אורגזמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אורגזמהיוונית: ὀργασμός) היא פורקן מיני המתרחש אצל יונקים בכלל ואצל האדם בפרט. אורגזמה יכולה להתרחש במהלך ההזדווגות, במהלך אוננות ואף בזמן השינה (ראו גם: קרי לילה). אצל שני המינים, האורגזמה מלווה בתחושת עונג, ואצל הזכר בדרך כלל בפליטת נוזל זרע. אצל האדם, וגם אצל יונקים רבים אחרים, כמו דולפינים ובונובו, קיום מגע מיני אינו לצורכי רבייה בלבד אלא גם מסיבות אחרות, ובהן ההנאה הפיזית, שהאורגזמה היא שיאה.

בסלנג עברי, מכונה אורגזמה "גמירה" (באנגלית "to cum", מילה שהיא במקור "לשון נקייה") הן בקרב נשים והן בקרב גברים. בספרות הצרפתית, la petite mort ("המוות הקטן") הוא מונח מפורסם, בלשון נקייה, עבור אורגזמה.[1] על פי האקדמיה ללשון העברית אֲבִיוֹנָה הוא התרגום העברי לאורגזמה (על פי קהלת, י"ב, ה' "...וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה, כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ" - רש"י: "חמדת תאות נשים שאינו נזקק לנשים לתשמיש. אביונה תאוה כמו 'ולא אביתם', 'תאבתי לישועתך'"), אם כי אין הכרח לפרש את המילה אביונה באופן זה.

מהלך האורגזמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההתעוררות המינית מואצים קצב פעימות הלב והנשימה, ומופרשים למחזור הדם הורמונים שונים השותפים בהכנת הגוף לשלב האורגזמה. לאחר האורגזמה חוזרות מערכות הגוף בהדרגה לפעילותן הרגילה. האורגזמה נמשכת מספר שניות, והיא דועכת תוך כדקה. במהלכה מתרחשת סדרה של התכווצויות בלתי רצוניות של שרירים בחלקים שונים של הגוף, בעיקר באזור אגן הירכיים (אצל נשים בשרירי הנרתיק ורצפת האגן).

מקורה של האורגזמה בפעילות הורמונלית בגוף ובתגובות עצביות לגירויים. הבקרה על האורגזמה מתרחשת במוח, והיא נשלטת על ידי האדם בצורה חלקית. מקורם של הגירויים יכול להגיע מכל העצבים במערכת העצבים ההיקפית. אצל הגבר העצבים הממוקמים בפין מהווים את מנגנון הגירוי העיקרי, ואילו אצל האישה אלו הם העצבים בדגדגן. נקודת הג'י, הממוקמת על הדופן העליונה של הנרתיק, מהווה גם היא מוקד גירוי עשיר בעצבים - אך מחקרים חדשים מטילים ספק בעצם קיומה של נקודה כזאת.

יש המשווים את בלוטת הערמונית של הגבר לנקודת הג'י של האישה, משום שגירוי שלה יכול להביא לאורגזמה.

אצל גברים קיים מרווח זמן מינימלי, היכול להימשך משניות ספורות עד שעות אחדות, בין אורגזמה אחת לשנייה, ונקרא "תקופה רפרקטורית". נשים, לעומת זאת, יכולות לחוות מספר אורגזמות ברצף. אצל גברים, החשק המיני יורד בדרך כלל לאחר האורגזמה. אצל נשים, לעתים ההיפך הוא הנכון.

בנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל נשים, הדרך הנפוצה ביותר להגיע לאורגזמה היא על ידי גירוי פיזי של הדגדגן. הסטטיסטיקות מלמדות כי 70%-80% מהנשים זקוקות לגירוי ישיר של הדגדגן על מנת להגיע לאורגזמה, אם כי אצל חלקן גירוי עקיף של הדגדגן (לדוגמה, באמצעות חדירה נרתיקית) יכול להספיק. על פי מיו קליניק, "עוצמת האורגזמה יכולה להיות שונה, ונשים שונות בתדירות האורגזמות ורמת וכמות הגירוי כדי להגיע לאורגזמה". אורגזמה דגדגנית קלה יותר להשגה משום שבעטרת הדגדגן יש למעלה מ-8,000 קצות עצבים תחושתיים, כמו (או, במקרים מסוימים, יותר) בפין האדם או בעטרת הפין.

תפיסה שגויה נפוצה היא כי הנרתיק אינו רגיש למגע כלל. למעשה, ישנם אזורים בדופן הנרתיק הקדמי בין הצומת העליונה של השפתיים הקטנות והשופכה שהם רגישים במיוחד. בהתייחס לאזורים בהם יש צפיפות מיוחדת של עצבים, הרי שהאזור המתואר כנקודת ג'י יכול להביא לאורגזמה, כמו גם ספוג השופכה, רקמה ספוגית הממוקמת בתוך החלק התחתון של הפות, סמוך לעצם הערווה וקיר הנרתיק והיא מקיפה את השופכה יכולה להוביל לגירוי מיני. עם זאת, נשים רבות מתקשות להגיע או לא מסוגלות כלל להגיע להנאה מינית ובכללה אורגזמה אך ורק מגירוי נרתיקי, משום שכמות קצות העצבים באזור זה נמוכה משמעותית מהדגדגן. הריכוז הגבוה ביותר של קצות עצבים בנרתיק נמצא בכניסה לנרתיק.

רבקה צ'אקלר (מחברת "Clitoral Truth"), קובעת כי רק חלק אחד של הדגדגן, ספוג השופכה נמצא במגע בזמן חדירה. הייט (מחברת The Hite Report) וצ'קלר קובעות כי קצה הדגדגן והשפתיים הפנימיות, שאף הן רגישות מאד, אינן מקבלות גירוי ישיר במהלך חדירה. לפיכך, יש נשים שתעדפנה להיות מעל הגבר במהלך חדירה, או, לחלופין בשיטת המשגל המיושר המאפשרת למקסם את גירוי הדגדגן. אצל נשים רבות הדגדגן רגיש מאד לאחר אורגזמה מה שהופך גירוי נוסף באזור לכואב.

מאסטרס וג'ונסון טענו כי פוטנציאלית, כל הנשים מסוגלות להגיע למולטי-אורגזמה, אם כי אורגזמה כזו בגברים היא נדירה. וקבעו כי "הנקבה מסוגלת להגיע במהירות לאורגזמה נוספת מיד לאחר שחוותה אורגזמה, אם הגירוי טרם הגיע מתחת לרמת הפלאטו". אף כי נכתב כי נשים אינן חוות תקופה רפקטורית ויכולות לחוות אורגזמות בזו אחר זו, יש מקורות הקובעים כי הן גברים והן נשים חווים תקופה רפקרקטורית משום שנשים כן יכולות לאחר אורגזמה לחוש שגירוי מיני נוסף אינו מייצר עוררות מינית. חלק מהנשים תחוונה לאחר האורגזמה הראשונית אורגזמות עוקבות שיכולות להיות חזקות יותר או מהנות יותר ככל שהגירוי מצטבר.

אורגזמה דגדגנית ונרתיקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיון באורגזמה נשית מחלק אורגזמה זו לשני סוגים: אורגזמה שמקורה בדגדגן ואורגזמה שמקורה בנרתיק. ב-1973, ארווינג זינגר תיאר שלושה סוגים של אורגזמות נשיות; הוא סיווג אותם לפי אורגזמה שמקורה בפות, אורגזמה שמקורה ברחם ואורגזמה שמקורה משניהם יחדיו, אך כתב, "קטגוריות אלו נוצרו מתיאורים של אורגזמה בספרות ולא במעבדה". ב-1982 הציעו לאדאס, וויפל ופרי שלוש קטגוריות: קטגוריה שמקורה בדגדגן (tenting type), קטגוריה שמקורה בנקודת ג'י (A-frame type) וקטגוריה משולבת, תוצר של שניהם יחד. בשנת 1999 הציעו וויפל וקומיסרוק סוג רביעי אפשרי, אורגזמה שמקורה בגירוי צוואר הרחם.

אורגזמה שמקורה בגירוי אזורים אחרים בגוף לבד מהדגדגן והנרתיק שכיחה פחות בספרות המדעית, ורוב המדענים טוענים כי אין להביל בין סוגי אורגזמות. ההבחנה בין סוגי האורגזמות החלה עם זיגמונד פרויד, שהציג את הרעיון שקיימת אורגזמה נרתיקית נפרדת מאורגזמה של הדגדגן. ב-1905 קבע פרויד שאורגזמות שמקורן מהדגדגן הן תופעה של מתבגרות בלבד, ועם הגעת האישה לבגרות הצפייה היא שתעבור לאורגזמות שמקורן בנרתיק, כלומר, אורגזמה ללא גירוי דגדגני. אף שפרויד לא סיפק ראיות להנחה זו, השלכותיה של תאוריה זו היו משמעותיות. נשים רבות חשו לא מסופקות כשלא הצליחו להגיעו לאורגזמה על ידי קיום יחסים נרתיקיים בלבד, ללא גירוי דגדגני, משום שהתיאוריה של פרויד הפכה את המשגל הנרתיקי למרכיב מרכזי בשביעות הרצון המינית של נשים.

הסקרים הראשונים שעסקו בהתנהגות מינית היו דוחות קינסי. אלפרד קינסי היה החוקר הראשון שביקר בחריפות את הרעיונות של פרויד על מיניות נשית ואורגזמה נשית, לאחר שראיונותיו עם אלפי נשים מצא שרוב הנשים בסקר לא מסוגלות להגיע לאורגזמה נרתיקית. הוא מתח ביקורת על פרויד ועל תיאורטיקנים אחרים על השלכת מבנים גבריים על מיניותיהן של נשים. לעומת פרויד, קינסי ראה את הדגדגן כמרכז החוויה המינית הנשית, ואילו הנרתיק כ"יחסית לא חשוב" לסיפוק מיני, וכתב כי "נשים מעטות מכניסות אצבעות או חפצים אל הנרתיק שלהם כשהן מאוננות". הוא הגיע למסקנה כי ההנאה מחדירה היא בעיקר פסיכולוגית או תוצאה של תחושה מכוונת.

המחקר של מאסטרס וג'ונסון על מחזור התגובה המינית הנשית, כמו גם של שיר הייט תמכו באופן כללי בממצאיו של קינסי על אורגזמה נשית. מחקרם של מאסטרס וג'ונסון על הנושא יצא בזמן הגל השני של הפמיניזם ופמיניסטיות שהושפעו ממנו, כמו אן קואדט, מחברת "המיתוס של אורגזמה נרתיקית" דיברו על ה"ההבחנה השקרית" בין אורגזמה דגדגנית לאורגזמה נרתיקית ועל כך שהביולוגיה הנשית לא נותחה כראוי.

השאלה האם הנרתיק מהווה חלק מהגירוי המוביל לאורגזמה עדיין נתון לדיון, משום שנוסף לעובדה שקיים בו רק ריכוז נמוך של קצות עצבים, הדיווחים על מיקום נקודת ה-G אינם עקביים - נראה כי הם אינה קיימת אצל חלק מהנשים, וייתכן שהיא הרחבה של מבנה אחר, כגון בלוטת סקין או הדגדגן, שאף הוא חלק מבלוטת סקין. במאמר שפורסם בינואר 2012 בכתב העת "The Journal of Sexual Medicine", בו נערכה סקירה של שנים של מחקר על קיומה של נקודת ה-G, ציינו החוקרים כי "דיווחים בתקשורת הציבורית הובילה לאמונה כי נקודת הג'י הוא אזור מאופיין ומוגדר היטב המסוגל לספק גירוי מיני משמעותי, בשעה שזה רחוק מלהיות האמת".

מטרת האורגזמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד אצל גברים מטרת האורגזמה ברורה - פליטת זרע המאפשרת התרבות המין, מטרת האורגזמה הנשית לוטה בערפל ומחלוקות נתגלעו בעולם המדע בנושא זה: תאוריה אחת טוענת שהתכווצות השרירים במהלך האורגזמה עוזרת לזרע לנוע לכיוון הרחם, שמתכווץ אף הוא, פעולה אשר עשויה לגרום ל"שאיבת" הזרע לתוכו.[דרוש מקור]

הביולוג רובין בייקר העלה תאוריה לפיה האורגזמה הנשית, הכרוכה במאמץ פיזי מתמשך מצד הגבר והאישה גם יחד, היא מנגנון פסיכולוגי תת-הכרתי שנועד להוכיח לאישה כי מצבו הפיזי של הגבר טוב, והוא מועמד מוצלח להתרבות.[2]

בחיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנגנון האורגזמה אצל זכרים דומה בכל היונקים, נקבות של כמה מיני יונקים וכמה של קבוצות אחרות כמו תנינים בעלי דגדגן. מחקרים אחרונים מראים שדולפינים הן בין החיות הבודדות שמקימות יחסי מין שלא רק למטרת רבייה. קיימים כמה בעלי חוליות שמשמיעים אנחות בזמן קיום יחסי מין כגון צבים וקיפודים אבל לא הוכח שאנחות אלו נובעות מאורגזמה או מסיבות אחרות, כגון מאמץ גופני או כאב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Georgiadis J, Kortekaas R, Kuipers R, Nieuwenburg A, Pruim J, Reinders A, Holstege G (2006). "Regional cerebral blood flow changes associated with clitorally induced orgasm in healthy women". Eur J Neurosci 24 (11): 3305–16. doi:10.1111/j.1460-9568.2006.05206.x. PMID 17156391. 
  2. ^ Baker, R.R. & Bellis, M.A. (1993). Human Sperm Competition: ejaculate manipulation by females and a function for the female orgasm. Anim. Behav., 46, 887-909.