תחנה לבריאות המשפחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טיפת חלב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התחנות לבריאות המשפחה (בעבר: "התחנות לאם ולילד", או בשמן העממי "טיפת חלב") בישראל, הן מרכזים שבהם מוצעים שירותי רפואה מניעתית, בדגש על נשים בהיריון, תינוקות ופעוטות. כ-1,000 תחנות פרוסות ברחבי המדינה. רובן מופעלות על ידי משרד הבריאות והרשויות המקומיות, ומיעוטן על ידי קופות החולים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרכת אימהות, עולות חדשות, בחיתול תינוק ביהוד, 1950

מקורן של תחנות טיפת חלב בארץ הוא בשיתוף פעולה בין הסתדרות נשים עבריות לבין הדסה. המייסדת הייתה ברטה לנדסמן, אחות ואשת הרפואה הציבורית שהגיעה ארצה. תחנה ראשונה הוקמה בירושלים בשנת 1922. בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 קיימו הארגונים פעילות שנועדה לתת לנשים מידע רפואי לגבי היריון, לידה וטיפול בילודים. במסגרת זה הוקמו בירושלים שתי תחנות שבהן ניתן ייעוץ של רופא ואחיות. כדי לשפר את תזונתם של תינוקות רבים, שסבלו מתזונה לקויה עקב מחסור בחלב להנקה, וכן כדי למשוך אמהות לתחנות, החלו לחלק בהן חלב לתינוקות. מפעל הזנה זה נקרא "טיפת חלב", ובהדרגה החלו להשתמש בשם לכלל שירותי התחנה. השם הוא תרגום מצרפתית (goutte de lait, מילולית "טיפת חלב" וגם שמו העממי של פרח הגָלַנְתוּס), על שם פרויקטים דומים בצרפת ובקוויבק.

חשיבות המפעל והצלחתו הביאו לפתיחת תחנות באזורים נוספים בארץ על ידי הסתדרות נשים עבריות, ויצו, וקופות החולים. בחלק מהאזורים לקחו הרשויות המקומיות את המפעל תחת חסותן. עם קום המדינה, עברה האחריות לתחנות מארגוני הנשים למשרד הבריאות; אך התחנות שהיו באחריות קופות החולים ובאחריות עיריות ירושלים ותל אביב נותרו בידיהן.

בשנת 1972 נקבע הסדר בין המדינה לרשויות המקומיות על פיו משרד הבריאות ישא בעלויות התפעול הרפואי-מקצועי של התחנות לבריאות המשפחה, בעלויות ההקמה של המבנים תשאנה הרשויות המקומיות בסיוע משרד השיכון ומפעל הפיס ובעלויות ההחזקה השוטפות (מים, חשמל, שיפוצים, גינון, ניקיון וכיוצא בזה) תשאנה הרשויות המקומיות[1].

עד שנת 1995 לחלק מהאוכלוסייה בישראל לא היה ביטוח בריאות. אחת ההצדקות לקיומן הנפרד של תחנות טיפת חלב בתקופה זו הייתה להבטיח ששירותיהן יינתנו לכלל התושבים. עם הפעלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, כאשר הכיסוי הביטוחי הובטח לכלל האוכלוסייה, היו אמורות התחנות לעבור לחסותן של קופות החולים. עם זאת התנגדות ציבורית מנעה את ההעברה הזאת, והנושא נמצא בדיונים מאז.

משנת 2007 הנהיג משרד הבריאות מדיניות של צמצום מספר התחנות לבריאות המשפחה תוך ריכוז השירות לתחנות גדולות וסגירת תחנות המטפלות בפחות מ-100 ילדים בשנה[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שפרה שורץ וצפורה שחורי-רובין, "התסתדרויות נשים למען אימהות וילדים בארץ-ישראל: פועלן של 'הדסה', 'הסתדרות נשים עבריות' ו'ויצו' להקמת תחנות לאם ולילד ('טיפת חלב'), 1913-1948", בתוך: מרגלית שילה, רות קרק וגלית חזן-רוקם (עורכות), העבריות החדשות: נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר, יד בן צבי: ירושלים, 2001, עמ' 248-269

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]