הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג
Spb metro logo.svg
Metro SPB Collage 2016.png
עיר סנקט פטרבורג
מועד פתיחה 15 בנובמבר 1955
אורך המערכת 113.52 ק"מ
מספר תחנות 67
מספר קווים 5
נוסעים ביום 2.03 מיליון
נוסעים בשנה 741.79 מיליון
רוחב המסילה 1,520 מ"מ
מפעילה פטרבורגסקי מטרופוליטן
תרשים המערכת
Saint Petersburg metro map ENG.png
www.metro.spb.ru
מבנה ההנהלה הראשית של הרכבת התחתית.
תחנת פלושצ'ד מוז'סטבה (בתרגום לעברית: כיכר האומץ), קו 1 של הרכבת התחתית בסנקט פטרבורג
מפת התכנון של הרכבת התחתית בסנקט פטרבורג

הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג (רוסית: Петербургский метрополитен, פטרבורגסקיי מטרופוליטן; עד יולי 1992 נקראה "הרכבת התחתית מעוטרת אות לנין של לנינגרד", ברוסית: Ленинградский ордена Ленина метрополитен имени В. И. Ленина) היא מערכת הסעת המונים מהירה וותיקה הפועלת בסנקט פטרבורג ומחוז לנינגרד ברציפות מאז שנת 1955 והיא השנייה בגודלה במדינה, אחרי זו של מוסקבה.

הרכבת התחתית נוסעת בעומק שמגיע עד מאה מטרים, מה שהופך אותה לרכבת התחתית העמוקה בעולם. פועלים בה חמישה קווים באורך 113.52 ק"מ. בשנת 2015 המערכת הסיעה 741.79 מיליון נוסעים, מה שהפך אותה לרכבת התחתית ה-19 בגודלה בעולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה על הקמת הרכבת התחתית בעיר התקבלה לראשונה בשנת 1889 אך זו לא יושמה עד שנת 1938, כשיו"ר המועצה העירונית של לנינגרד (לנגורסובייט) אלכסיי קוסיגין אימץ את ההצעה לבנות רכבת תחתית בלנינגרד. בינואר 1941 הממשלה הסובייטית אימצה החלטה בנושא ובאפריל 1941 החלו עבודות הקמה אך הן הופסקו כעבור זמן קצר עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה וחודשו ב-22 במאי 1946. בדצמבר 1954 מועצת העיר הקימה את הנהלת הרכבת התחתית העירונית (Управление Ленинградского метрополитена). עד ה-8 באוקטובר 1955 הוכשרו כ-300 מכונאים ועובדים ברכבת התחתית ותנועת הרכבות החלה ב-15 בנובמבר 1955 בין התחנות "אבטובו" ו"ככר המרי" (Площадь Восстания) בקו קירוב-ויבורג. ב-30 באפריל 1956 נחנכה תחנת "פושקינסקאיה" וב-1 ביולי 1958 החלה תנועת רכבות בין תחנות "ככר המרי" לתחנת "ככר לנין". ב-29 באפריל 1961 החלה תנועת רכבות בתחנות "פארק הניצחון" עד לתחנת "המכון הטכנולוגי" ולאחר מכן עד לתחנת "פטרוגרדסקאיה". עד שנות 1970 נמשכה בניית קווי הרכבת: בשנת 1978 נחנכה תחנת "דביאטקינו" בגבולות מחוז המנה ווסבולוז'סק במחוז לנינגרד וקווי הרכבת יצאו לראשונה מגבולות העיר עצמה.

קו רכבת שני, קו מוסקבה-פטרוגרד, הושלם 6 שנים לאחר חניכת הרכבת התחתית (ב-1961). קו הרכבת השלישי, קו נבסקי-האי ואסילי, נחנך ב-1967 והחל מתחילת שנות 1980 איחד את האי וסילי עם מרכז העיר ואזורי התעשייה והמחייה גדולים של הגדה השמאלית של נהר נייבה.

הקו הרביעי, קו הגדה הימנית, נחנך ב-1985 ועובר מדרום העיר דרך מרכז העיר. באותה עת תוכנן גם הקו החמישי, קו פרונזה- ים, אך הוא נחנך בפועל רק לאחר התפרקות ברית המועצות, ב-2008, לאחר פתיחת התחנות "וולקובסקאיה" ו"זווניגורודסקאיה".

ערב פירוק ברית המועצות הרכבת התחתית כללה 4 קווי רכבת, 54 תחנות ו-94.2 ק"מ של תעלות מתחת לאדמה.

בתחילת שנת 1992 החלו העבודות על 14 תחנות, ביניהן 6 תחנות באזור הסמוך לים (תחנות "אדמירלטייסקאיה", "ספורטיבנאיה", "צ'קאלובסקאיה", "האי קרסטובסקי", "הכפר הישן", "קומנדנטסקי פרוספקט"), 2 תחנות בקווי הגדה הימנית ("ספאסקאיה" ו"קודרובו") תחנת "פרנס" בקו מוסקבה-פטרוגרד ו-5 תחנות באזור פרונזה ("זווניגורודסקאיה", "תעלת אובוודני", "בוקרשטסקאיה" ו"מז'דונארודנאיה").

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמקבילתה המוסקבאית, מרבית מתחנות הרכבת מעוטרות בפאר בסגנון סובייטי. המערכת משרתת כשלושה מיליון איש מדי יום והיא אחת מ-20 מערכות הרכבת התחתיות העמוסות בעולם. הרכבת מתופעלת בידי חברת המניות מטרו סנקט פטרבורג המתוקצבת על ידי ממשלת סנקט פטרבורג כאשר חברת לנמטרוסטרוי (Ленметрострой) הוותיקה חופרת את התעלות לבניית תחנות חדשות.

המערכת תוכננה מתחילה על מנת לשמש גם כמקלט במקרה של מתקפה גרעינית, בתקופת המלחמה הקרה ובאחרונה חוברו כל תחנות הרכבת התחתית למערכת טלוויזיה במעגל סגור, בעקבות איומי טרור. עד 2009 כל תמונה שצולמה הייתה מחייבת אישור בכתב מידי רשויות העיר. תדירות הגעת הרכבות היא גבוהה מאוד (אחת לשלוש דקות). ישנם חמישה קווים אשר עוברים במרבית נקודות הציון המרכזיות בעיר.

תקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-8 באפריל 1974 בתעלות התחתונות של תחנות "לסנאיה" ו"ככר האומץ" פרצה הצפה חמורה שבנס הסתיימה ללא נפגעים בנפש.
  • 19 בדצמבר 1996 אירע פיצוץ בין התחנות "ככר לנין" ו"ויבורגסקאיה", אדם אחד נפצע[1].
  • ב-10 ביוני 1999 חתיכת בטון גדולה מהתקרה התמוטטה בתחנת ככר סנאיה שהביאה למותם של 7 איש.
  • ב-20 באוגוסט 2010 פרצה הפסקת חשמל בתחנת ב"ווסטוצ'נאיה" במחוז לנינגרד ובתחנות "סברנאיה", "קאמנוגורסקאיה" ואזורים מסוימים בסנקט פטרבורג. התקרית הביאה לפינוי הנוסעים מתחנות הרכבת התחתית עד לחידוש זרם החשמל.
  • ב-1 במאי 2014 נפלה חתיכת בטון בתעלה שבין תחנות "שושארי ו"שדרות התהילה" ללא נפגעים בנפש, אך התנועה בין תחנות אלה נעצרה למשך מספר ימים עד לתיקון המפגע.
  • ב-3 באפריל 2017 התרחש פיגוע ברכבת התחתית בין תחנות "ככר סנאיה" לתחנת "המכון הטכנולוגי". 14 בני אדם נהרגו.

קווי הרכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' קו שם הקו שנת פתיחה אורך מס' תחנות
Spb metro line1.svg קו 1 - קו קירוב-ויבורג 1955 29,6 ק"מ 19
Spb metro line2.svg קו 2 - קו מוסקבה-פטרוגרד 1961 30,1 ק"מ 18
Spb metro line3.svg קו 3 - קו נבסקי-האי ואסילי 1967 22,4 ק"מ 10
Spb metro line4.svg קו 4 - קו הגדה הימנית 1985 11,1 ק"מ 8
Spb metro line5.svg קו 5 - קו פרונזה- ים 2008 20,0 ק"מ 12
סך הכול 114 ק"מ 67

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]