חג מילת ישו
חג מילת ישו (חג ברית המילה של ישו) הוא חג נוצרי בו נחגג זכר ברית המילה של ישו, שלפי המסורת היהודית נעשתה לו בגיל שמונה ימים.[1] באירוע זה, שמונה ימים לאחר הלידה, קיבל ישו את שמו באופן רשמי.[2][3] ברית המילה התקיימה בבית פרטי ולא בבית המקדש, אם כי בציורים שונים מתואר האירוע לעיתים כמתקיים בבית המקדש.
באופן מסורתי מקובל היה לראות את ברית המילה של ישו (כפי שהוסבר ביצירה הפופולרית מהמאה ה-14, מקראת הזהב) כפעם הראשונה בה נשפך דמו של ישו ובכך החל תהליך הגאולה של האדם, וכן הצגת אנושיותו של ישו והעובדה שהוא היה יהודי וציית לחוק המקראי.
יום החג מופיע ב-1 בינואר בלוח השנה הליטורגית של הכנסייה הביזנטית והכנסיות האורתודוקסיות.[4] בלוח השנה הרומאי צוין 1 בינואר בין השנים 1568–1960 כ"ברית המילה של אלוהים והיום השמיני שלאחר המולד". כיום זהו יום חג למרים, אם ישו ויום השנה השמיני ללידת ישו. יום זה נחגג על ידי כמה כנסיות אנגליקניות וכמעט כל הכנסיות הלותרניות.[5]
הכנסייה הביזנטית והכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החג נחוג במשך כל הלילה. הוא מתחיל בשעות הערב של 31 בדצמבר. מזמורי חג משולבים עם מזמורים לכבוד בזיליוס הגדול. לאחר התפילה האלוהית, למחרת בבוקר, כנסיות רוסיות חוגגות לעיתים קרובות את השנה החדשה בטקס תפילה למען ברכתו של אלוהים עבור התחלת השנה האזרחית חדשה (נוצרים ביזנטים מנציחים את תחילת השנה הכנסייתית החדשה ב-1 בספטמבר).
הכנסייה הרומית-קתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלב מוקדם חגגה הכנסייה ברומא ביום 1 בינואר חג זה בשם "יום השנה (Natale) של אם האלוהים. על חג זה האפילו חגי הבשורה ועליית מרים, שאומצו מהכנסייה הביזנטית של קונסטנטינופול בתחילת המאה ה-7. 1 בינואר החל להיות רק יום חג היום השמיני של לידתו של ישו, ובו, על פי הכתוב בלוקס 21:1, הילד נימול וניתן שמו, "ישוע". במאה ה-13 או ה-14 החלו לחגוג ברומא, בספרד ובגאליה את חג מילת האל, כאשר הדגש הושם על אמו של ישו ועל לידתו, לא על מילתו.[6] הטפותיו של ברנרדינו מסיינה מהמאה ה-15 הובילו ב-1721 ליצירת חג נפרד על שמו של ישו, "חג שמו הקדוש של ישו" (אנ').
בשנת 1960 שינה האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה את שם החג ל"היום השמיני של לידת ישו". במכתב אפיפיורי משנת 1969, Mysterii Paschalis, נקבע ש-1 בינואר הוא "יום המולד של האדון", יום קדושת מרים, אם ישו, ויום קדושתו של שמו של ישו, וכך הושמט יום ברית המילה של ישו מלוח החגים הקתוליים,[7] אם כי בנצרות האורתודוקסית הרוסית, בנצרות הסורית אורתודוקסית, בנצרות האנגליקנית ובחלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות, נשאר יום זה בלוח השנה.[8]
הכנסייה האנגליקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקהילות אנגליקניות נהוגה חגיגת היום הזה כיום ברית המילה של ישו. ספר התפילות האנגליקני מציין יום זה בהתאם, כיום ברית המילה של ישו.
מאז 2000, הכנסייה האנגליקנית מציינת יום זה כ"יום מתן השם וברית המילה של ישוע המשיח".
בספר התפילות משנת 1979 של הכנסייה האפיסקופלית בארצות הברית, יום זה הוא יום חג, ושמו הוא "שמו הקדוש של אדוננו ישוע המשיח".
הכנסייה הלותרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שמדובר בחגיגה לכבוד המשיח הקשורה ישירות לקטעים בברית החדשה (בעיקר לוקס, 2:21), משתה ברית המילה של ישו נשמר על ידי הכנסיות של הרפורמציה הלותרנית. נוהג זה נשאר ברוב הליטורגיה הלותרנית עד היום.[9] מרטין לותר נשא לפחות דרשה אחת בנושא יום חג זה. עד שנות ה-70 המאוחרות, ספרי שירה והמנונות לותרניים הכילו מספר מזמורים הקשורים לנושא זה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ In the northern European calculation, which abstracts from the day from which the count begins, the interval was of seven days.
- ^ (King James Version): "And when eight days were accomplished for the circumcising of the child, his name was called JESUS, which was so named of the angel before he was conceived in the womb."
- ^ Catholic Encyclopedia: Feast of the Circumcision
- ^ Greek Orthodox Archdiocese calendar of Holy Days
- ^ MacBeth, Sybil (1 בנובמבר 2014). The Season of the Nativity (באנגלית). Paraclete Press. עמ' 113. ISBN 9781612616131.
January 1, New Year's Day, is also the eighty day of Christmas. On the eighty day of life Jewish boys have a circumcision ceremony, or bris. January 1 is the Circumcision of Christ and the Feast of the Holy Name.
- ^ Adolf Adam, The Liturgical Year (Liturgical Press 1990 ISBN 978-0-81466047-8), pp. 139–140
- ^ Universal Norms on the Liturgical Year and the Calendar, 35 f
- ^ Hans-Helmar Auel (Hrsg.): Unentdeckte Feiertage: das Kirchenjahr als Fest des Glaubens. Vandenhoeck & Ruprecht, Göttingen 2000, ISBN 978-3-525-59353-0, S. 27. In Google books
- ^ As in the Lutheran Book of Worship, page 10. Copyright 1978, Augsburg Fortress.,