיות, הוקמה המחלקה לאמנויות יפות והשאירה את ניהול ספריית ואג'יראנאנה לדרג המלכותי. לאחר מכן שונה שמה ל"ספרייה הלאומית". בשנת 1966 הועברה הספרייה הלאומית לדרך סמסן בבנגקוק והיא מנוהלת כיום על ידי משרד התרבות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אירוע
1905 הספריות המלכותיות שולבו על ידי המלך ראמה החמישי והוקמה הספרייה הלאומית
1916 הספרייה הועברה לבניין טאבארבאטו, מזרחית לוואט מהאטאט
1925 אוספים מודפסים שוכנו בבניין החדש, שלימים הוסב ל"ספריית ואג'יראווד" על ידי המלך ראמה השביעי
1933 כל כתבי היד העתיקים וכונני הספרים המוזהבים התאים הועברו לאולם סיואמוקאבימן ששונה ל"ספריית ואג'יראנאנה"
1947 הספרייה הועברה תחת המחלקה לאמנויות יפות כ"חטיבת הספרייה"
1966 ספריית הזיכרון "דמרונג רג'אנובהאב" הוקמה ובהמשך הועברה לבניין חדש במתחם ארמון ורדיס ברחוב לאן לואנג.
1972-2009 הקמת שישה עשר סניפים לספרייה הלאומית במחוזות תאילנד
1979 הקמת מרכז נרדיפ למחקר מדעי החברה בבניין טאבארבאטו
1981 אולם הזיכרון של המלך ראמה החמישי הוקם כדי לאכלס אוספים פרטיים מלכותיים ולהציג עבודות שעווה מלכותיות, כמו גם הערים הדמוקרטיות הניסיוניות דוסיט תאני של המלך ראמה השישי
1990 פתיחת בניין הספרייה של המלך בהומיבול אדוליאדג'
1994 פתיחת ספריית המוזיקה של הנסיכה סירינדהורן
1997 פתיחת ספריית המוזיקה של הנסיכה סירינדהורן
1999 פתיחת סניף הספרייה הלאומית לאט קראבנג
2000 אולם ההנצחה של המלך ראמה החמישי הוקם כמרכז הפעילויות המלכותיות לכיבוד והנצחת פעילויות מלכותיות באמצעות תערוכה קבועה בבניין טאבארבאטו

משימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. איסוף, קטלוג וחקר קניין רוחני לאומי
  2. פיתוח סטנדרטים לאחסון ושמירה על קניין רוחני לאומי
  3. יצירת והגדלת ערך הקניין הרוחני הלאומי
  4. פיתוח מערכות להעברת שירותים למגוון המשתמשים בספרייה
  5. פיתוח מערכות לניהול מורשת הקניין הרוחני של המדינה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The National Library of Thailand, Manuscript Collection, Dissertation Reviews, ‏2016-05-16 (בAmerican English)
  2. ^ NATIONAL LIBRARY OF THAILAND ANNUAL REPORT
  3. ^ The National Library of Thailand, Manuscript Collection, Dissertation Reviews, ‏2016-05-16 (בAmerican English)