העורלה הקדושה
העורלה הקדושה (לטינית præputium או prepucium), הוא אחד מהשרידים המיוחסים לישו, תוצר של המילה של ישו (אנ'). לאורך ההיסטוריה, מספר כנסיות באירופה טענו שהן מחזיקות בעורלה של ישו, לפעמים במקביל. לעורלה הקדושה יוחסו כוחות פלאיים שונים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהלכה היהודית על כל תינוק זכר לעבור ברית מילה ביום השמיני ללידתו; חג מילת ישו, עדיין נחגג על ידי כנסיות רבות ברחבי העולם וחל בהתאם ב-1 בינואר. בבשורה על פי לוקאס (2:21) נכתב: "כעבור שמונה ימים, בטקס ברית־המילה, ניתן לתינוק השם ”ישוע“ – השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים". האזכור הראשון לשרידי העורלה הכרותה של ישו מופיעה בפרק השני של בשורת הינקות הערבית האפוקריפית המכילה את הסיפור הבא:
- וכשהגיעה שעת ברית המילה שלו דהיינו היום השמיני אשר ציוותה התורה על הנער לערוך מילה, מלו אותו במערה.
- והאישה העברייה הזקנה לקחה את העורלה (אחרים אומרים שהיא לקחה את חבל הטבור), ושמרה אותה בקופסת אלבסטר של שמן.
- והיה לה בן רוקח, אשר אמרה לו: "השמר אל תמכור את קופסת האלבסטר הזו של שמן ספייקנרד, אף על פי שיש להציע לך שלוש מאות פרוטות עבורה."
- ועתה זו היא אותה קופסת אלבסטר שרכשה מריה החוטאת, ושפכה ממנה את המשחה על ראשו ורגליו של אדוננו ישוע המשיח, ומחתה אותה בשערות ראשה. [1]
שרידי עורלת ישו החלו להופיע באירופה במהלך ימי הביניים. התצפית המתועדת המוקדמת ביותר הייתה ב-25 בדצמבר 800, כאשר קרל הגדול נתן אותה לאפיפיור ליאו השלישי כשהוכתר כקיסר. קרל הגדול טען שהשריד הובא אליו על ידי מלאך בזמן שהתפלל בקבר הקדוש, אם כי על פי דיווח אחר, שזו הייתה מתנת חתונה מהקיסרית הביזנטית איירין. האותנטיות שלו נחשבה מאוחר יותר למאושרת על ידי חזון של ברידג'ט הקדושה משוודיה, [2] שאישרה שהוא נמצא אי שם ברומא.[3] הספר Descriptio laternansis Ecclesia, שנכתב קצת לפני שנת 1100, מתאר שלושה ארונות עץ ברוש שהוזמנו על ידי ליאו השלישי והונחו מתחת למזבח בקפלה של סנט לורנס. אחד הארונות הכיל צלב משובץ בו היו העורלה והטבור של ישו.[4]
דייוויד פארלי מספר כיצד העורלה נבזזה במהלך ביזת רומא ב-1527. מאוחר יותר באותה שנה, החייל הגרמני שגנב אותו נתפס בכפר קלקטה, צפונית לרומא. הכנסייה אישרה את האותנטיות של השריד בקלקטה ומאז הפך למוקד עליה לרגל. השריד הוצג ברחובות הכפר בחג ברית המילה. בשנת 1983 דווח כי התיק שכלל את השריד גם נגנב.[5] ב-22 בדצמבר 2013 ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק שידר סרט תיעודי בכיכובו של פארלי בשם "החיפוש אחר העורלה הקדושה". [6]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jacobs, Andrew (2012). Christ Circumcised: A Study in Early Christian History and Difference. ISBN 978-0812206517.
- Müller, Alphons Victor (1907). Die hochheilige Vorhaut Christi im Kult und in der Theologie der Papstkirche. Berlin.
- Shell, Marc (1997). Boyarin, Jonathan; Boyarin, Daniel (eds.). "The Holy Foreskin; or, Money, Relics, and Judeo-Christianity". Jews and Other Differences: The New Jewish Cultural Studies. Minneapolis: University of Minnesota Press.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Lost Books of the Bible, New York: Bell Publishing Company, 1979
- ^ Leonard B. Glick, Marked in Your Flesh: Circumcision From Ancient Judea to Modern America, OUP, 2005, p. 96
- ^ Dzon, Mary. The Quest for the Christ Child in the Later Middle Ages, University of Pennsylvania Press, 2017, p. 221, ISBN 9780812248845
- ^ Thunø, Erik. "The Sancta Sanctorum Objects", Image and Relic, L'Erma di Bretschneider, 2002 ISBN 9788882652173
- ^ David Farley (December 19, 2006), "Fore Shame", Slate
- ^ "The Quest for the Holy Foreskin".