העצב התועה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
העצב התועה
Gray791.png
שיוך עצבי הגולגולת
עצבוב Levator veli palatini, salpingopharyngeus muscle, palatoglossus muscle, palatopharyngeus muscle, שריר סוגר הלוע העליון, middle pharyngeal constrictor muscle, inferior pharyngeal constrictor muscle, כבד
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (910) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) nervus vagus עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A14.2.01.153 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה נרוניימס 702 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 5731 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A08.800.050.050.925 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D014630 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תרשים המדגים את מהלכם של עצבי גולגולת 9-11:
9 - עצב הלשון והלוע
10 - העצב התועה
11 - עצב הלוואי

העצב התועה או ואגוּסלטינית: Nervus vagus, באנגלית: Vagus nerve; נהוג לסמנו: CN X) הוא זוג עצבי הגולגולת העשירי. עיקר תפקידו הוא לעצבב איברים פנימיים בגוף במסגרת מערכת העצבים הפאראסימפתטית. כ-90%-80% מהסיבים בעצב התועה משמשים לתחושה מאותם איברים פנימיים בגוף.

כל יתר 11 עצבי הגולגולת, מעצבבים רק את הראש הצוואר והכתפיים. העצב התועה הוא יוצא דופן מיתר עצבי הגולגולת, כי הוא ממשיך אל בית החזה ואל הבטן, ולכן שמו vagus מלשון נדידה ותעייה מהדרך.

העצב יוצא מהמוח המוארך עובר את הגולגולת דרך הנקב הצווארי (jugular foramen) יחד עם עצבי הגולגולת התשיעי והאחד עשר. סעיף פנימי של עצב הלוואי (העצב ה-11) מתאחד לתוך העצב התועה, שממשיך במסלול לכיוון מטה בין העורק התרדמני הפנימי לבין וריד הצוואר הפנימי, ומשם לכיוון בית החזה והבטן. עובר מבית החזה אל הבטן דרך פתח הוושט שבסרעפת.

עצבוב איברים ומערכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העצב התועה מספק הולכה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית כמעט לכל האיברים הפנימיים בצוואר, בבית החזה ובבטן, למעט בלוטת יותרת הכליה.

תגובה ואזו-ואגאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובה ואזו-ואגאלית (Vasovagal response) היא מנגנון הגורם לתופעה שכיחה של הרגשת חולשה ושל התעלפות עקב פעילות מוגברת של העצב התועה. סיבות שונות לתופעה - עמידה ממושכת, התייבשות, מצבי מתח נפשיים, תרופות מסוימות, ריקון "רגיל" של המעיים, לחץ על אזור הרקטום ועוד. כלי הדם מתרחבים, תפוקת הלב יורדת, עד להרגשת חולשה ועד להתעלפות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העצב התועה בוויקישיתוף
Gray490.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.