הרמן באלק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גאורג אוטו הרמן באלק
Georg Otto Hermann Balck
Bundesarchiv Bild 101I-732-0118-03, Hermann Balck.jpg
הרמן באלק
לידה 7 בדצמבר 1893
דנציג, האימפריה הגרמנית האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית
פטירה 29 בנובמבר 1982 (בגיל 88)
אשפרג, גרמניה המערבית גרמניה המערביתגרמניה המערבית
השתייכות האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
תקופת שירות 19131945
דרגה גנרל (ורמאכט) גנרל חיל השריון (ורמאכט)
תפקידים צבאיים
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-11
מפקד דיוויזיית גרוסדויטשלנד
מפקד קורפוס הפאנצר ה-14
מפקד קורפוס הפאנצר ה-48
מפקד ארמיית הפאנצר הרביעית
מפקד קבוצת ארמיות G
מפקד הארמייה השישית
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים

גנרל חיל השריון הרמן באלקגרמנית Hermann Balck;‏ 7 בדצמבר 1893 - 29 בנובמבר 1982), היה מפקד בכיר בוורמאכט במלחמת העולם השנייה, ואחד מקציני השריון הנועזים שהיו בו, ואחד מ-27 היחידים שקיבלו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון, חרבות ויהלומים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלק נולד ב-7 בדצמבר 1893 בדנציג שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. אביו היה גנרל לוטננט בצבא הפרוסי ומפקד דיוויזיה במלחמת העולם הראשונה, שקיבל את עיטור הפור לה מריט, סבו היה קצין בצבא הבריטי ברגימנט ארגייל וסאטרלנד, ואילו אב-סבו היה קצין בלגיון הגרמני של המלך ושירת תחת פיקוד הדוכס מוולינגטון. בשנת 1913 התגייס באלק לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לגדוד הרובאים ההנוברי ה-10. באלק לחם במלחמת העולם הראשונה בחזיתות השונות, והיה מועמד לקבלת עיטור הפור לה מריט, אך עקב סיום המלחמה לא קיבל את העיטור.

לאחר המלחמה נשאר באלק ברייכסווהר, וב-1922 הועבר לרגימנט הפרשים ה-18 ושירת בו במהלך 12 השנים הבאות.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ המלחמה שירת באלק כקצין מטה במפקדת המפקח הכללי על היחידות הממונעות, ובאוקטובר 1939 מונה למפקד רגימנט הרובאים הממונע ה-1, שהיה חלק מדיוויזיית הפאנצר ה-1, ופיקד עליו במהלך המערכה על צרפת. על הצלחתו בקרבות קיבל באלק ב-3 ביוני את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל ב-1 באוגוסט הועלה באלק לדרגת אוברסט, ובסוף 1940 מונה באלק למפקד רגימנט הפאנצר ה-3, ופיקד עליו במהלך המערכה על יוון. ב-15 במאי 1941 מונה באלק למפקד חטיבת הפאנצר ה-2 שהייתה חלק מדיוויזיית הפאנצר ה-2, וביולי 1941 מונה באלק לקצין במטה המפקח הכללי של כוחות השריון. במאי 1942 מונה באלק למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-11 עימה לחם במהלך מתקפת הקיץ ב-1942. לאחר כיתור הארמייה השישית בסטלינגרד הוכפף באלק והדיוויזיה שבפיקודו לקורפוס הפאנצר ה-48 ולחם עמו במבצע סערת חורף. על הצלחתו בקרבות קיבל ב-20 בדצמבר 1942 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון, וב-4 במרץ 1943 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות. ב-3 באפריל 1943 מונה באלק למפקד דיוויזיית גרוסדויטשלנד, וב-2 בספטמבר 1943 מונה למפקד קורפוס הפאנצר ה-14 בחזית האיטלקית, ולחם עמו בקרב סלרנו. ב-1 בנובמבר 1943 הועלה באלק לדרגת גנרל חיל השריון, וב-15 בנובמבר חזר באלק לחזית המזרחית ומונה למפקד קורפוס הפאנצר ה-48 עמו לחם בבלימת מתקפת החורף הסובייטית. ב-31 באוגוסט 1944 קיבל באלק את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון, חרבות ויהלומים, ולמחרת מונה למפקד ארמיית הפאנצר הרביעית, והצליח להדוף עימה כמה מהמתקפות הסובייטיות. ב-21 בספטמבר 1944 מונה באלק למפקד קבוצת ארמיות G בחזית המערבית, אולם לאחר שהורה על נסיגת הארמייה ה-19 אל מעבר לנהר הריין הועבר מתפקידו, ומונה למפקד הארמייה השישית בהונגריה. במהלך הקרבות בבודפשט פיקד באלק על קבוצת הארמיות באלק שכללה בנוסף לארמייה השישית את הארמיות ההונגריות הראשונה והשלישית. לאחר קרבות עזים בהונגריה נסוג באלק לשטיריה שבאוסטריה, וב-8 במאי נכנע באלק בראש כוחותיו לגנרל הוראס מק'ברייד מפקד הקורפוס ה-20 האמריקאי, שהיה חלק מהארמייה האמריקנית השלישית.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלק שוחרר מהשבי ב- 1947. ב-1948 נשפט באלק על חלקו ברצח יוהאן שוטקה שהוצא להורג ללא משפט בתקופת פיקודו על קבוצת ארמיות G, לאחר שנמצא שיכור בשעת קרב ומשום כך לא סיפק ירי ארטילרי לסיוע. באלק נמצא אשם ונגזר עליו 3 שנות מאסר, שהופחתו לאחר מכן לשנה וחצי. לאחר שחרורו השתתף בכמה סמינריונים על המלחמה, וב-29 בנובמבר 1982 מת באלק באשפרג והוא בן 89 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרמן באלק בוויקישיתוף