הסתדרות נשים עבריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הסתדרות נשים עבריות היה ארגון נשים יהודי שפעל בארץ ישראל בשנים 19201933. עיקר עיסוקו היה בסיוע לנשים הרות ולאמהות צעירות ועבודה סוציאלית. הארגון הקים את תחנות "טיפת חלב" הראשונות בארץ ישראל. בשנת 1933 התאחד הארגון עם הפדרציה הארצית של ויצו. הארגון המאוחד, שנקרא הסתדרות נשים ציוניות, היה לחלק מויצו העולמית.

הקמת ההסתדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התארגנות הסתדרות נשים עבריות החלה על בסיס מקומי בירושלים. בת-שבע קסלמן, פעילת הדסה מארצות הברית שהגיעה לארץ-ישראל בשנת 1919, נפגשה בתנאים הקשים של הלידה וגידול התינוקות בירושלים, ובשיעור תמותת התינוקות הגבוה. היא הגתה את הרעיון של ארגון נשים מקומי, שיפעל בשיתוף פעולה עם הדסה. יושבת ראש הארגון הראשונה הייתה הנרייטה סאלד, שאף היא עלתה באותה תקופה מארצות הברית. אספת ההקמה שלו נערכה בירושלים ביולי 1920, ונכחו בה כ-100 נשים מכל העדות. בשנים הבאות נוספו על הסניף הירושלמי ארבעה סניפים נוספים, בתל אביב, חיפה, צפת וטבריה.

תחומי פעילות ומטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות עיסוקה בסיוע לזולת, לא הייתה הסתדרות נשים עבריות ארגון צדקה מסורתי. היא נועדה גם לארגן את הנשים המקומיות ולמשוך אותן לעבודה ציבורית. כבר באספת ההקמה התקבלה החלטה, שההסתדרות תארגן את כלל הנשים, גם מגישות העזרה וגם אלה העלולות להזדקק לה. לשם כך נקבעו דמי חברה נמוכים. החידוש היה בתפיסה, שהנזקק אינו מקבל נדבה אלא את המגיע לו כחבר בקהילה. מטרת הסיוע הוא הפחתת מספר הנזקקים ושיפור החברה.

אחד מתחומי הפעילות העיקריים של ההסתדרות היה רפואה לנשים הרות ולתינוקות, ובכלל זה רפואה מונעת. תחנות הסיוע לאם ולילד ("טיפת חלב"), שהוקמו בהתחלה בירושלים ולאחר מכן באזורים אחרים, נועדו לספק ליווי רפואי לאמהות ולידיהן, אבל גם לספק הדרכה וייעוץ. במקביל התחילה לסייע למשפחות במצוקה, והקימו מרכזים ללימוד עברית, תפירה ולפעולות תרבותיות. פעילותה הייתה מאורגנת ומתוכננת והניחה את היסודות לעבודה הסוציאלית המקצועית בארץ. יש לציין שמרבית הפעילות היו בעצמן עולות חדשות, שהמפגשים החברתיים של ההסתדרות סיפקו להן מסגרת חברתית ותרבותית וכלי להתגברות על קשיי השפה. ממפגשים חברתיים אלה יצאו גרעיני ההתנדבות שנועדו לעזור לאחרות.

האיחוד עם ויצו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מאמצע שנות ה-20 החלו דיונים על איחוד ארגוני הנשים הפעילים בארץ ישראל. מטרות האיחוד היו יצירת עצמאות וריכוז הכח מול ההחלטות שהתקבלו בחו"ל מצד אחד, וריכוז מאמצי גיוס הכספים מצד שני. ניסיונות אלה נתקלו בקשיים על רקע ההבדלים בגישה ובדגשים של הארגונים השונים, אבל לבסוף הצליח המהלך ובשנת 1933 התאחדה הסתדרות הנשים העברית עם הפדרציה הארצית - ויצו. הגוף המאוחד נקרא הסתדרות נשים ציוניות, ופעל תחת כנפי ויצו העולמית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]