פרידולין פון זנגר אונד אטרלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרידולין פון זנגר אונד אטרלין
Fridolin von Senger und Etterlin
Von Senger.jpg
לידה 4 בספטמבר 1891
ולדשאוט-טיינגן, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
פטירה 9 בינואר 1963 (בגיל 71)
פרייבורג, גרמניה המערבית גרמניהגרמניה
השתייכות Wappen Deutsches Reich - Reichsadler 1889.png צבא הקיסרות הגרמנית
War Ensign of Germany (1921-1933).svg רייכסווהר
ורמאכטורמאכט ורמאכט
תקופת שירות 19101945
דרגה גנרל (ורמאכט) גנרל חיל השריון
תפקידים צבאיים
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-17
מפקד קורפוס הפאנצר ה-14
מפקד הארמייה ה-14
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים

פרידולין רודולף תאודור ריטר אדלר פון זנגר אונד אטרלין[1]גרמנית: Fridolin Rudolf Theodor Ritter und Edler von Senger und Etterlin; נולד ב-4 בספטמבר 1891 בוולדשאוט-טיינגן, הקיסרות הגרמנית (כיום בגרמניה) - מת ב-9 בינואר 1963 בפרייבורג, גרמניה המערבית) היה גנרל גרמני בתקופת מלחמת העולם השנייה. ספרו "ללא תקווה וללא פחד" יצא לאור בעברית בהוצאת מערכות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פון זנגר נולד בשנת 1891 בעיר ולדשאוט-טיינגן שבקיסרות הגרמנית,[2] למשפחת אצולה קתולית בעלת מסורת ארוכה של שירות צבאי. הוא למד באוניברסיטת אוקספורד,[2] אולם ככל בני משפחתו התגייס בשנת 1910 התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, כבר היה לויטננט (מקביל לסגן משנה בצה"ל). הוא לחם במלחמת העולם הראשונה, ובסופה כבר היה אוברלויטננט (מקביל לסגן בצה"ל). לאחר סיום המלחמה ופירוקו של הצבא הקיסרי, הצטרף לצבא הגרמני החדש הרייכסווהר.[2] במרץ 1936, הועלה לדרגת אוברסט (מקביל לאלוף משנה בצה"ל).

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939, מונה לפקד על בריגדת פרשים, שהייתה אחת מיחידות הפרשים האחרונות שנותרו בצבא הגרמני.[2] היא כונתה "בריגדת פון זנגר", על שמו. הוא לקח חלק פעיל במהלך המערכה בפולין.[2] ב-1940 ניתן לו לפקד לראשונה על יחידה ממונעת, שלקחה חלק במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה.[2] הוא היה ראש המשלחת הגרמנית במהלך ועדת שביתת הנשק שסיימה אותה. בספטמבר 1941,[2] הועלה לדרגת גנרל מיור (מקביל לתת אלוף בצה"ל). ב-אוקטובר 1942 לאחר פרוץ מבצע ברברוסה, הועבר לפקד על דיוויזיית הפאנצר ה-17 בדרום רוסיה.[3] על פי תיאורו הדיוויזיה הייתה במצב גרוע, עם שלושים טנקים בלבד וציוד גרוע.[4] הוא השתתף בקרב סטלינגרד.[5]

במאי 1943, הועלה לדרגת גנרל-לויטננט (מקביל לאלוף בצה"ל). ב-22 ביוני, נקרא פון זנגר להיפגש עם היטלר, שמינה אותו כמפקד הכוחות הגרמניים בסיציליה יחד עם אלברט קסלרינג.[6] בזכרונותיו, הוא מבקר נמרצות את הפיקוד הגרמני הלקוי באי, ומונה אותו כסיבה העיקרית לכך שהגרמנים נכשלו בהדיפת הפלישה לסיציליה.[7] באוגוסט 1943, הופקד על פינוי הכוחות הגרמניים מהאיים סרדיניה וקורסיקה. באוקטובר מונה למפקד קורפוס הפאנצר ה-14, שהיה מוצב באיטליה.[8] זמן קצר לאחר מכן הועלה לדרגת גנרל. הוא לקח חלק פעיל בקרב על מונטה קאסינו, פיקודו בקרב זה היה מוצלח מאוד, ובעלות הברית הצליחו לשבור את הקוים הגרמניים רק כעבור 17 שבועות, כשהם מותירים מאחור 54,000 הרוגים. זנגר התבטא במהלך הקרב "מה שמרגיז הוא שצריך להמשיך ולהילחם, כשאנחנו יודעים כל הזמן שכבר הפסדנו במלחמה... האופטימיות היא סם החיים של החלשים".[8] ב-5 באוקטובר 1944, מונה למפקד הארמייה ה-14, הוא החזיק בתפקיד עד 23 באוקטובר. ב-2 במאי 1945, נכנע לכוחות בעלות הברית יחד עם קבוצת ארמיות C.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה עסק בעיקר בכתיבת זיכרונותיו. כמו כן הוא פרסם תזכיר בו ייעץ על הקמת הצבא הגרמני החדש (הבונדסוור). הוא היה מיודד אישית עם לידל הארט.[2] וכן התראיין לתוכנית של ה-BBC על קרב מונטה קאסינו. הוא מת בפרייבורג ב-1963 והוא בן 71.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס הייסטינגס כותב עליו: "פון זנגר היה מקצוען, אחד מאותם גרמנים "טובים" נדירים מסוגם".[8]

זנגר היה מתנגד נלהב לנאציזם, והוא מגלה גישה זו במיוחד בספרו "מלחמת אירופה" שתורגם באנגלית ובעברית כ-"ללא תקווה וללא פחד". אם כי יש לציין שהספר נכתב לאחר המלחמה. הוא מתאר את התרשמותו מהיטלר כך: "תכונת השפעתו המשתלטת אשר סופר כי אנשים כה רבים נפלו לה קורבן, לא עשתה עלי כל רושם. גם אין כל פלא בדבר, כי שנאתיו על כל התלאות שהביא על ארצי"[9] כמו כן הוא סירב לפקודה מפורשת של היטלר להוציא להורג 200 קצינים איטלקיים, לאחר שאיטליה החליפה צדדים.[10]

הוא נישא להילדה מרגרטה פון קראכט (בתו של הגנרל הפרוסי ארנסט אלכסנדר פון קראכט), ובנו פרידולין מריה פון זנגר אונד אטרלין היה גנרל בבונדסוור, ובכוחות נאט"ו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Frido von Senger und Etterlin: Krieg in Europa. Köln und Berlin, Kiepenheuer und Witsch 1960 [Erinnerungen].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Elly Gräfin Reventlow (Hrsg.): Albrecht Bernstorff zum Gedächtnis. Eigenverlag, Düsseldorf 1952.
  • Dupuy, Trevor N. (1977). A Genius For War: The German Army General Staff, 1807-1945. Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall, Inc.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ידוע גם בשם הקיצור פרידו.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 11.
  3. ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 17.
  4. ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 18.
  5. ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 18-32.
  6. ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 86.
  7. ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 86-100.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 מקס הייסטינגס, נפתחו שערי הגיהנום, הוצאת מודן, 2015. עמ' 572.
  9. ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 87.
  10. ^ Dupuy, Trevor N. (1977). A Genius For War: The German Army General Staff, 1807-1945. Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall, Inc. p. 282.