צבי בן-אברהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי בן-אברהם
Zvi Ben Avraham.jpg
לידה 16 בנובמבר 1941 (בן 81)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי גאולוגיה, גאופיזיקה
מקום מגורים ישראל
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס ישראל (2003)
  • עמית של החברה הגאולוגית האמריקנית
  • עמית האיגוד הגאופיזי האמריקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר גאולוגי של ארץ ישראל, גאולוגיה של אוקיינוסים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צבי בן-אברהם (נולד ב-16 בנובמבר 1941) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לגאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. פרופסור כבוד באוניברסיטת חיפה ופרופסור נלווה במכון קפריסין בניקוסיה. פרופ' בן-אברהם חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (מאז 2000), חבר האקדמיה אירופיאה (מאז 1996), חבר האקדמיה למדעים של היידלברג (מאז 2000), חבר האקדמיה ההולנדית למדעים (מאז שנת 2006), חבר האקדמיה הרוסית למדעים (מאז שנת 2019), חבר האקדמיה הגאורגית למדעים (מאז שנת 2021). כמו כן כיהן כנשיא החברה הגאולוגית הישראלית (1985), והוא חתן פרס ישראל לשנת 2003.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי בן-אברהם נולד בירושלים. הוריו עלו לישראל מפולין בשנות השלושים, היו חברי קיבוץ רמת רחל ליד ירושלים, שם הכירו. צבי בן-אברהם גדל בקיבוץ רמת רחל, למד בבית חינוך לילדי עובדים ובבית חינוך תיכון בירושלים. בצבא שירת כקצין בחיל התותחנים ובצנחנים. בתום שירותו הצבאי שב לקיבוץ ועבד מספר שנים בפלחה. בשנים 1969-1966 למד גאולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, עשה דוקטורט במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ובמכון האוקיינוגרפי בוודס הול (WHOI), אותו קיבל ב-1973. נושא עבודת הדוקטורט היה: "מבנה והתפתחות מדף סונדה (Sunda Shelf) וסביבתו" (מדף סונדה הוא חלק מים ג'אווה). המחקר נערך בהדרכתם של הפרופסורים אמרי וטוקסוז ודוקטור בואין. בתקופת הבתר-דוקטורט שהה בן-אברהם במכון האוקיינוגרפי בוודס הול. בשובו לישראל שימש כחוקר בכיר במכון לחקר ימים ואגמים. ב-1975 מונה לחוקר במחלקה למתמטיקה שימושית במכון ויצמן למדע, ב-1976 כחוקר בכיר וב-1981 כפרופסור חבר שם. בשנים 1989-1982 כיהן כפרופסור לגאופיזיקה (מחקר) באוניברסיטת סטנפורד. בשנת 1982 מונה לפרופסור חבר לגאופיזיקה במחלקה לגאופיזיקה ומדעים פלנטאריים באוניברסיטת תל אביב, וב-1986 מונה לפרופסור מן המניין במחלקה. בשנים 1991-1987 עמד בראש החוג לגאופיזיקה ומדעים פלנטאריים. בשנים 1989-2010 כיהן כראש הקתדרה על שם מקס זוננברג למדע גאו-ימי באוניברסיטת קייפטאון. החל משנת 1995 עומד בראש מרכז מינרבה לחקר ים-המלח באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1998-2010 כיהן כראש הקתדרה על שם נבנצאל וגרוסברג לגאודינמיקה באוניברסיטת תל אביב. שהה בשבתונים כפרופסור אורח באוניברסיטה החופשית באמסטרדם ובאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

בן-אברהם כיהן כסגן נשיא של החברה הגאולוגית של אזור סן פרנסיסקו וכנשיא החברה הגאולוגית הישראלית. היה עורך שותף בכתב העת Tectonics, כתב העת  Annales Tectonicaea, כתב העת Tectonophysics, כתב העת Israel Journal of Earth Science וכיום הוא עורך שותף בכתב העת Russian Geology and Geophysics. בשנים 2004-2012 כיהן כיושב ראש הוועדה הישראלית של  IUGS, האגודה הגאולוגית הבינלאומית.

בן-אברהם ערך מחקרים משותפים רבים עם מדענים ממדינות האזור. במסגרת זו ערך ב-1998 ועידה בעמאן שהביאה לפרויקט הבינלאומי DESERT, שבו נחקר קרום כדור הארץ לאורך חתך שאורכו 300 קילומטרים המשתרע מרצועת עזה ועד לרמה הירדנית. בן-אברהם הוא אחד מארבעת המדענים הראשיים בפרויקט שבו שותפו חוקרים מישראל, גרמניה, הרשות הפלסטינית, וירדן. בשנת 2009 התבצע פרויקט המשךGEO-DESIRE  שבו נאספו נתונים לאורך חתך גאופיזי מישראל לירדן דרך אגן ים המלח.

בשירות המילואים בצבא שירת בצנחנים, במלחמת ששת הימים היה חלק מגדוד הצנחנים שכבש את ירושלים. במלחמת יום הכיפורים השתתף בכיבוש מחדש של רמת הגולן מידי הסורים. בין השאר השתתף בכיבוש אום בוטנה וכיבוש תל א-שמס בקרב לילה, במהלך מבצע קינוח, שבמהלכו הוטס במסוק לחרמון ונטל חלק בכיבוש מוצב החרמון הסורי. אחרי כן מונה בשירות המילואים לסמג"ד מרגמות מוצנחות בדרגת רב-סרן. אחר כך עבר לחיל הים והקים שם את יחידת האיתור התת-ימי, אשר קיימת עד היום, שעסקה בין השאר בחיפוש הצוללת דקר.

ב-1989 הוא היה הראשון שירד עם צוללת מחקר בים-המלח. ב-2007 ייסד את בית הספר למדעי הים על שם צ'רני באוניברסיטת חיפה ועמד בראשו עד שנת 2018. ב-2012 ייסד את המרכז הישראלי לחקר הים התיכון (MERCI) ועמד בראשו עד שנת 2020. מ-2008 עד 2014 שימש כיועץ המדעי של נשיא המדינה שמעון פרס מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. החל מ-2018 משמש כפרופסור נלווה במכון קפריסין בניקוסיה. החל מ-2019 משמש כראש ועדת היגוי לאומית בתחום מדעי הים.

צבי בן-אברהם נשוי לרחל, גננת במקצועה, ולהם שלושה ילדים ותשעה נכדים.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום מחקריו הכללי של צבי בן-אברהם הוא גאופיזיקה ימית וגאודינמיקה שמשמעותם חקר קרקעית הים, מה שמתחתיה והתהליכים הטקטוניים שמעצבים את פני כדור הארץ. זירת מחקריו העיקרית היא הים התיכון וגופי המים לאורך שבר ים המלח. צבי חוקר גם את האוקיינוסים הגדולים. הוא חוקר באמצעים גאופיזיים, בעיקר באמצעות ספינות מחקר. השיטות העיקריות של מחקריו הן שיטות סייסמיות, שבהן יוצרים סיגנל אקוסטי וקולטים את הגלים שפוגעים ומוחזרים מהקרקעית ומשכבות תת-קרקעיות. שיטות אלו נפוצות מאוד גם בחיפושי נפט. שיטות נוספות הן שיטות פוטנציאל – מדידת השדה המגנטי והכבידתי של כדור הארץ, וכן מדידת שפיעת החום מקרקעית הים. הוא משתמש במחקריו גם בנתונים סייסמולוגיים של רעידות אדמה.

הוא חוקר במשך שנים רבות את קרקעית הים-התיכון וגופי המים לאורך בקע ים המלח: הכנרת, ים המלח ומפרץ אילת. מזרח הים התיכון ובקע ים המלח הם שני אזורי המחקר העיקריים שלו באזור.

הים-התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בים-התיכון הוא חוקר שלושה נושאים עיקריים:

  1. מבנה הקרום באגן הלבנטיני.
  2. התפתחות שולי היבשת של הלבנט.
  3. תהליכי התנגשות לוחות טקטוניים לאורך הקשת הקפריסאית, הקשת ההלנית (יוון) והקשת הקלברית (איטליה).

במחקריו בים-התיכון חקר בן-אברהם את מבנה קרום כדור הארץ וניסה לבדוק האם הקרום הוא ימי-אוקיאני מאוד עתיק, אשר נוצר כאשר היבשות נפרדו זו מזו, או שהקרום הוא יבשתי, כלומר שהקרום של אפריקה נמשך מתחת לים עד לקפריסין. עמדה בפני החוקרים בעיה בסיסית אשר נוגעת לתהליך היווצרות הים הזה ותהליכי הסגירה שלו, לכן ערכו מחקרים רב-לאומיים, נעזרו בפיצוצים רבי-עוצמה ובמכשירי קליטה בישראל ובקפריסין שקלטו את הפיצוצים וגיבשו את הנתונים למודל המתאר את מבנה הקרום.

בין החידושים שבן-אברהם ועמיתיו הצביעו עליהם הוא קיומו של קרום אוקייני שלא היה ברור כלל. במחקריו הוא גם הראה שהקרום מורכב: הוא ימי בחלקו הגדול, אבל בחלקו בעל מבנה יבשתי כמו למשל זה של ההר הימי ארתוסטנס מדרום לקפריסין. [2]

לגבי שולי היבשת הראו בן-אברהם וצוותו ששולי היבשת מורכבים מקטעים מוגדרים השונים במבנם זה מזה ושנוצרו בצורה שונה. מבנה הכרמל כשחודר לים מהווה אזור מעבר מאוד חריף בין שולי היבשת מצפונו ומדרומו. בעוד שמדרום השוליים נוצרו על ידי העתק רגיל (normal rifting), הרי שמצפון השוליים נוצרו בתהליך של גזירה (sheared margin). [3] כתוצאה מכך המעבר בין הקרום היבשתי לימי בשולי היבשת הוא הדרגתי בדרום וחד בצפון.

בחלקו הצפוני של מזרח הים התיכון הלוח הטקטוני של אפריקה מתנגש עם הלוחות מצפון לאורך הקשת הקפריסאית, הקשת ההלנית והקשת הקלברית. אלה תהליכים מורכבים שמלווים ברעידות אדמה חזקות. במחקריו הראה בן-אברהם שההטרוגניות של הלוח האפריקאי היא הגורם הדומיננטי המשפיע על תהליכי ההתנגשות. כשפיסת קרום יבשתי כמו זו המרכיבה את ההר הימי ארתוסטנס מגיעה לאזור ההתנגשות היא גורמת לשבירת הלוח שעליו היא נמצאת וליצירת שברים גדולים שמלווים ברעידות אדמה. [4]

בקע ים-המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבר (או בקע) ים המלח מאופיין על ידי אגנים עמוקים ביותר (עמוק מתחת לפני הקרקע). ים המלח הוא האזור העמוק ביותר בעולם מבחינה טופוגרפית, אבל מתחתיו ישנו אגן של סלעי משקע היורד לעומק של 14 ק"מ, בין העמוקים שבעולם. בן-אברהם חוקר את מבנה והתפתחות האגנים האלה במפרץ אילת, בים המלח ובכנרת ואת הקשר של האגנים לתהליכים שמתרחשים לאורך הבקע כמו רעידות אדמה ותופעות נוספות. הוא גם חוקר את הקשר שבין הזמן של תהליכים טקטוניים כמו התרוממות השוליים, יצירת הבקע ונדידת האדם הקדום, הומו ארקטוס, מאפריקה דרך האזור שלנו לשאר העולם. מחקריו על בקע ים המלח נערכו בשיתוף פעולה עם מדענים מכל העולם, בין השאר עם פרופסור צבי גרפונקל מהאוניברסיטה העברית ופרופסור אביהו גינזבורג מאוניברסיטת תל אביב. במהלך המחקר פיתח מודלים טקטוניים לדרך היווצרות האגנים לאורך בקע ים המלח ובמקומות שונים בעולם כמו העתק סן אנדראס בקליפורניה ואחרים.

מחקרים באוקיינוס האטלנטי וההודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הקתדרה עליה מופקד בן-אברהם באוניברסיטת קייפטאון בדרום אפריקה הוא מקדם מחקרים בדרום האוקיינוס האטלנטי ומערב האוקיינוס ההודי. למשל התהליכים בהם נפרדה יבשת אפריקה מאנטארקטיקה ודרום אמריקה ונשברה יבשת העל גונדוואנה וכיצד נוצרו האוקיינוסים ההודי ודרום האטלנטי. חידושו של בן-אברהם הוא בניסיון להסביר כיצד התהליך התרחש ומה קורה שם כיום. הוא הראה שהאגן האוקייני העמוק "עמק נטאל" (Natal Valley) ממזרח לדרום אפריקה, שנוצר לפני כ-100 מיליון שנה, פעיל היום מבחינה טקטונית, כנראה כתוצאה של התקדמות הבקע המזרח-אפריקאי (East African Rift) דרומה אל האוקיינוס ההודי. כיום האזור מאופיין על ידי רעידות אדמה. כנראה שהבקע נמשך בים עד לרכס המרכז הודי.

מחקרים באוקיינוס השקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-אברהם ניסה לפתור את השאלה כיצד היבשות גדלות על ידי כך שהציע שאל שולי היבשת מצטרפות יחידות סלע שהובאו ממקומות אחרים. בעת שהותו באוניברסיטת סטנפורד חקר ביחד עם פרופסור עמוס נור את התופעה של רמות אוקייניות (Oceanic Plateaus) שנמצאות על קרקעית האוקיינוסים. הרמות נוצרו בדרכים שונות, למשל חלקן פיסות יבשה שניתקו מיבשות גדולות, חלקן נוצרו על קרקעית הים כתוצאה של פעילות וולקנית וחלקן נוצרו בדרכים אחרות. אלה אלמנטים פסיביים שנישאים על ידי הלוחות לאזורי ההפחתה בשולי יבשות וקשתות איים שלאורכם נוחת לוח אחד מתחת לשני. רמות גדולות לא נוחתות בשלמות עם הלוח עליו הן ממוקמות ובחלקן מצטרפות לשולי היבשות וכך מגדילות את היבשות עצמן. בן-אברהם השתמש בעקרונות תהליכי התפתחות שולי האוקיינוס השקט שפיתח, להסבר תהליכי ההתנגשות במזרח הים התיכון.[5]

מחקרו העכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרכב ובמבנה סלעי המשקע בים המלח ישנן עדויות לאקלים הקדום ששרר באזור ולרעידות אדמה קדומות שהתרחשו בו. במחקריו בים-המלח בשיתוף עם המכון למדעי כדור הארץ בפוטסדם, גרמניה (GeoForschungsCentrum Potsdam), שיחזר בן-אברהם את האקלים עד לפני 2200 שנה.

בן-אברהם הוא אחד המדענים הראשיים בפרויקט בינלאומי גדול שנעשה בשנים 2010–2011 שבמסגרתו נערך קידוח לעומק של 460 מטרים מתחת לקרקעית ים המלח במקום בו עומק המים כ-300 מטרים. הקידוח, שנערך בסיוע ארגון (International Continental Drilling Project ICDP), ובהשתתפות עשרות מדענים מכל העולם, איפשר לקבל מידע על השינויים האקלימיים ורעידות האדמה שהתרחשו באזור ברבע מיליון השנים האחרונות. בקידוח הוצא גלעין רצוף שהניב מידע ברזולוציה שנתית.

בשנת 2012 החל בן-אברהם במחקר הממוקד במייצרי סיציליה, בשיתוף עם חוקרים איטלקיים. במחקר מופתה קרקעית הים בין סיציליה לאי פנטלריה באופן מפורט. במהלך המיפוי התגלו מספר הרים תת ימיים שלפני כ-9000 שנים, כשמפלס המים היה נמוך יותר מהיום, יצרו ארכיפלג של איים. על אחד ההרים התת ימיים, שנקרא פנטלריה וקיה (פנטלריה העתיקה), התגלו עדויות ליישוב קדום.

בשנים האחרונות עורך בן-אברהם מחקרים הנוגעים להתפתחות הטופוגרפיה באפריקה והשפעתה על התפתחות האדם ודפוסי נדידתו באפריקה. יציאת האדם מאפריקה קשורה ישירות להתפתחות הפיסיוגרפיה וגופי המים לאורך שבר ים המלח אותו חוקר בן-אברהם רבות.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ben-Avraham, Z., 1985.  The floor of the oceans, Broadcast University series, Ministry of Defence Pub. House, Tel Aviv, 122 pp.
  • Ben-Avraham, Z., (Ed.)., 1987.  Sedimentary basins along the Dead Sea Rift and other rift zones, Special Issue Tectonophysics, Elsevier Science Pub., Amsterdam, 141, No. 1-3, 275 pp.
  • Ben-Avraham, Z., (Ed.)., 1989.  The evolution of the Pacific Ocean margins, Oxford University Press, New York, 234 pp.
  • Kovach, R.L. and Z. Ben-Avraham (Eds.)., 1990.  Geologic and tectonic processes of the Dead Sea rift zone, Special Issue Tectonophysics, Elsevier Science Pub., Amsterdam, 180, No. 1, 137 pp.
  • Ratschbacher, L. and Z. Ben-Avraham (Eds.), 1995.  Kinematics of distributed deformation in plate boundary zones with emphasis on the Mediterranean, Anatolia and Eastern Asia, Special Issue Tectonophysics, Elsevier Science Pub., Amsterdam, 243, No. 1-2, 207 pp.
  • Cloetingh, S., Z. Ben-Avraham, W. Sassi and F. Horvath (Eds.), 1996. Dynamics of basin formation and strike-slip tectonics, Special Issue Tectonophysics, Elsevier Science Pub., 266, No. 1-4, 523 pp. 
  • Niemi, T.M., Z. Ben-Avraham and J. Gat (Eds.), 1997.  The Dead Sea:  The Lake and Its Settings, Oxford University Press, New York, 286 pp.
  • Cloetingh, S and Z. Ben-Avraham (Eds.), 2002.  From extension to collision: The Dead Sea rift and other natural laboratories, European Geophysical Union Stephan Mueller Special Publication Series 2, 246 pp.
  • Ben-Avraham (Ed.), 2004. Geophysics and geology of Lake Kinneret and its surrounding, Honoring Zvi Garfunkel on the occasion of his 65th birthday, Special Issue Israel Journal of Earth Sciences, Laser Pages, Pub., Jerusalem, 53, 237 pp.
  • Garfunkel, Z., Z. Ben-Avraham and E.J. Kagan (Eds.), 2014.  Dead Sea Transform Fault System Reviews, book series Modern Approaches in Solid Earth Sciences, 6, 359 pp., Springer.

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' בן-אברהם פרסם מעל 280 מאמרים מדעיים.

Science and Nature

  • Ben-Avraham, Z., C.O. Bowin and J. Segawa, 1972.  An extinct spreading centre in the Philippine Sea, Nature, 250, 453-455.
  • Uyeda, S. and Z. Ben-Avraham, 1972.  Origin and development of the Philippine Sea, Nature Phys. Sci., 240, 176-178.
  • Nur, A. and Z. Ben-Avraham, 1977. The lost Pacifica continent, Nature, 270, 41-43.
  • Ben-Avraham, Z., Z. Garfunkel, G. Almagor and J.K. Hall, 1979. Continental breakup by a leaky transform: The Gulf of Elat (Aqaba), Science, 206, 214-216.
  • Ben-Avraham, Z., A. Nur, D. Jones and A. Cox, 1981.  Continental accretion and orogeny: from oceanic plateaus to allochthonous terranes, Science, 213, 47-54.

AGU Journals

  • Ben-Avraham, Z. and E.T. Bunce, 1977, Geophysical study of the Chagos-Laccadive Ridge, Indian Ocean, J. Geophys. Res., 82, 1295-1305.
  • Ben-Avraham, Z. and A. Nur, 1980. The elevation of volcanoes and their edifice heights at subduction zones, J. Geophys. Res., 85, 4325-4335.
  • Nur, A. and Z. Ben-Avraham, 1982. Oceanic plateaus, the fragmentation of continents, and mountain building, J. Geophys.  Res., 87, 3644-3661.
  • Ben-Avraham, Z., A. Nur and D. Jones, 1982.  The emplacement of ophiolites by collision, J. Geophys. Res., 87, 3861-3867.
  • Ben-Avraham, Z. and S. Uyeda, 1983. Entrapment origin of marginal seas, Geodynamics Series, Am. Geophys. Union, 11, 91-104.
  • Ben-Avraham, Z., 1985. Structural framework of the Gulf of Elat (Aqaba) – northern Red Sea, J. Geophys. Res., 90, 703-726.
  • Ben-Avraham, Z. and Z. Garfunkel, 1986.  Character of transverse faults in the Elat pull-apart basin, Tectonics, 5, 1161-1169.
  • Ben-Avraham, Z. and R.P. Von Herzen, 1987.  Heat flow and continental breakup: the Gulf of Elat (Aqaba), J. Geophys. Res., 92, 1407-1416.
  • ten Brink, U. and Z. Ben-Avraham, 1989.  The anatomy of a pull-apart basin: seismic reflection observations of the Dead Sea basin, Tectonics, 8, 333-350.
  • Ben-Avraham, Z., 1989. Multiple opening and closing of the eastern Mediterranean and South China basins, Tectonics, 8, 351-362.
  • Ben-Avraham, Z. and A. Ginzburg, 1990.  Displaced terranes and crustal evolution of the Levant and the eastern Mediterranean, Tectonics, 9, 613-622.
  • Tibor, G., Z. Ben-Avraham, M. Steckler and H. Fligelman, 1992. Late Tertiary subsidence history of the southern Levant margin and its implication to the Messinian event, J. Geophys. Res., 97, 17,593-17,614.
  • Ben-Avraham, Z., C.J.H. Hartnady and A. P. le Roex, 1995.  Neotectonic activity on continental fragments in the southwest Indian Ocean: Agulhas Plateau and Mozambique Ridge, J. Geophys. Res., 100, 6199-6211.
  • Ben-Avraham, Z., U. ten Brink, R. Bell and M. Reznikov, 1996.  Gravity field over the Sea of Galilee: evidence for a composite basin along a transform fault, J. Geophys. Res., 101, 533-544.
  • DESERT Team, 2000.  DESERT 2000: multinational geoscientific research effort kicks off in the Middle East, EOS, Trans. Am. Geophys. Union, 81, 609-617.
  • Lodolo, E., M. Menichetti, R. Bartole, Z. Ben-Avraham, A. Tassone and H. Lippai, 2003.  Magallanes - Fagnano continental transform fault (Tierra del Fuego, southernmost South America), Tectonics 22, 1076,
  • Haschke, M. and Z. Ben-Avraham, 2005.  Adakites along oceanic transforms? Geophys. Res. Lett., 32, L15302, doi:10.1029/2005GL023468.
  • Bird, P., Z. Ben-Avraham, G. Schubert, M. Andreoli and G. Viola, 2006.  Patterns of stress and strain rate in southern Africa, J. Geophys. Res. 111, B08402, doi:10.1029/2005JB003882.
  • Schattner, U. and Z. Ben-Avraham, 2007.  Transform margin of the northern Levant, eastern Mediterranean: From formation to reactivation, Tectonics, 26, TC5020, doi: 10.1029/2007TC002112.
  • Smit, J., J.-P. Brun, S. Cloetingh, and Z. Ben-Avraham, 2008.  Pull-apart basin formation and development in narrow transform zones with application to the Dead Sea Basin, Tectonics, 27, TC6018, doi:10.1029/2007TC002119.
  • Lodolo, E., F. Coren and Z. Ben-Avraham, 2013.  How do long-offset oceanic transforms adapt to plate motion changes? The example of the western Pacific-Antarctic plate boundary, J. Geophys. Res., 118, 1-8, doi: 10.1002/jgrb.50109.
  • Hartman, G., T.M. Niemi, G. Tibor, Z. Ben-Avraham, A. Al-Zoubi, Y. Makovsky, E. Akawwi, A. Abueladas, A., and R. Al-Ruzouq, R., 2014, Quaternary tectonic evolution of the Northern Gulf of Aqaba/Elat along the Dead Sea Transform: J. Geophys. Res., 119, doi:10.1002/2013JB010879.

GSA Journals

  • Nur, A. and Z. Ben-Avraham, 1981. Volcanic gaps and the consumption of aseismic ridges in South America, Geol. Soc. Am.  Memoir, 154, 729-740.
  • Cooper, A.K., M.S. Marlow and Z. Ben-Avraham, 1981.  Multichannel seismic evidence bearing on the origin of Bowers Ridge, Bering Sea, Geol. Soc. Am. Bull., 92, 474-484.
  • Ben-Avraham, Z. and A. Cooper, 1981.  Early evolution of the Bering Sea by collision of oceanic rises and north Pacific subduction zones, Geol. Soc. Am. Bull., 92, 485-495.
  • McGeary, S.E. and Z. Ben-Avraham, 1981.  Allochthonous terranes in Alaska: Implications for the structure and evolution of the Bering Sea shelf, Geology, 9, 608-614.
  • Okaya, D. and Z. Ben-Avraham, 1987.  Structure of the continental margin of southwestern Panama, Geol. Soc. Am. Bull., 99, 792-802.
  • Ben-Avraham, Z. and M.D. Zoback, 1992.  Transform-normal extension and asymmetric basins: An alternative to pull-apart models, Geology, 20, 423-426.
  • Niemi, T.M., and Ben-Avraham, Z., 1994, Evidence of Jericho earthquakes from slumped sediments of the Jordan River delta in the Dead Sea,  Geology, 22, 395-398.
  • Ben-Avraham, Z., G. Smith, M. Reshef and E. Jungslager, 2002.  Gas hydrate and mud volcanoes on the southwest African continental margin, Geology, 30, 927-930.

AAPG, EPSL, Sed. Geol., Geophys. J. Int., Earth Science Reviews

  • Emery, K.O. and Z. Ben-Avraham, 1972.  Structure and stratigraphy of China Basin, Am. Assoc. Petrol. Geol. Bull., 56, 839-859.
  • Ben-Avraham, Z. and K.O. Emery, 1973.  Structural framework of Sunda Shelf, Am. Assoc. Petrol. Geol. Bull., 57, 2323-2366.
  • Ben-Avraham, Z. and S. Uyeda, 1973. The evolution of the China Basin and the Mesozoic Paleogeography of Borneo, Earth Planet. Sci.  Lett., 18, 365-376.
  • Ben-Avraham, Z., G. Almagor and Z. Garfunkel, 1979.  Sediments and   structure of the Gulf of Elat (Aqaba) - northern Red Sea, Sedimentary Geology, 23, 239-267.
  • Makris, J., Z. Ben-Avraham, A. Behle, A. Ginzburg, P. Giese, L., Steinmetz, R.B. Whitmarsh and S. Eleftheriou, 1983.  Seismic refraction profiles between Cyprus and Israel and their interpretation,  Geophys. J.R. astr. Soc., 75, 575-591.
  • Ben-Avraham, Z., and R.D. Ballard, 1984.  Near bottom temperature anomalies in the Dead Sea, Earth Planet. Sci. Lett., 71, 356-360.
  • Ben-Avraham, Z., C.J.H. Hartnady and J.A. Malan, 1993.  Early tectonic extension between the Agulhas Bank and the Falkland Plateau due to the rotation of the Lafonia microplate, Earth Planet. Sci. Lett. 117, 43-58.
  • Ben-Avraham, Z., T.M. Niemi and C.J.H. Hartnady, 1994.  Mid-Tertiary changes in deep ocean circulation patterns in the Natal Valley and Transkei Basin, southwest Indian Ocean, Earth Planet. Sci. Lett., 121, 639-646.
  • Viola, G., M. Andreoli, Z., Ben-Avraham, I. Stengel and M. Reshef, 2005.  Offshore mud volcanoes and onland faulting in southwestern Africa: Neotectonic implications and constraints on the regional stress field, Earth Planet. Sci. Lett., 231, 147-160.
  • Ben-Avraham, Z. and G. Schubert, 2006.  Deep "Drop Down" Basin in the Southern Dead Sea, Earth Planet. Sci. Lett., 251, 254-263, doi:10.1016/j.epsl.2006.09.008.
  • Ben-Avraham Z., V. Lyakhovsky and G. Schubert, 2010.  Drop-down formation of deep basins along the Dead Sea and other strike-slip fault systems, Geophys. J. Int., 181, 185-197, doi: 10.1111/j.1365-246X.2010.04525.x.
  • Austermann, J., Z. Ben-Avraham, P. Bird, O. Heidbach, G. Schubert and J. M. Stock, 2011.  Quantifying the forces needed for the rapid change of Pacific plate motion at 6 Ma, Earth Planet. Sci.  Lett., 307, 289-297, doi:10.1016/j.epsl.2011.04.043.
  • Gvirtzman, Z., M. Reshef, O. Buch-Leviatan and Z. Ben-Avraham, 2013.  Intense salt deformation in the Levant Basin in the middle of the Messinian Salinity Crisis, Earth Planet. Sci. Lett, 379, 108-119.
  • Xu, J., Z. Ben-Avraham, T. Kelty and H.-S. Yu, 2014.  Origin of marginal basins of the NW Pacific and their plate tectonic reconstructions, Earth Science Reviews, 130, 154-196, doi: 10.1016/j.earscirev.2013.10.002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]