קורפוס הפאנצר ה-14 (ורמאכט)

**קורפוס הפאנצר ה-14**
**XIV. Panzerkorps**
פרטים
מדינה	גרמניה הנאצית
שיוך	ורמאכט
סוג	קורפוס
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1 באפריל 1938 ; 5 במרץ 1943 – 31 בינואר 1943 ; 2 במאי 1945
מלחמות	מלחמת העולם השנייה הפלישה לפולין; המערכה על צרפת; מבצע ברברוסה; קרב סטלינגרד; קרב מונטה קאסינו; ;
פיקוד
מפקדים	מפקדים

קורפוס הפאנצר ה-14 (בגרמנית: XIV. Panzerkorps) היה קורפוס שריון של הורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הקורפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורפוס הוקם במגדבורג ב-1 באפריל 1938 בשם "הקורפוס ה-14", והועמד תחת פיקוד גוסטב אנטון פון ויטרסהיים, ונועד להוות את יחידת האם של הכוחות הממונעים בורמאכט.

המערכה בפולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הפלישה לפולין, פעל הקורפוס כחלק מהארמייה העשירית בפיקודו של ולטר פון רייכנאו, וכלל את הדיוויזיות הממונעות ה-13 וה-29. הקורפוס השתתף בקרב קוצק, ומאוחר יותר השתתף בקרב על ורשה.

המערכה על צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המערכה על צרפת, פעל הקורפוס כחלק מקבוצת הפאנצר קלייסט בפיקודו של אוואלד פון קלייסט, וכלל את הדיוויזיות הממונעות ה-13 וה-29. הקורפוס השתתף בקרב סדאן, ובהתקדמות לעבר תעלת למאנש. בהמשך פעל הקורפוס במהלך מבצע אדום, כחלק מהארמייה הרביעית בפיקודו של גינתר פון קלוגה.

הקרבות בבלקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1941 השתתף הקורפוס בפיקודו של פון ויטרסהיים במערכה בבלקן, כחלק מארמיית הפאנצר הראשונה, ואף לחם במערכה על יוון.

מבצע ברברוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מבצע ברברוסה פיקד פון ויטרסהיים על הקורפוס כחלק מארמיית הפאנצר הראשונה ולאחר מכן חלק מהארמייה הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז, ולחם עמו בקרב קייב.

החזית המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 ביוני 1942 הוסב הקורפוס לקורפוס פאנצר, והשתתף במבצע מקרה כחול, כחלק מארמיית הפאנצר הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות דרום, והיה הקורפוס הראשון שהגיע לסטלינגרד. ב-14 בספטמבר 1942 הודח פון ויטרסהיים מתפקידו, עקב הצעתו לנסיגה חלקית לעבר נהר הדון, בעקבות האבדות הקשות שספגו כוחותיו, והנס הובה מונה במקומו למפקד הקורפוס. עם תחילת התקפת הנגד הרוסית (מבצע אורנוס) שבסיומה כותרה הארמייה השישית, ניסה פרידריך פאולוס לשכנע את היטלר להרשות לו לסגת מסטלינגרד ולפרוץ את הכיתור אך היטלר סירב. פאולוס ידע שהיטלר מחבב את הובה וכאשר היטלר ביקש להעלות את הובה בדרגה ולהעניק לו עיטור במו ידיו ביקש פאולוס מהובה לעדכן את היטלר במצב החמור ולשכנעו לסגת מסטלינגרד. הוא צייד אותו במסמכים החל בשיעורי הדלק שנותר וכלה במחסור בציוד רפואי. הובה הוטס למאורת הזאבים ברסטנבורג שם העניק לו היטלר ב-21 בדצמבר 1942 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות. הובה ניסה לשכנע את היטלר להורות על נסיגה אבל ללא תועלת.

הובה חזר לכיס הנצור בסטלינגרד אבל היטלר שכבר לא תמך בגנרלים התבוסתנים שלו וכבר חשב לשקם את הצבא עם מפקדים נאמנים כמו הובה, ציווה על הובה לעזוב את הכיס הנצור למרות מחאותיו. הובה הוטס מהכיס ב-18 בינואר 1943, ובמקומו מונה למפקד הקורפוס הלמוט שלמר. ב-31 בינואר 1943 נכנעו שרידי הקורפוס לרוסים, יחד עם רוב שרידי הארמייה השישית.

החזית האיטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 במרץ 1943 הוקם הקורפוס מחדש בצרפת, והועמד תחת פיקוד הנס הובה. ב-2 בספטמבר 1943 מונה הרמן באלק למפקד הקורפוס, ונשלח עם הקורפוס לאיטליה כחלק מהארמייה העשירית, בניסיון להדוף את נחיתת בעלות הברית בסאלרנו. ב-8 באוקטובר 1943 חזר הובה לפקד על הקורפוס, וב-24 באוקטובר הוחלף על ידי פרידולין פון זנגר אונד אטרלין. בהמשך לחם הקורפוס בקרב מונטה קאסינו, ולאחר מכן לחם הקורפוס בקרבות השונים באיטליה כחלק מהארמייה העשירית והארמייה ה-14 לסירוגין, עד סוף המלחמה.

מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם	כהונה	הערה
גוסטב אנטון פון וויטרסהיים	1 באפריל 1938 - 14 בספטמבר 1942
הנס הובה	14 בספטמבר 1942 - 18 בינואר 1943
הלמוט שלמר	18 בינואר 1943 - 31 בינואר 1943
הנס הובה	5 במרץ 1943 - 2 בספטמבר 1943	הקמה שנייה
הרמן באלק	2 בספטמבר 1942 - 8 באוקטובר 1943	הקמה שנייה
הנס הובה	8 באוקטובר 1943 - 24 באוקטובר 1943	הקמה שנייה
פרידולין פון זנגר אונד אטרלין	24 באוקטובר 1943 - 2 במאי 1945	הקמה שנייה