הצל (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הצל
Тень
כתיבה יבגני שוורץ עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מעשייה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הצלרוסית: Тень) הוא מחזה פרי עטו של יבגני שוורץ משנת 1940, עיבוד לאגדה בשם זה מאת הנס כריסטיאן אנדרסן.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן תיאודור, מלומד צעיר וחביב, היסטוריון במקצועו, מגיע לפונדק בממלכה דמיונית. הוא משתכן בחדר בו התגורר לפנים הנס כריסטיאן הנדרסן. אנונצייטה, בתו של בעל הפונדק, מספרת לו שבממלכה כל מה שמסופר באגדות מתחרש מדי יום. המלך אלכסנדר התשיעי "הקטן" נפטר חמש שנים קודם לכן. הוא כתב בצוואתו לבתו:

"אינני רוצה שתנשאי לבן מלך. אני מכיר את כולם. טפשותם גדולה מדי בשביל ארצנו הקטנה. כשימלאו לך 18 אביבים, שיכרי לך בעיר דירה מרוהטת-וצאי לחפש. מצאי לך בעל ישר, משכיל וחכם. אולי יצליח הוא לשלוט יותר טוב מאתנו... " [1]

בדיוק כשהמלומד הגיע לממלכה, מלאו לנסיכה שמונה עשרה שנים. צעירות רווקות רבות שכרו להן דירות ברחבי הבירה, בתקוה שיחשבו שהן יורשת העצר ויוכלו למצוא להן חתן. מול חדרו של המלומד שוכרת חדר הנסיכה האמיתית יפת התואר והוא מתאהב בה. המלומד מאמין שהתגשמותה של האהבה תלמד אותו את הדרך להביא אושר לכל בני האדם. המלומד שולח לבת המלך את הצל שלו, כדי שיספר לה על אהבתו. כשהצל עוזב אותו, הוא נתקל חולשה ונופל למשכב. כשנודע לשניים מבני העיר על הדבר, הם חוששים שבת המלך תתאהב במלומד ותתחתן איתו. השניים – העיתונאי צזאר בורג'ה ובעל הפונדק פייטרו, הם אוכלי אדם ומתכננים לאכול אותו. היחידה שעומדת לצד המלומד מכל בני העיר, רוצה לעזור לו ולהציל אותו היא אנונצייטה, בתו של בעל הפונדק.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהבתם של המלומד והנסיכה מגיעה לאוזניהם של חוגי השלטון. הם חוששים שעלייתו לכס המלוכה של הזר תערער את הסדר בממלכה שאליו הורגלו וזוממים לרצוח אותו. בינתיים, הצל הסתנן לחצר המלוכה ומציע להם את עזרתו ברציחתו של המלומד. רופא החצר, שמטפל במלומד, חיפש ומצא בעבר משהו שיביא אושר לבני האדם. הוא מצא מעיין מי חיים, שמרפא כל חולי ומקים מתים לתחייה, כל זאת, בתנאי שהשותה ממנו הוא אדם טוב לב. אנשי השלטון שנודע להם על כך, אילצו אותו לחסום את הגישה למעיין, כדי שאיש לא יוכל להשתמש בו. משנגוז חלומו של הרופא, הוא הפך לאיש קשה יום, חסר אידיאלים. הרופא מזהיר את המלומד מהסכנה הרובצת לו, אבל המלומד, האופטימי בהשקפת עולם, אינו מקשיב לו. הצל מרמה את המלומד ומחתים אותו על מסמך בו הוא מוותר על כס המלכות ועל יורשת העצר. הצל מספר לבת המלך שהמלומד חתם על המסמך וחינו של המלומד סר בעיניה. הצל נושא את בת המלך לאישה ומבטיח לאנשי החצר שדבר לא ישתנה בסדרי השלטון. משנודע למלומד על המזימה שנרקמה נגדו, כבר מאוחר מדי, הנסיכה מאסה בו והצל יושב על כס המלכות. הרופא מפציר במלומד שיוותר על הכול ויציל את נפשו, אבל המלומד, מחליט להילחם על הגשמת חלומו.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצל שולט במדינה. כדי להבטיח את שלטונו, הצל דורש את כניעתו של המלומד ובתמורה מוכן להבטיח לו משרה טובה. המלומד אינו מוכן להיכנע והוא מוצא להורג. אבל מתברר שהצל אינו יכול להתקיים בלי המלומד וכשמתיזים את ראשו של המלומד, גם ראשו של הצל עוזב את גופו. כדי שאדם רע יוכל להמשיך ולשבת על כס השלטון, מחליטים ראש הממשלה ושר האוצר לגשת למעיין החיים, לקחת ממנו מים ולהשקות את המלומד. מכיוון שהמעיין יכול לרפא רק אנשים טובים והצל הוא רע, הם מחליטים להחזיר לחיים אדם טוב – את המלומד. המלומד מחליט להכניע את הצל, הצל נכנע ונעלם, המלומד ובת המלך מתאהבים זה בזו.


הצל בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצנה מן ההצגה "הצל" בתיאטרון הקאמרי. בתמונה - אברהם ארצי, חנן סימטאי, מיכאל גור ומתי רז
  1. תיאטרון הקאמרי – הצגת בכורה: 1 בנובמבר 1949
  2. תיאטרון באר שבע – הצגת בכורה: 11 בנובמבר 1978

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יבגני שוארץ, הצל, בתרגום יוסף מילוא, עמ' 9.