הרביעייה מספר 8 בדו מינור של דמיטרי שוסטקוביץ'
הרביעייה מספר 8 בדו מינור של דמיטרי שוסטקוביץ', אופוס 110 היא אחת מ-15 יצירות לרביעיית מיתרים שכתב שוסטקוביץ'. היצירה נכתבה במשך שלושה ימים בלבד ביולי 1960. היא בוצעה לראשונה באותה שנה בלנינגרד על ידי רביעיית בטהובן.
יצירה זו מבוצעת לעיתים קרובות באולמות הקונצרטים, יותר משאר הרביעיות האחרות של המלחין גם יחד.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה נכתבה זמן קצר לאחר שפקדו את המלחין שני אירועים טראומטיים: הראשון הוא האבחון של חולשת עצבים בגפיו, סיוטו של כל נגן, שבסופו של דבר אובחנה כמחלת הנוירון המוטורי (ALS), והשני הוא הצטרפותו הכפויה למפלגה הקומוניסטית, בניגוד להצהרות קודמות, לפיהן נשבע שלא יעשה זאת. לפי רישומיו, היצירה הוקדשה "לקורבנות הפאשיזם והמלחמה". בנו, מקסים פירש זאת כהקדשה לקורבנות כל המשטרים הטוטליטאריים באשר הם, ואילו בתו גלינה פירשה זאת כהקדשה לעצמו, שפרסומה נכפה עליו על ידי הרשויות ברוסיה. חברו של שוסטקוביץ', המוזיקולוג לב לבנדינסקי, טען, ששוסטקוביץ' ראה ביצירה זו הספד לעצמו, כיוון שבאותה תקופה תכנן להתאבד.
רביעיית המיתרים נכתבה בדרזדן, שם שהה באופן מוצהר ורשמי כדי לכתוב את המוזיקה לסרט "חמישה ימים, חמישה לילות", העוסק בהריסתה של דרזדן על ידי הפצצות חיל האוויר האמריקאי וחיל האוויר המלכותי בזמן מלחמת העולם השנייה.
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרביעייה, מרוכזת ועשירה על אף היותה קצרה, מחולקת לחמישה פרקים, המקושרים ביניהם בקשר פנימי ואורכה כעשרים דקות:
- פרק ראשון: לרגו, איטי ורחב.
- פרק שני: אלגרו מולטו, מהיר מאוד
- פרק 3: אלגרטו - מהיר אך לא ביותר
- פרק 4: לרגו
- פרק 5: לרגו
הפרק הראשון פותח במוטיב ה-DSCH (רה-מי במול-דו-סי), המהווה מוטיב מרכזי ביצירות רבות של המלחין. פרק זה מאופיין בנושא איטי ועצוב, המופיע בווריאציות ביצירות אחרות של המלחין, כמו הקונצ'רטו מספר 1 לצ'לו, סימפוניות מספר 10 ו-15, סונאטה לפסנתר מספר 2 והקונצ'רטו מספר 1 לכינור. נושא זה חוזר ומופיע בכל פרק ברביעייה, והוא מהווה את בסיסו של הנושא המהיר בפרק השלישי.
היצירה כוללת ציטוטים רבים מיצירות רבות של שוסטקוביץ': הפרק הראשון מצטט מהסימפוניות מספר 1 ו-5, הפרק השני כולל מוטיבים יהודים, שהושמו לראשונה בשלישייה מספר 2 של המלחין, הפרק השלישי מצטט את הקונצ'רטו הראשון לצ'לו, הפרק הרביעי כולל נושא מתוך אריה "סריוז׳ה, אהובי" מהאופרה ליידי מקבת ממחוז מצנסק והחמישי מכיל גם הוא מוטיב מאופרה זו.
טריוויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהערת השוליים של הקלטת רביעיית בורודין ליצירה זו כתב המבקר אריק סמית: "רביעיית בורודין ביצעה יצירה זו לפני המלחין בביתו שבמוסקבה, בתקווה לקבל ביקורת על ביצועם. אולם שוסטקוביץ', שנדהם מהביצוע היפה, אשר חדר לעמקי נשמתו, טמן ראשו בין ידיו ובכה. כאשר סיימו לבצע את היצירה, ארזו ארבעת הנגנים את כלי הנגינה ללא הגה ויצאו חרש מהבית".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאמר מפורט על היצירה, quartets