רוזה ליכטנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוזה ליכטנשטיין בתפקיד האם ב"חתונת הדמים" בקאמרי
רוזה ליכטנשטיין בצעירותה

רוזה ליכטנשטייןגרמנית: Rose Liechtenstein;‏ 26 במרץ 188722 בדצמבר 1955) הייתה שחקנית תיאטרון יהודייה-גרמנייה-ישראלית, שנמנתה עם חמשת מייסדי "התיאטרון הקאמרי". בגרמניה, לפני עלייתה לארץ ישראל, שיחקה בתיאטרון ובסדרה של סרטים אילמים.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזה ליכטנשטיין נולדה בלנדסברג על הוורטה שבקיסרות הגרמנית (כיום בפולין), בתו של רב וחזן. עקב התנגדות הוריה לרצונה ללמוד משחק, עזבה את הבית ולמדה משחק באקדמיה של התיאטרון הממלכתי בברלין.

פתחה בקריירת משחק ב-1909 בעיר מיינינגן, כאשר התקבלה לתיאטרון המלכותי של העיר. בהמשך הופיעה גם בתיאטרונים בדיסלדורף, מנהיים, בפולקסבינה בברלין ואף בניו יורק. במלחמת העולם הראשונה הופיעה בצרפת ובבלגיה בפני חיילי הצבא הגרמני. משנת 1916 החלה לשחק בסרטים אילמים השתתפה בסרטיו של פריץ לאנג מטרופוליס ו-M.

בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נאלצה ליכטנשטיין לשחק רק במסגרת ה"יידישער קולטורבונד". בעלה הגרמני-נוצרי, האדריכל ריכרד בורקהרדט, נפרד ממנה לאחר 20 שנות נישואין. בפברואר 1936 השתתפה בהצגה האחרונה בגרמניה, "החולה המדומה".

בקיץ 1936 עלתה לארץ ישראל חסרת אמצעים וללא ידע בעברית. בארץ ישראל הופיעה באותה שנה בהצגה "סערה בכוס מים" שהעלה "התיאטרון העברי", שבו פעלו עולי גרמניה. כיוון שהתיאטרונים הדרמטיים "הבימה" ו"האהל" לא צירפו "יקים" לשורותיהם, נאלצה ליכטנשטיין להצטרף לתיאטרון הסאטירי "המטאטא" ושיחקה בו עד שנת 1945. ההצגה הראשונה ב"מטאטא" בה השתתפה הייתה "כולנו עמך".

בשנת 1944 הצטרפה ליוסף מילוא, רעייתו ימימה, אברהם בן-יוסף ובתיה לנצט והם העלו תוכנית בת ארבעה מערכונים בשם "מאז ועד היום". בעקבות הצלחת התוכנית החליטו החמישה להקים תיאטרון עברי מודרני - התיאטרון הקאמרי. בקאמרי שיחקה ליכטנשטיין 25 תפקידים שונים בין השאר בהצגות "משרתם של שני אדונים", "חתונת הדמים", "ביבר הזכוכית", "נערת הפקר", "הקמצן", "פיגמליון", "כולם היו בני", "אנטיגונה", "הצל", "המפקח", "הילולת רפאים" ועוד.

רוזה ליכטנשטיין לקתה בליבה במהלך ההצגה "הנפש הטובה מסצ'ואן" באוקטובר 1955, התעקשה לסיים את ההצגה ורק לאחריה אושפזה בבית החולים "הדסה" בתל אביב. שם נפטרה בדצמבר אותה שנה. ארונה הוצב בתיאטרון הקאמרי ברחוב נחמני, ממנו יצא מסע ההלוויה לקולנוע מוגרבי ולבית העם. ליכטנשטיין נטמנה בבית העלמין קריית שאול. היא לא הותירה אחריה משפחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]