שלמה טנאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה טנאי
שלמה טנאי.jpg
לידה 27 בנובמבר 1919
ביילסקו-ביאלה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בינואר 2000 (בגיל 80)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 10 בינואר 2000 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שלמה טנאי (קושיצקי) (27 בנובמבר 191910 בינואר 2000) היה משורר, סופר, מתרגם ועיתונאי עברי. טנאי זכה בפרס ביאליק בשנת 1985 במשותף עם חנוך ברטוב, ונחשב למשורר ידוע בחברה הישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון לשלמה ותרצה טנאי

שלמה טנאי נולד בביילסקו-ביאלה שבשלזיה, פולין להורים אשר השתלבו במסורת היהודית והציונית. לאחר שנים ספורות שבהם למד בבית ספר כללי בפולין, עלה לישראל בעלייה החמישית עם הוריו ואחיותיו בשנת 1929, והתגורר בתל אביב-יפו. בשנת 1938 פורסם שירו הראשון, "שעת הצלילים" בעיתון "דבר". הוא סיים את לימודיו בגימנסיה "בלפור" בשנת 1939. בראשית שנות הארבעים הוא למד באוניברסיטה העברית בירושלים. באותו הזמן הוא יזם וערך, יחד עם משה שמיר, את כתב העת "ילקוט הרעים", ופרסם בו כמה משיריו. נשא את המאיירת והציירת תרצה טנאי, בתם של יהושע ברנדשטטר ורחל קטינקא. בשנת 1944 הוא הצטרף למערכת "הארץ", בה עבד לסירוגין עד 1966.

בשנת 1947 הופיע ספר שיריו הראשון "פגישת האוהבים" עם ציורים של אשתו. באותה שנה הוא נסע ללמוד עיתונאות בצרפת, וחזר שנה לאחר מכן בשנת 1948, בעת קום המדינה. הוא שימש ככתב צבאי של "הארץ" וסיקר בעיקר את חזית הדרום. עקב כך הוא היה הראשון שתיאר ותיעד את מבצע עובדה אשר התרחשה ב-1949.

רעייתו ליוותה באיוריה רבים מספריו, בעיקר בספרי ילדים. הוא היה עורך העיתון במחנה, בשנת 1954 היה עורך השבועון לילדים "דבר לילדים", בשנת 1956 היה עורכו של השבועון רימון שהוקם (על ידי איסר הראל) על-מנת להתחרות בשבועון העולם הזה ונסגר כעבור חודשים מעטים. באותה שנה שהיה עורך העיתון רימון, הוא נבחר כחבר הוועד המרכזי של אגודת הסופרים ובו כיהן כ-15 שנים. בתור חבר הוועד, טנאי יזם את שבוע הספר העברי אשר התקיים לראשונה בשנת 1959.

החל מ-1967, טנאי עבד במרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות, והיה אחראי על הפקת סרטי תעודה רבים. מעבר לכך תרגם רבים משיריו וכתביו של המשורר היינריך היינה.

היה חבר בוועדת העשור להקמת המדינה, ואז הגה ויזם את רעיון שבוע הספר העברי שנערך לראשונה ב-1959. יו"ר הדירקטוריון של אקו"ם מספטמבר 1973 עד ינואר 1998.

בשנת 1972 זכה בפרס קוגל על ספר שיריו "ניחושים". בשנת 1976 זכה בפרס מרים טלפיר על ספר שיריו "רגלי המבשר". בשנת 1985 זכה בפרס ביאליק על מפעלו בשירה, ובשנת 1999 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים לספרות.

נקבר בבית העלמין ירקון. במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי תרבות בתל אביב, הוצבה בספטמבר 2017 לוחית זיכרון משותפת לשלמה טנאי ולרעייתו, תרצה, בכניסה לבית בו התגוררו ברח' דפנה 20 בתל אביב.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
יהושע בר-יוסף, דוד שחר
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם חנוך ברטוב

1985
הבא:
יצחק אוורבוך-אורפז, עמוס עוז